מבט אל החיים

הרב אבי בן אבנר תגובות: 0

דני היה פעיל ותיק ומוכר בתחום איכות הסביבה. לפרנסתו עבד במשרד להגנת הסביבה כאחראי על שפכי תעשייה, ובזמנו החופשי היה מתנדב במפעל למִחזור פסולת. הוא האמין במה שהוא עושה, וחש כי אם בני האדם ימשיכו להרוס את כדור הארץ, לחורר את שכבת האוזון ולזהם את מקורות המים, יתרחש תוך זמן לא רב אסון אקולוגי נורא.

ברבות הימים גיבש דני את רעיונותיו, ומדי שבוע היה מוזמן להרצאה במקום אחר. הוא ניחן בכושר דיבור וידע לרתק את הקהל בסיפורים משעשעים ובאנקדוטות מעניינות. את דבריו היה מלווה במצגת מושקעת ומשכנעת, ועד מהרה התמלא היומן שלו עד אפס מקום. כדי להזמין אצלו הרצאה היה צורך להתקשר כמה חודשים מראש, ומכיוון שהוא פעל מתוך תחושת שליחות, הוא אף לא דרש תשלום בעד הרצאותיו.

באחד מימי החורף הוזמן דני לשאת הרצאה בקיבוץ בצפון הארץ. הרצאות בקיבוצים היו חשובות בעיניו, משום ששם האוזניים כרויות יותר והוא חש שביכולתו להשפיע על אנשים לאמץ אורח חיים ירוק. כאשר אנשי הקיבוץ הזמינו את ההרצאה, הם לא ידעו כמובן שאותו יום יהיה אחד מימי החורף הסוערים ביותר. גשמי זעף ירדו בלי הפוגה ורוחות סוערות נשבו, עצים קרסו וגגות התעופפו. דני שמח על מזג האוויר המבורך, אך חשש שביום כזה איש לא ייצא מהבית לאולם ההרצאות והוא עלול למצוא את עצמו מול כמה עשרות אנשים בלבד. זה לא מנע ממנו לצאת לדרך. כל מאמץ היה שווה בעיניו כדי להפיץ את רעיון השמירה על איכות הסביבה.

הנסיעה הייתה קשה והתארכה מעבר לרגיל. הגשם לא פסק ואף התחזק מרגע לרגע. שלוליות גדולות נקוו על הכביש, והראות הייתה גרועה ביותר. סוף סוף הגיע דני אל הקיבוץ ומצא את אולם ההרצאות. הגשם הלך והתחזק והפך לסופה של ממש. המטרים הבודדים שהוא רץ ממכוניתו לפתח האולם, גרמו לו להתרטב עד לשד עצמותיו.

כשנכנס לאולם, התאכזב דני קשות. הוא אמנם הכין את עצמו למצב שבו לא יבואו רבים, אך למגינת ליבו האולם היה ריק לחלוטין. אף אחד לא טרח להגיע להרצאה. הרגשתו הייתה נוראה. הוא עשה מאמץ אדיר כדי להגיע, ואף אחד לא מתעניין במה שיש לו לומר? העלבון היה צורב, ודני פנה לחזור לביתו בפחי נפש.

רגע אחד לפני שיצא, נכנס לאולם אדם מבוגר בבגדים מרושלים והתיישב על אחד הכיסאות.

'אתה המרצה?' שאל האיש את דני.

'הייתי אמור לתת הרצאה', אמר דני, 'אבל כיוון שאתה האדם היחיד שהגיע, לא נראה לי שההרצאה תתקיים'.

'שמע, אדוני', אמר האיש, 'אינני מבין בהרצאות. אני רפתן ומבין רק בפרות. אבל אם אני מגיע בבוקר ורואה שהרפת פתוחה וכל הפרות ברחו חוץ מפרה אחת, האם לא אתן לה אוכל משום שרק היא נותרה?'

דני הבין את המסר והחליט לתת הרצאה רגילה, כאילו הוא עומד לפני אולם מלא מפה לפה. הוא עלה לדוכן והחל להרצות בלהט כיצד העולם נראה פעם וכיצד הוא נראה היום, ולאיפה עוד הוא יכול להידרדר. הוא התמקד במיוחד בתרומתם של הקיבוצים לזיהום האוויר ומתח ביקורת נוקבת על מצב איכות הסביבה במפעלים הקיבוציים.

הרפתן ישב בכיסאו ובתחילה האזין בעניין, אבל לאט לאט הוא החל להביט לצדדים באי נוחות ולחוש מותקף על לא עוול בכפו. הוא הביט בשעונו מדי כמה דקות, אבל דני נסחף בלהט הדברים והמשיך לדבר שעה וחצי.

כאשר סיים את דבריו ירד דני מהבמה, לחץ את ידי המאזין הבודד, ושאל: 'איך הייתה ההרצאה?'

'שמע, אדוני', אמר הרפתן בכעס, 'אינני מבין בהרצאות. אני רפתן ומבין רק בפרות. אבל אם אני מגיע בבוקר ורואה שכל הפרות ברחו ורק אחת נשארה, האם אעמיס עליה את האוכל של כל הפרות שברחו?!'

*

קיימת ערבות הדדית בין כל יהודי ליהודי, ומכאן נובעת מצוות 'הוכח תוכיח את עמיתך'. אם אנו רואים מישהו עובר עבירה אנו מצווים להוכיחו ולהרחיקו מהעבירה, כי הוא אחינו. שנינו בניו של הקב'ה ויש בינינו קשר של ערבות והדדיות

יש אנשים ש'מחמירים' מאוד במצווה הזו, ושמחים לתת מוסר לכל אחד, כמה שיותר. אולם הדרך הראויה היא לעשות זאת בנחת ובמתק לשון, ובשום פנים לא בהגבהת קול או בכעס. ככל שנמעיט בתוכחה ונקפיד לעשות אותה כמו שצריך, כך רב הסיכוי שהדברים ישפיעו ויכנסו לליבו של השומע.

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר