הדרך שלי

רבני שלום לעם תגובות: 0

הדרך שלי

הנרות שהאירו את הדרך  - אוריה בר

מאז שאני זוכר את עצמי, חיי היו סוערים ומלאו חוסר שקט פנימי. נולדתי למשפחה תל אביבית ממוצעת יחד עם עוד שלושה אחים ואחיות וניהלנו חיים רגילים למדיי, עד שבגיל שמונה החליטו הוריי להגר לדרום אמריקה. ישראל – כך הסתבר, מעולם לא עניינה אתם יתר על המידה והם החליטו לפתוח דף חדש במקום אחר. מצאתי את עצמי נתלש מהמנטליות הצברית הישראלית שכה הורגלתי לה, למקום שונה ומוזר עבורי. הספרדית המתגלגלת, האופי, הסגנון, שום דבר מהסובב אותי לא התאים לי ולא לרגע, הוריי שחששו למצבי הנפשי, פחדו להשאיר אותי בדרום אמריקה ושלחו אותי חזרה לישראל לבית הסבא והסבתא, השיבה ארצה הפיחה בי רעננות והסתערתי על הלימודים במרץ, חזרתי לחברה שבה גדלתי וניהלתי חיים רגילים לכל דבר, אף על פי שבני משפחתי נשארו בחו'ל.

סבתא שלי באה מבית דתי, אך היא וסבא ניהלו אורח חיים חילוני לכל דבר. היא המשיכה להחזיק בכמה מנהגים שלמדה בבית הוריה. בכל ליל שבת הייתה מקפידה סבתא לכבות את הטלוויזיה ולהדליק נרות שעווה גדולים בזוג פמוטים עתיק כשהיא מכסה את ראשה בצעיף לבן. 'הצעיף של הנרות' הייתי קורא לו. אני זוכר שבשבת הראשונה שנתקלתי בטקס ההדלקה עמדתי כמהופנט, משהו בתוכי מגנט אותי להביט בנרות הללו. הרגשתי שהם משרים בבית אווירה מיוחדת, יום אחד שאלתי: 'סבתא, מדוע את מדליקה את הנרות הללו בכל שישי בלילה?' סבתא שקעה בהרהורים למשך מספר דקות, נאנחה והשיבה: 'אוריה חמודי, אני מדליקה את הנרות הללו כי בכך אני מקבלת את השבת...'

'אבל אנחנו לא שומרים שבת?!' צייצתי, 'אז מה...' השיבה סבתא – 'בהדלקת הנרות הללו אני משמרת את המורשת של ההורים שלי, יבוא יום ואתה תגדל ואני אספר לך קצת על המורשת המפוארת שלנו...'

 השנים חלפו ואני המשכתי באותה מתכונת של חיים, הוריי ומשפחתי באו לבקר בארץ פעמיים בשנה ובכל פעם ניסו לשכנע אותי מחדש לחזור איתם לחו'ל, אך אני עמדתי על שלי בתוקף. 'אני אוהב את הארץ הזאת' אמרתי והמשכתי בלימודים בבית הספר עד שסיימתי את התיכון. הוריי התרגלו בסופו של דבר לעובדה שיש להם בן אחד שנשאר כאן בארץ. אני התקדמתי הלאה, סבא וסבתא הזדקנו עם הזמן ועברו לדיור מוגן. בינתיים אני התגייסתי לצבא ושירתי בצנחנים. נכנסתי לקורס קצינים וחתמתי קבע לתקופה, עד שהרגשתי שהצבא זה לא המקום בשבילי, הנפש שלי הייתה כמהה למשהו אחר. היום אני יודע שלדבר הזה קוראים 'רוחניות' אבל ההרגשה הזאת של אבדן הדרך וחיפוש הזהות העצמית קיננו בי כבר במשך שנים. מדוע אני יהודי? מה יש לי בארץ הזאת? מה נשאר לי כאן, סבא וסבתא? אולי כבר עדיף להגר לחו'ל, ללכת לעשות כסף. מה קושר אותי למדינה הקטנה הזאת? החלטתי לצאת לטיול במזרח הרחוק. אולי שם אמצא משהו ש'ידבר אליי', ייכנס עמוק לנשמתי וירגיע את נפשי הסוערת.

באחד הימים כשחזרנו לבנגלדש נתקלתי במודעה בעברית, 'הרצאה בנושא: מורשת יהודית'. המודעה הציתה בי זיכרון של הנרות הדולקים בבית סבתא. סבתא בזמנו דיברה על ה'מורשת', אולי כאן ידעו להסביר לי במה מדובר? הגענו להרצאה, קיבל את פנינו חסיד חב'ד מקומי בשם דוב, פניתי אליו ושאלתי: 'מי כאן אחראי על המורשת?'

'אתה' הייתה התשובה. 'אתה אחראי להמשיך את המורשת, לשמור על השרשרת המפוארת של אבותיך, להתחבר לזהות היהודית שלך, לשמר את המסורת העוברת מאב לבן חוליה אחר חוליה ממעמד הר סיני...'

'מעמד מה?' שאלתי בבורות, משם הדרך הייתה קצרה לכניסה להרצאה. הרגשתי שנפתח בפניי עולם חדש, מדהים ומעניין שלא ידענו עליו עד כה. לפני שבת הזמין אותנו דוב לסעודת שבת בביתו 'תבואו, יש עוד חבר'ה יהיה מעניין...' הגענו, בכניסת השבת נגלה לעיניי מחזה מרגש שהחזיר אותי אחורנית בחמש עשרה שנה. אשתו של דוב עמדה מול זוג נרות הנתונים בפמוטים כשראשה מכוסה בשביס לבן, כפות ידיה על עיניה והיא מתפללת. הרגשתי שנגלה לעיניי סימן אלוקי שמכוון אותי למורשת האבודה שהספקתי כבר לשכוח ממנה. 'אני משמרת את המורשת של ההורים שלי' צפו מול עיניי מילותיה של סבתא, הרגשתי שהגעתי הביתה. ההרגשה הטובה, השלווה שריחפה באוויר, הניחוחות של השבת משכו אותי כבחבלי קסם ונתנו לי את ההרגשה שמצאתי את השלווה הנפשית, את ה'רוחניות' שכה חיפשתי למצוא...

חזרתי ארצה, היום אני לומד בישיבה, מאורס, ועומד להתחתן. היום אני יודע שזכות האבות של הסבתא שלי והתפילות של הסבתא רבא שלי התוו לי את הדרך חזרה, הנרות הללו האירו לי את הדרך לחיים אחרים. חיים של אושר, סיפוק פנימי, ערכים מוסריים... היום אני יודע שאני 'ממשיך את המורשת'. זכות התפילות של הסבתות של ההורים שלי פעלה בשמיים'. בזכותם היום אני כאן. שמח, מאיר את חיי באור התורה והמצוות, ומקווה לשמחה בביתי העתידי, הבית שאני הולך להקים בקרוב...

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר