חתול רחוב ב- $200

הרב אבי בן אבנר תגובות: 0

ג'ייקוב היה סוחר עתיקות ממולח ביותר, ובמשך כל השנה הוא הסתובב בעולם וחיפש מציאות. הפעם הוא הזדמן ליוון, אליה הגיע לרגל מכירה פומבית של כדים סיניים עתיקים. הוא רכש כמה כדים במחיר טוב, ובשעות שנותרו לו עד הטיסה הוא הסתובב בשוק המקומי וחלף בין הדוכנים.

מניסיונו רב השנים ידע ג'ייקוב שבשווקים העממיים ניתן למצוא לפעמים חפצים עתיקים השווים הון עתק. בעלי הדוכנים לא ידעו להעריך את החפץ שהתגלגל לידם, אבל ג'ייקוב, בעינו המקצועית, ידע לאתר את הפריטים היקרים בין שאר הגרוטאות והחפצים מלאי האבק.

העסקה שהכניסה לו הכי הרבה כסף, למשל, הייתה מנורת שולחן מתקופת לואי הארבעה-עשר שהוא מצא בשוק צדדי במרוקו. המוכר לא העלה בדעתו שהוא מחזיק אוצר של ממש, והוא מכר את המנורה בפרוטות. ג'ייקוב היה מספיק מתוחכם, וגם לאחר שכבר אחז בידו את החפץ שהיה שווה עשרות אלפי דולרים, הוא כבש את התלהבותו והצליח לתת למוכר הרגשה שהוא עוד עשה לו טובה בכך שעזר לו להתפטר מהמנורה הישנה.

במקרה אחר, בהודו, הצליח ג'ייקוב לשים את ידו על חפצי פולחן עתיקים של בני שבט האינקה האינדיאני, ולאחר מכן מכר אותם למוזיאונים ולאספנים ברווח גדול. הפעם הוא היה, כאמור, ביוון, והוא תהה מה הוא ימצא הפעם.

ג'ייקוב עבר לאיטו מדוכן לדוכן, כשהוא מקפיד לא להתעכב ובוודאי לא להביע התעניינות מיוחדת בחפץ כלשהו. בהיותו סוחר ממולח, הוא ידע שהמוכרים חדי העין מבחינים מיד אם הקונה להוט לקנות חפץ כלשהו, ומחירו של החפץ קופץ באורח פלא פי כמה וכמה.

באחד הדוכנים במרכז השוק ההומה, שמע ג'ייקוב בחור צעיר מכריז: 'חתול מיוחד ב-200 דולר! חתול מיוחד ב-200 דולר בלבד!'

ג'ייקוב שלח מבט אדיש לכיוון היווני הצעיר, אבל אז הוא הבחין במשהו וליבו החל להלום בחוזקה. 'זה לא ייתכן', אמר ג'ייקוב לעצמו, 'זה פשוט לא ייתכן...' החתול שהבחור ניסה למכור לא היה מיוחד, אבל הוא ליקק חלב מתוך קערה מיוחדת מאוד! ג'ייקוב זיהה אותה ללא ספק ככלי השייך לתקופת הפרעונים. זה פריט עתיק ששווה הון עתק. הוא חייב לקנות אותו, אבל אסור שהיווני הצעיר ירגיש שהוא חומד את הקערה...

ג'ייקוב כבר היה מתורגל במצבים כאלו. הוא ניגש אל הבחור בבת שחוק קלה והחל להתמקח איתו על החתול. בזווית עינו הוא המשיך לבחון את הקערה, ועכשיו כבר לא היה לו ספק: זו קערה נדירה מתקופת הפרעונים שהשתמרה בצורה מפליאה.

הנער לא הסכים בתחילה להוריד את מחירו של החתול, אך כשג'ייקוב עשה הצגה כאילו הוא עוזב את הדוכן ומוותר על העסקה, הסכים הבחור להסתפק ב-180 דולר בלבד.

ג'ייקוב שילם ופנה ללכת, ואז, כאילו נזכר בדבר-מה, הוא חזר לאחור ופנה אל הנער היווני, ושאל: 'יש לך אולי איזו קערה שהחתול יכול לאכול ממנה?' ג'ייקוב הרים בידו את הקערה העתיקה, והציע: 'הנה, אולי תיתן לי את הקערה שהוא אכל בה?'

הנער צחק ונטל בחזרה את הקערה לידיו. 'אני לא נותן את הקערה', אמר בהחלטיות.

ג'ייקוב היה מוכן לכך. 'אשלם לך עשרים דולר,' הציע תוך שהוא שולף את ארנקו. אך להפתעתו של ג'ייקוב שחיכה להתמקחות, הנער הניע את ראשו בנחרצות כאומר 'לא!'.

'אתן לך חמישים דולר,' ג'ייקוב ניסה שוב.

הנער חייך. 'הקערה אינה למכירה', הבהיר לג'ייקוב.

ג'ייקוב לא היה מוכן לוותר. 'אני חייב קערה כדי לתת לחתול אוכל', ניסה לשכנע את היווני העקשן. 'החתול התרגל לאכול מהקערה הזו, ואני לא רוצה שיהיו לי בעיות. אני מוכן לשלם תמורתה אפילו מאה דולר'.

הנער פרץ בצחוק רם. 'כפי שאמרתי, הקערה אינה למכירה,' אמר, 'זאת קערה מתקופת הפרעונים ואני לא חושב שיש לך מספיק כסף כדי לקנות אותה. ואפילו אם היה לך מספיק כסף - אני לא חושב שהייתי מוכר לך אותה'.

ג'ייקוב היה המום. הוא לא דמיין לרגע שהנער יודע איזה אוצר יקר הוא מחזיק בידו.

'אם אתה יודע את ערכה האמיתי, כיצד אתה נותן לחתול לאכול ממנה?' שאל ג'ייקוב בהשתוממות.

הנער חייך לעצמו והשיב בנחת: 'אתה יודע כמה חתולי רחוב שלא שווים דולר אחד הצלחתי למכור לאנשים כמוך ב-180 דולר בזכות הקערה הזו!?...'

***

במהלך חיינו אנו מציבים לעצמנו כל הזמן מטרות, ופועלים להשגתן. אבל לפעמים, בדרך אל המטרה, אנו מוכנים לקנות הרבה 'חתולים' שלא שווים דולר: להפסיד חברים, לריב עם אנשים, להתגאות על האחרים וכדומה. חשוב שנדע שהמטרה אינה מקדשת את האמצעים. אם בדרך להשגת המטרה הראויה אנחנו עושים דברים שליליים, הרי שיצאנו מופסדים מכל הכיוונים. רצינו והתאמצנו לקנות חפץ יקר ששוויו הון רב, אבל בסופו של דבר נשארנו ביד עם... חתול רחוב פשוט.

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר