קרבנות (א')

יוסף רזניק תגובות: 0

מהם הקרבנות וכיצד מקריבים אותם?

הקרבנות הם בעלי חיים, שמקריבים אותם על המזבח שבחצר בית המקדש. לאחר שחיטת בעל החיים, זורקים או שופכים את דמו על המזבח לפי כללים מסוימים, ולאחר מכן שורפים את הבשר או חלק ממנו באש שעל המזבח.

בעניין הקרבנות ישנם פרטים רבים והם מפורטים בתחילת ספר 'ויקרא' ובמקומות נוספים בתורה. מתוך ששת ה'סדרים' של המשנה והתלמוד מוקדש לעניין זה סדר שלם - סדר 'קדשים'.

אלו בעלי חיים מקריבים?

בעלי החיים היחידים שמקריבים הם כבשים, עיזים, שוורים ויונים, שהם בעלי חיים ביתיים וטהורים. על בעל החיים להיות שלם ללא מום, וכל אחד מסוגי הקרבנות בא ממינים מסוימים בלבד.

מדוע מקריבים קרבנות? האם ה' צריך את הקרבנות שלנו?

עניין הקרבנות באמת אינו קל להבנה, ויש שאמרו שהוא מכלל ה'חוקים' (=המצוות שטעמן אינו ידוע, ומקיימים אותן רק מפני שכך ציוה ה'). עם זאת, המפרשים נתנו לנו כמה כיוונים להבנת העניין. ה' בוודאי אינו זקוק לקרבנות, אולם לאדם יש צורך לתת לה' משהו מִשֶלו, ולבטא בכך את הקשר בינו לבין ה'. ישנם גם קרבנות שבאים ככפרה על חטא, ובקרבנות אלו, כאשר האדם רואה את הבהמה נשחטת ונשרפת, הוא מבין שכך היה צריך לקרות גם לו (שכן מי שהולך אחרי תאוותיו מוריד את עצמו לדרגת בהמה), וכך הוא מתעורר לחזור בתשובה.

הסבר אחר קשור לתפקידו של בית המקדש בכללותו: כיון שה' רצה 'לשכון' בתוך בניין גשמי, שהוא כעין 'ארמון המלך', הרי שצריך לעשות בו גם את הפעולות הנעשות בארמון גשמי, שאחת מהן היא 'הגשת אוכל'. ואכן המזבח מכונה בלשון התורה והנביאים כ'שולחנו של ה'', הקרבנות נקראים כ'לחמו של ה'', ושריפתם על המזבח היא כעין 'אכילה'. וכמו ש'הימצאותו' של ה' במקדש אינה במובן הגשמי אלא במובן רוחני עליון, כך הקרבת הקרבנות אינה כמובן 'אכילה' במובן הגשמי, אך התורה גילתה לנו שיש לה' 'נחת רוח' מדבר זה.

האם אין בהקרבת הקרבנות משום צער בעלי חיים?

בעלי החיים נבראו לשימוש האדם, וכמו שמותר לאוכלם, כך מותר להשתמש בהם לצרכים אחרים (בתנאי שמקפידים שלא לגרום להם צער מיותר). כאשר משתמשים בהם לצורך עבודת ה', הם אף מִתעלים על ידי כך. עם זאת, יש דעות שלעתיד לבוא, כאשר העולם יזדכך ויהיה שונה מהעולם שמוכר לנו היום, לא יקריבו עוד בעלי חיים אלא קרבנות מהצומח בלבד.

מי צריך להביא קרבן?

ישנם קרבנות שמובאים בשם הציבור בכללותו, מכספי המקדש, והם נקראים 'קרבנות ציבור'. הבולטים שבהם הם 'קרבן התמיד' (שני כבשים שמקריבים בכל יום, אחד בבוקר ואחד לפנות ערב) וקרבנות ה'מוסף' (תוספת לקרבן התמיד, שמקריבים בשבתות ובימים מיוחדים).

מלבד קרבנות הציבור, ישנם גם 'קרבנות יחיד' שמביא האדם הפרטי. מתוכם יש קרבנות שבאים ככפרה על חטא ('חטאת' ו'אשם'); קרבן שמביאה אישה לאחר הלידה ('קרבן יולדת'); קרבנות שמביאים בחגים בזמן העלייה לרגל לירושלים (קרבן 'חגיגה', מלשון חג); קרבן שמביא מי שניצל מסכנה (קרבן 'תודה'); ועוד... האדם רשאי גם להביא קרבנות מרצונו החופשי, והם נקראים 'קרבנות נדבה'.

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר