קורבנות (ב')

יוסף רזניק תגובות: 0

מהם קרבנות 'עולָה', 'חטאת', 'אשם' ו'שלמים'?

'קרבן עולה' הוא קרבן שנשרף כולו על המזבח וכולו 'עולה' למעלה, ולבני אדם אין שום חלק בו. בשאר הקרבנות שורפים רק את החֵלֶב שבגוף הבהמה, ושאר הבשר נאכל על ידי הכהנים ובעלי הקרבן

'חטאת' ו'אשם' הם קרבנות שמובאים ככפרה על עבירות מסוימות, בעיקר עבירות שנעשו בשוגג. בשרם של קרבנות אלו נאכל על ידי הכהנים בבית המקדש.

'שלמים' הוא קרבן שלכולם יש חלק בו: החֵלב נשרף על המזבח, החזה והשוק נאכל ע'י הכהנים, ושאר הבשר נאכל ע'י בעליו של הקרבן. כיון שהקרבן כולו שייך לה', אכילת בשר השלמים נחשבת כ'אכילה על שולחן המלך'. מעניין לציין שגויים רשאים להתנדב ולהביא קרבן עולה, אך הם אינם יכולים להביא שלמים. זאת משום שכל אחד יכול להביא מתנה למלך, אבל רק בני המלך רשאים לאכול על שולחנו.

 

מהו קרבן 'מנחה'?

'מנחה' היא קרבן מיוחד שאינו בא מן החי אלא עשוי מקֶמח סולת בלול בשמן, שלפעמים בא כמו שהוא ולפעמים הוא אפוי או מטוגן (ראה ויקרא פרק ב'). כאשר מקריבים בהמה, מביאים יחד עמה גם מנחה. וכמו בקרבנות הבהמה, לפעמים מקריבים את המנחה כולה ולפעמים מקריבים חלק קטן ממנה ואוכלים את השאר.

 

מהם 'נסכים'?

כאשר מקריבים בהמה, צריך להביא יחד עמה גם כמות מסוימת של יין. יין זה נקרא 'נסך', משום שמנסכים (=שופכים) אותו לתוך ספל שהיה על המזבח. לספל היה חור בתחתיתו, וממנו היין היה יורד לחלל שתחת המזבח. להבדיל, גם יין של גויים נקרא 'יין נסך', משום שחוששים שאולי הגויים ניסכו אותו כקרבן לעבודה זרה, ולכן הוא אסור בשתייה.

 

מהו 'לחם הפנים'?

בתוך ה'היכל' שבמקדש עמד שולחן מצופה זהב, שעליו היו מניחים שתים עשרה חלות. החלות היו מלבניות ושני קצוותיהן היו מקופלים כלפי מעלה (בצורה כזו: |__| ), כך שללחם היו שתי 'פנים', ומכאן שמו. אחת לשבוע היו מניחים חלות חדשות, והכהנים היו אוכלים את הישנות. בלחם הפנים התרחש נס, שגם לאחר שבוע הוא עדיין היה חם כאילו זה עתה יצא מן התנור.

 

מהי הקטורת?

הקטורת היא תערובת של אחד-עשר בשמים שהיו שורפים על מזבח קטן שעמד בהיכל. החכמים שהיו בזמן המקדש אמרו שאת ריחה הטוב של הקטורת אפשר היה להריח גם עד יריחו שהיא במרחק רב מירושלים.

 

אם העולם עומד על עבודת הקרבנות, כיצד הוא מתקיים בלעדיהם?

ראשית, העולם באמת אינו מתקיים כראוי. כל הצרות הרוחניות והגשמיות שאנו סובלים מהן, נובעות מכך שכוחו וטובו של ה' אינם מתגלים כראוי בעולם, ודבר זה נובע במישרין מחורבן המקדש והפסקת העבודה בו. משום כך ראוי להצטער על החורבן ולהתפלל על בניין המקדש.

עם זאת, אמרו חכמים שגם היום ישנם דברים הממלאים באופן חלקי את מקומם של הקרבנות. העיקרית שבהם היא התפילה, שגם היא יוצרת קשר עם ה', ועליה אמר הנביא הושע (יד, ג): 'וּנְשַׁלְּמָה פָרִים - שְׂפָתֵינוּ' (דיבורי שפתינו יבואו במקום הקרבת פרים). חכמים קבעו את תפילות שחרית ומנחה כנגד קרבן התמיד של הבוקר ושל בין הערביים, את תפילת ערבית כנגד איברי הקרבנות שהיו נשרפים בלילה, ואת תפילת מוסף כנגד קרבן המוסף. נהוג גם לומר בכל יום את דברי התורה וחז'ל העוסקים בקרבנות ובקטורת, כפי שאמרו חכמים: 'כל העוסק בתורת הקרבנות - כאילו הקריב קרבן'.

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר