טומאה וטהרה

יוסף רזניק תגובות: 0

דיני טומאה וטהרה תופסים בתורה מקום נכבד: מוקדשים להם פרקים רבים בתורה שבכתב, ו'סדר' שלם מששה סדרי המשנה - סדר 'טהרות'.

הבחנה נכונה תגלה לנו שבעבר הייתה חשיבות ושימת לב מירבית על ענייני טומאה וטהרה, ונושא זה תפס חלק וחשיבות נכבדת מאוד בחיי היום יום, וזאת מפני שהטהרה הייתה כמו הרגשה של נקיות. החיים בעבר היו מסביב ספיגת רוח ורגש, טוהר וקירבה אלוקית, הטומאה אין כמוה בשביל להרחיק ולדכא כל הרגשה רוחנית.

 

באלו מצבים האדם נהיה טמא?

ישנם כמה דברים שגורמים לטומאה. הראשון שבהם הוא גופת מת, שקרויה 'אבי אבות הטומאה'. כל מי שבא במגע עם גופת מת או עם קבר של מת, ואפילו מי ששהה עם המת תחת אותו גג, נטמא. גם מי שנגע בנבלה של בהמה או חיה שאסורה באכילה, נטמא, וכן ישנם שמונה שרצים (כגון עכבר ולטאה) שמטמאים כאשר הם מתים.

ישנם גם מצבים אישיים שגורמים לטומאה: המצורע הוא טמא, וכן מי שחלה בזיבה. טומאה קלה יותר היא של אשה בזמן נידתה, מי שראה קרי וכדו', וכן בלידת בן או בת.

בחלק מהמקרים, מי שנגע באדם טמא נטמא גם הוא. גם כלים, בגדים ומאכלים עשויים לקבל טומאה בצורות שונות.

 

כיצד נטהרים מטומאה?

ברוב סוגי הטומאות, הדרך להיטהר היא טבילה במקור מים שלא נשאבו בידי אדם, כגון ים, נהר, מעיין או בור של מי גשמים. כיום נהוג לטבול במקווה, שבו יש מעין בריכה המחוברת ל'אוצר' (=מאגר) של מי גשמים. חיבור זה נוצר ע'י צינור מאחד הנקרא 'השקה', אופן נוסף הוא הזרעה בו המים עוברים ומתמלאים דרך בור של מי הגשמים.

חלק מהטומאות, כגון זיבה וצרעת, דורשות גם הבאת קרבנות. אולם לטהרה מטומאת מת ישנו תהליך מיוחד במינו: יש לקחת פרה אדומה לגמרי, לשחוט אותה סמוך לבית המקדש, לשרוף אותה ואת האפר לערבב במים. ממים אלו יש להזות טיפות אחדות על הטמא, וכך הוא נטהר.

 

פרה אדומה? זה נשמע מאוד מוזר...

אכן כן. מי שמצות פרה אדומה נשמעת לו מוזרה, נמצא בחברה טובה: מצוה זו נחשבה מאז ומעולם למצוה שאינה מובנת בתורה, וחכמים ראו בה דווקא סמל לצורך לקיים את מצוות ה' גם כשאיננו מבינים אותן. אמרו חכמים שאפילו שלמה המלך, שהיה ידוע בחכמתו, לא הצליח להבין בשלמות את טעם המצוה, והיחיד שהבין אותה היה משה רבנו עצמו.

 

תהליך השריפה של פרה אדומה נעשה בפעם האחרונה לפני כאלפיים שנה, בסוף ימי בית המקדש השני. מי-האפר של פרה זו הספיקו לכמה מאות שנים אחר החורבן (שכן ניתן לערב מעט אפר בכמות גדולה של מים), אך לאחר תקופה זו לא היתה עוד אפשרות להיטהר. כיום מקובל להתייחס לכולנו כאל טמאי מתים, עד ביאת המשיח שלאחריה תיעשה שוב פרה אדומה ונוכל להיטהר.

האם יש איסור להיות טמא?

הטומאה איננה נחשבת תמיד לחטא (אם כי לפעמים משתמשים במושג 'טומאה' כדי לציין קלקול מוסרי), וצריך להימנע מלהיטמא. אבל לפעמים ישנה מצוה להיטמא, כגון כשיש צורך לקבור מת. אולם הטומאה נחשבת למצב של חיסרון רוחני, ולכן רצוי להיטהר ממנה. בעבר חכמים תיקנו שמי שראה קרי לא יעסוק בתורה ולא יתפלל עד שיטבול במקווה. תקנה זו התבטלה לאחר מכן, אך למרות זאת יש הרבה שמקפידים לטבול בשעת הצורך ואפילו מדי יום ביומו.

ההשלכה העיקרית של דיני טומאה וטהרה היא שבמצב של טומאה אסור להיכנס לבית המקדש או לאכול מבשר הקרבנות. משום כך בעבר היה הכרח להיטהר לפני כל אחד מ'שלושת הרגלים' (פסח, שבועות וסוכות) שבהם היו עולים לבית המקדש. כיום, כיון שבית המקדש חרב וגם אי אפשר להיטהר מטומאת מת (שכן אין לנו אפר פרה אדומה), רוב דיני הטומאה והטהרה כמעט אינם באים לידי ביטוי. משום כך כבר שנים רבות שממעטים לעסוק בהלכות אלו; על רוב סדר 'טהרות' שבמשנה אין גמרא, וגם ה'שולחן ערוך' אינו כולל את רוב ההלכות הקשורות לכך.

 

אלו מדיני הטומאה והטהרה נוגעים לימינו?

התחום המרכזי הנוהג היום הם הדינים הקרויים 'טהרת המשפחה', שעל פיהם המגע הגופני בין איש לאשתו מותר רק בימים שהאשה טהורה מטומאת נידה. דבר זה מסייע בין השאר להתחדשות מתמדת של הקשר בין איש לאשתו.

האיסור להיכנס למקום המקדש בטומאה קיים גם היום, שכן אף על פי שהמקדש חרב, קדושתו של המקום לא התבטלה. משום כך אסור להיכנס להר הבית, משום ששם עמד בית המקדש.

השלכה מיוחדת של דיני טומאה וטהרה היא לגבי כהנים. לכהנים, בגלל קדושתם היתרה, ישנו איסור מיוחד להיטמא למת, ולמרות שכיום כולנו נחשבים טמאים, עדיין אין היתר להיטמא שוב. משום כך כהנים אינם נכנסים לבתי עלמין, או שהם הולכים בשבילים מיוחדים הרחוקים במקצת מהקברים. ישנם דיונים בפוסקים לגבי כניסה של כהנים לבתי חולים (שבהם עלולים להיות נפטרים תחת אותה קורת גג), או נסיעה שלהם בכבישים שמתחתם התגלו קברים, והוצעו פתרונות שונים לעניין זה.

 

מהי בעצם 'טומאה'? ומה הטעם לכל דיני הטומאה והטהרה?

דיני הטומאה והטהרה הם מן ה'חוקים', כלומר המצוות שטעמן אינו ידוע לנו (להבדיל מ'משפטים' שהם מצוות שמובנות גם בשכל אנושי). דינים אלו אינם קשורים לניקיון או להיגיינה, אלא הם מבטאים מצב רוחני. הפרשה העוסקת בטומאת מת ובפרה אדומה פותחת במילים 'זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה', ועל כך אמרו חכמים: 'חוקה חקקתי, גזירה גזרתי, אין אתה רשאי להרהר אחר גזירתי'.

למרות זאת, היו שהציעו הסבר שעשוי לקרב את הדברים אל השכל האנושי. ניתן לראות שכל הדברים הגורמים לטומאה, קשורים בצורה זו או אחרת למוות: המת עצמו, נבלת חיה או שרץ מת, וכן זיבה, נידה וקרי, שכולם מבטאים פוטנציאל של חיים שלא יצא אל הפועל. לפני שבועות אחדים כתבנו שהמוות, והחיסרון בכלל, הוא המקום שבו ה' 'מסתתר' והשפעתו אינה מתגלה, ומציאות זו היא מקור כל הרע שבעולם. מכך אפשר להבין שכאשר האדם נפגש עם מציאות של מוות, הדבר משפיע עליו בצורה שלילית, והתיקון של השפעה זו נעשה על ידי טבילה או הזאה של 'מים חיים', מי מעיין נובע , מפני שמים מצמיחים, מסמלים חיות ומבטאים את החסד האלוקי המגיע מן השמים.

 

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר