מותר להביט בכהנים?

רבני שלום לעם תגובות: 0

האם מותר להביט בכוהנים בשעה שהם מברכים את הקהל? ואם הפניתי להם גב, מה עליי לעשות?

 

מעיקר ההלכה מותר להסתכל על שאר גופם של הכוהנים, כי השכינה שורה על ידיהם, והידיים כידוע מכוסות על ידי הטלית ואי אפשר לראותן, אבל המנהג הוא לא להביט לכיוון הכוהנים בכל זאת, כדי שלא לבוא לידי ראיה.

המתפללים צריכים לעמוד כשפניהם מופנות אל הכוהנים, ובדיעבד גם אם מישהו הפנה לכוהנים את גבו הוא מקבל את הברכה.

 

כשהייתי ילד קטן, הפלתי בטעות כמה צנצנות בחנות המכולת, והן נשברו. זה היה בלי כוונה, אבל עכשיו זה מציק לי, ורציתי לשאול אם אני חייב לשלם לבעל החנות.

 

מצד ההלכה, ילד מתחת לגיל בר מצווה שגרם נזק לרכוש בלי כוונה (בשפת הגמרא זה נקרא 'גרָמַא' - כי האדם גרם לזה בלי כוונה) ואפילו אם הילד הזיק בכוונה - הוא אינו חייב לשלם. אבל הורים מקפידים בכל זאת לשלם את מה שילדיהם הקטנים הזיקו לאחרים, וגם אנשים שגדלו ונזכרו בנזקים או בגנבות שהם עשו בילדותם, מקפידים לשלם. וכך אכן רצוי לנהוג, כי האר'י הקדוש כתב שאדם נידון בדיני שמים גם על מה שהזיק בהיותו קטן.

 

אני מתחזק לאחרונה ברוך השם, ושומר מצוות ככל יכולתי, אבל יש לי חבר שכל הזמן מלגלג עלי ומושך אותי לוויכוחים על נושאי יהדות ואמונה. מצד אחד אני לא רוצה להתנתק מהחבר הזה, אבל מצד שני כל פעם שאנחנו מדברים, זה מגיע שוב ושוב לוויכוחים. מה עלי לעשות, והאם יש בכלל תועלת בוויכוחים הללו או שזה רק מזיק?

 

לא פעם, כאשר אנשים מתווכחים ומתנצחים, נושא הוויכוח המקורי נעזב עד מהרה, והוויכוח מתגלגל הלאה והלאה מכוח תאוות הניצוח והניגוח, ומכך שאף אחד לא מוכן לצאת וידו על התחתונה. כידוע לכל מי שניהל אי פעם ויכוח, נדיר מאוד שבסופו של דבר אחד הצדדים מודה בטעותו. על פי רוב כל אחד מתבצר בעמדתו ולא מוותר. יוצא אפוא שבוויכוח אין כל תועלת אמיתית, והוא נועד רק לספק את תאוות הכבוד והגאווה או לחזק את תחושת הביטחון העצמי הירודה של המתווכח.

ובכן, כל עוד מתווכחים על נושאים סתמיים - ניחא, אך כאשר הוויכוח מתחיל בנושאי תורה ויהדות ועובר, כרגיל, לענייני כבוד וגאווה, הרי שאתה עושה שימוש בתורה לצורך תאוות ההתנצחות שלך. הדבר כמובן פסול, והעושה זאת, עושה את התורה קרדום לחפור בו.

חז'ל כבר אמרו זאת בלשונם: 'כשם שמצווה לומר דבר הנשמע, כך מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע', וכוונתם היא שיש דיבורים שעשויים רק לגרום נזק ולכן עדיף לא לדברם, ומי שנמנע מדיבורים מזיקים, מקבל שכר כמי שדיבר דיבורים המביאים תועלת.

נקודה נוספת למחשבה: לא פעם הוויכוח מעיד על חולשתו של המתווכח. הצורך הנפשי לשכנע את השני, נובע בעצם מהצורך הסמוי לשכנע את עצמו. אך כמובן שלא זו הדרך, ועדיף להימנע מוויכוחי סרק שאינם מובילים לשום מקום. הדרך האמתית להשפיע על חברים היא באמצעות דוגמה אישית והתנהגות טובה, והמאור שבך יחזיר אותם למוטב.

 

 

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר