הדרך שלי

רבני שלום לעם תגובות: 0

כוחם של שורשים – ניב בן דוד

עוד מזמן שהייתי ילד קטן, במושב אי שם בדרום הארץ. הייתי זוכר את קולו הערב של סבא כשהיה משכים ואומר סליחות. סבא וסבתא התגוררו בסמיכות אלינו, וההורים שלי טיפלו בענייני המשק של סבא. הוריי שמרו על המסורת בדביקות, סבא הקים אז באמצע שנות החמישים בקרוואן מט ליפול את בית הכנסת. אז עוד היו הרבה יהודים ממרוקו בשנות העלייה הגדולה שבאו להתגורר במושב ובית הכנסת היה מלא מפה לפה, אבל כשהגיעו הילדים לגיל בית הספר שלחו אותם לעיר הקרובה והדור השני החל באיטיות לזנוח את המסורת. ההורים שלי למרות שנשארו להתגורר במושב, זנחו את דרך היהדות לצערם של סבא וסבתא וניהלו אורח חיים חילוני. הם אמנם כיבדו אותם מאד, אבל לעצמם בחרו דרך אחרת לחיים. כך אני גדלתי כבן הדור השלישי, במושב שהיום הוא ברובו חילוני. הדת הייתה עבורי כחלום ילדות מתוק ותו לא. זכרתי במעומעם את סבא בתקיעת השופר כשהוא לבוש בטליתו ביום הכיפורים, את הסוכה הגדולה שסבתא הייתה מקימה בחצר, אבל עבורי היו אלו רק זיכרונות. התחלתי ללמוד באוניברסיטה מנהל עסקים, ואחרי שלוש שנים קיבלתי הצעה קוסמת לניהול חברה עולמית מצליחה בסינגפור. עזבתי את הארץ לטובת העבודה, והתעריתי בהצלחה בניהול החברה. הכרתי בחורה מקומית ותוך תקופה קצרה הצעתי לה נישואין. מבחינתי לא הייתה בכך שום בעיה, אבל בכל אופן רציתי לבוא לארץ לביקור בן כמה שבועות להציג אותה בפני הוריי, תכננתי להינשא בנישואין אזרחיים בארץ. אבל בכל זאת לפני שאני ממשיך הלאה, רציתי לקבל את ברכת ההורים. הגעתי לארץ ביחד אתה, נסענו למושב והתקבלתי שם בשמחה. לא ראו אותי שם כבר שנתיים לפחות, מכל עבר באו לברך אותי החברים ששמחו בהצלחתי. הגעתי הביתה והצגתי אותה בפני ההורים, לפתע פניהם של ההורים שלי שכל כך שמחו לקבל אותי, נהפכו להיות חיוורות כסיד. 'ניב, אתה לא יכול לעשות לנו את זה! אתה יהודי, אתה רוצה להגיד לנו שאתה הולך להתחתן עם גויה?!' אני לא הבנתי על מה המהומה. ההורים שלי תמיד חינכו אותי להיות ליברלי ולכבד דעות של אחרים, לא ראיתי שום פסול בכך שהיא גויה. 'סבא שלך מתהפך בקברו' אמר אבי ודמעות עמדו בעיניו. 'אני לא מבין, אתם גידלתם אותי באורח חיים חילוני, ליברלי, עכשיו אתם רוצים להגיד לי שאסור לי להתחתן איתה? נכון שאני יהודי, אבל איפה כתוב שאסור לי להתחתן איתה?!'

'כתוב בתורה שאסור להתחתן עם גויים, אנחנו עם נבחר' אמר אבי בתוקף. אבל אני לעגתי לדברים: 'כתוב בתורה? ממתי התורה אומרת לכם מה לעשות? למה אתם מקיימים את מה שכתוב בתורה?!'

'לא, אנחנו לא מקיימים את התורה, אבל יש קווים אדומים שאסור לחצות! עד כאן!' אמרה אמי בדמעות, שניהם היו נראים כאילו הם עומדים להתמוטט. הבחורה שלא הבינה עברית, הבחינה היטב שלא קיבלו אותה אצל הוריי בשמחה ודרשה ממני הסברים. האמת? שלא ידעתי מה לומר לה, אבל הסברתי לה 'מלמעלה' שההורים שלי לא התלהבו מהרעיון בגלל שאני יהודי והיא לא יהודייה. היא כמובן לא הבינה מה הבעיה, ואני הסברתי שהם קצת 'מיושנים' ושייכים לעבר וזו הסיבה שהם הגיבו בצורה שכזאת. החלטתי לקחת אותה למלון, ולבוא למחרת להורים שלי לבד לשיחה אישית, לפתור את הבעיה. למחרת כשהגעתי הם לא היו בבית, החלטתי להסתובב קצת במושב, וכך הסתובבתי עד שהגעתי לבית הקברות המקומי, העפתי מבט אל תוך בית הקברות והתכוננתי להמשיך כשלפתע ראיתי מחזה שהרעיד אותי: שני ההורים שלי היו שם, יושבים ליד הקברים של סבא וסבתא, ובוכים... הייתי בטוח שאני חולם. התחילו לרדת לי דמעות מהעיניים, ניגשתי אליהם ואמרתי: 'אבא, אימא. אם זה עד כדי כך נוגע לכם, אני לא יעשה את הצעד הזה' הם הביטו בי המומים, הם לא הבינו מהיכן צצתי פתאום. הם קמו מעל יד הקברים וחיבקו אותי: 'תדע לך, אנחנו אשמים' אמר אבא שלי ומחה את הדמעות. 'אנחנו עשינו טעות כשהיינו צעירים, וזנחנו את הדרך של סבא וסבתא. אבל אסור לך להמשיך את הטעות שלנו ולגדוע את השורשים היהודיים שלך...'

שם ליד הקבר של סבא, החלטתי לנתק את הקשר עם הגויה. אבל החלטתי החלטה נוספת: ההורים שלי זנחו את המסורת, אבל אני הולך לחדש אותה. הטעם המתוק שלה עדיין עמד לי בפה, החלטתי שאני הולך לבדוק מהי יהדות. חזרתי לסינגפור, ניתקתי את הקשר עם הגויה, וביקשתי העברה לסניף של החברה בישראל. התחלתי להשתתף בשיעורי יהדות, לשמור מצוות. והיום אני מתגורר במושב יחד עם אשתי ושני הילדים, ליד ההורים שלי שרווים ממני רוב נחת יהודית. פעם שמעתי את אבא אומר לאימא: 'תדעי לך, עצם העובדה שניב חזר לארץ והוא כאן איתנו, זה נס. זה לא בזכותנו, זה בזכות מה שהתפללנו על הקבר של סבא וסבתא, ומהכוח של השורשים שלנו...'

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר