האלוף ששפט את עצמו

אריה תומר תגובות: 0

האלוף יצא מביתו ברגליים כושלות ושלף את עיתון הבוקר מתיבת הדואר. מבט אחד בעמוד הראשון הבהיר לו שהקריירה הצבאית שלו נגמרה. הוא מחוסל - והכול בגלל שטות אחת מטופשת.

הכול החל חודשיים לפני כן, כאשר ברק, בנו בן ה-17 קיבל סוף סוף רישיון נהיגה. כל החברים קיבלו מפעם לפעם את המכונית של אבא, אבל לו אין סיכוי. לרשות אביו האלוף הועמד ג'יפ צבאי יוקרתי, אך  היחידים שיכלו לנהוג בו היו האלוף, אשתו ונהגו האישי.

יום אחד גברה תאוות הנהיגה על ברק, והוא החליט לקחת את הג'יפ לסיבוב קצר. הוא חיכה עד שהוריו יירדמו, לקח את המפתחות, התקשר לשני חברים, וירד אל הרכב.

בדקות הראשונות ברק נהג בזהירות, אך לאט לאט השתחרר מהפחד ומפלס מצב הרוח עלה. החברים עודדו אותו לצאת לכביש הראשי, שם יוכל לפתח מהירות, וברק אכן עשה זאת. אחד החברים שלף סלולארי והנציח את החוויה. ברק היה לחוץ להחזיר את הרכב לפני שאביו יגלה את ה'סחיבה', ולאחר חצי שעה חזר לכיוון השכונה.

התקלה אירעה חמישים מטר מהבית. ברק ביצע פנייה חדה מדי ופגע במכונית חונה. הוא היה מבוהל עד מוות. מה עושים עכשיו? הוא ירד לראות מה הנזק, ונחרד לגלות שפגוש הג'יפ ניזוק, וגם המכונית החונה חטפה מכה רצינית במנוע.

ברק היה אובד עצות. הוא החזיר את הרכב לחנייה ועלה בחשאי הביתה. מיותר לציין שבאותו לילה כבר לא עצם עין מרוב דאגה וחרדה.

בבוקר, כשבעל המכונית גילה את הנזק, הוא לא התקשה לנחש מי הפוגע. על פח מכוניתו נותרו שריטות בצבע חאקי. בכל השכונה היה רק רכב צבאי אחד - של האלוף. השכן צעד חמישים מטר וגילה שעל פגוש המכונית הצבאית יש מכה ועליה סימני צבע לבן - בדיוק כצבע מכוניתו.

השכן לא רצה לנקוש בדלת בשעה כה מוקדמת, והעדיף להתקשר. 'רוני, מדבר טוויטו, השכן. נראה לי שהרכב שלך היה מעורב בתאונה עם הרכב שלי. ידוע לך משהו על זה?'

'מתי? איפה?' שאל האלוף שהיה עדיין אפוף קורי שינה.

'בוא החוצה ותראה בעצמך', אמר השכן.

האלוף יצא וחזר הביתה עצבני אחרי חמש דקות. 'דליה, את לקחת את הרכב בלילה?' שאל את אשתו - וקיבל כמובן תשובה שלילית.

'אולי זה הנהג', רטן האלוף והתקשר מיד לנהגו האישי. 'דורון, תגיד לי, הזזת בלילה את הרכב שלי?'

גם הנהג, כמובן, אמר שהוא ישן כל הלילה ולא הזיז את הרכב.

באותו רגע קלט האלוף את בנו יוצא מחדרו, לבוש עדיין בפיג'מה, והוא חיוור ומפוחד. 'ברק, זה אתה?' שאל - ולנער לא הייתה ברירה אלא להודות במעשה.

'יצאת מדעתך, ברק?' זעם האבא. 'אסור לך לנהוג ברכב הזה. אין לך ביטוח. מה נעשה עכשיו?'

ברק פרץ בבכי.

'טוב, אני כבר אטפל בזה', אמר האלוף, 'אבל אני מזהיר אותך שאם עוד פעם אתה נוגע ברכב - אני לא יודע מה אני עושה לך...'

הוא התקשר לשכן. 'טוויטו, סליחה', אמר, 'פשוט זה פרח מזיכרוני. בלילה הקפיצו אותי למטכ'ל וכשחזרתי הייתי כל כך עייף, שכמעט לא זכרתי שפגעתי במכונית שלך. קח את הטלפון של הביטוח וסגור מולם עניינים, אוקיי?'

חודש וחצי לאחר מכן, העניין הסתבך. החבר שצילם את הנסיעה העלה את הסרטון לאינטרנט והוא הסתובב ברשת. יום אחד נודע לאלוף שמסתובבות שמועות בקרב עיתונאים על הסיפור, ויכולה להתפתח מזה שערורייה.

האלוף לא היסס. הקריירה שלו יקרה יותר מכמה אלפי שקלים. הוא התקשר מיד לסוכנות הביטוח ושאל כמה עלה הנזק. הפקידה אמרה לו שזה הסתכם ב-10,500 שקלים, והאלוף אמר שלאחר מעשה התברר לו שמי שנהג ברכב לא היה מורשה לנהוג ולכן הביטוח לא מכסה אותו, ולכן החליט לשלם את הנזק מכיסו. הפקידה התרגשה מהאלוף ישר-הדרך, והוא הרגיש שהוא נהג כהוגן.

שבוע שקט עבר, אבל יום לפני כן, בשעת ערב מוקדמת, התקשר אליו עיתונאי וביקש תגובה לכתבה שעומדת להתפרסם למחרת, עם כל הפרטים, כולל צילומים מסרטון הווידיאו שצולם בנסיעה, וכולל צילום הצ'ק שנשלח לחברת הביטוח. האלוף מסר בתגובה שהוא הבין באיחור שהייתה לו טעות בשיקול הדעת ושעליו לשאת בנזק. הוא שילם לחברת הביטוח ובזה הוא רואה את הסיפור כסגור.

לפי צחקוקו של הכתב בטלפון הוא הבין שזה לא הכול, ועכשיו, כשהחזיק את עיתון הבוקר בידו, הוא גם הבין מדוע. תמונתו הייתה מרוחה על העמוד הראשון, אך לידה תמונה נוספת, של אריק שחורי. האלוף תפס את ראשו בידיו וידע שהקריירה הצבאית שלו מחוסלת. אריק שחורי היה קצין מצטיין בחיל שעלה למשפט אצלו לפני שנתיים עם סיפור דומה להפליא. גם בנו של שחורי לקח את הרכב הצבאי בלי רשות וגרם נזק. גם אריק שחורי הצהיר בתחילה שהוא נהג ברכב כדי שהביטוח ישלם את הנזק, וגם אצלו העניין התגלה והוא מיהר לשלם את הנזק מכיסו. אבל הוא, האלוף, לא קיבל בזמנו את טענותיו, והדיח אותו מהצבא. הוא קבע שקצין שמשקר אינו ראוי ללבוש מדים. עכשיו הוא עצמו נפל באותה מלכודת. הוא לא ידע לנהוג עם עצמו כפי שהוא נהג עם אחרים.

*

כאשר אדם לוקה בצרעת, כך אנו קוראים בפרשת השבוע, עליו ללכת לכהן שיקבע אם הוא טמא או טהור. אך כאשר כהן לוקה בצרעת, הוא אינו יכול לאבחן את עצמו ועליו ללכת לכהן אחר. וכך קובעת ההלכה: 'כל הנגעים אדם רואה (=מאבחן) - חוץ מנגעי עצמו'.

כי אדם אינו יכול לשפוט את עצמו באובייקטיביות. האהבה העצמית משחדת אותו ומטה את דעתו. פרשיות תזריע-מצורע מלמדות אותנו שכאשר אנו רוצים לשפוט את עצמנו ולקבל החלטות משמעותיות, עלינו לפנות לרב, לדמות רוחנית ולעיתים אפילו לחבר, כי כאשר האדם שופט את עצמו, זה תמיד מסתיים לא טוב.

 

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר