הבטחה ששווה זהב

דוד קליינר תגובות: 0

'שלום, האם אני מדבר עם הרב ראובן מאיר?' בקע הקול מן הטלפון. 'כן, בבקשה?' השיב ראובן. 'אני חקלאי מדרום הארץ' פתח האיש מן העבר השני 'למרות שאני לא דתי, הגעתי השנה להחלטה שעלי לשמור שמיטה, האם אני יכול להיפגש איתך?'

ראובן מאיר, שהוא אחד מרכזי קרן המסייעת לשומרי שמיטה היה מופתע מהשיחה. בדרך כלל קשה מאוד לשכנע חקלאי לשמור שמיטה כהלכתה, וכאן מגיע לפתע חקלאי המגדיר את עצמו כ'לא דתי' ומביע נכונות לשמור מיוזמתו שמיטה כהלכה, הדבר נשמע מעניין עד מאד...

בשעה היעודה נפגשו השניים והחקלאי שהציג את עצמו בשם ליאור, החל לספר: 'אני חקלאי בישוב בדרום הארץ והשנה החלטנו אני ואשתי לשמור שמיטה אבל אין לנו שום מושג כיצד עושים זאת ובמה זה כרוך', ראובן החל להסביר לו את משמעות מצוות השמיטה ופרט לפניו את הפרוצדורות המורכבות הכרוכות בהכנת השדה לשמיטה. 'זה באמת מעניין, עד היום היו לי מושגים בסיסיים בלבד אודות השמיטה, אני מבין שזה הרבה יותר מסובך ממה שחשבתי' אמר ליאור. 'הניסיון לא קל', הסביר ראובן 'אבל תדע לך שיש הרבה עזרה ממרום, על כל צעד ושעל'.

'את זה אתה לא צריך לספר לי', הפתיע ליאור, כשחיוך מופיע בקצה פיו. 'למה כוונתך?' הסתקרן ראובן. 'האם יצא לך להיווכח בעזרה השמיימית הניתנת לשומרי השמיטה?' שאל בחיוך. 'הדבר החל לפני שלש שנים', החל ליאור לספר, 'יום אחד שוחחנו אני ואשתי אודות העובדה שאנו חיים בארץ ישראל ואנו יהודים, אבל אין לנו כל מושג ביהדות. לא ייתכן שנחיה בארץ ישראל כיהודים תוך סיכון ומלחמות, בלי שנעצור לרגע לחשוב מה כל זה אומר לגבנו. ומסקנת הדברים הייתה, להתחיל כל ערב לקרוא יחד עם כל המשפחה כמה פרקים בתנ'ך. וכך, מדי ערב באווירה נעימה, אנו מתיישבים עם הילדים בגינה שותים משהו טוב, וקוראים כמה פרקים בתנ'ך...'

'ואז, יום אחד אנו מגיעים לפרשת בהר, אנו מתחילים לקרוא את הפסוקים ומתגלה לעינינו ציווי מאד מיוחד: 'כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם ושבתה הארץ שבת לה' - שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך ואספת את תבואתה, ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ! שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור....' הבטנו אני ואשתי אחד על השני מופתעים, באותם זמנים לא היו מקררי ענק לאחסון תוצרת חקלאית סיטונאית. כיצד אם כן עם שלם המתפרנס כולו מן החקלאות יכול לעמוד בציווי שכזה, אחת לשבע שנים לא לזרוע לא לקצור ולא לגדל שום דבר הניתן לאכילה?!'

בסופו של דבר מצאנו את התשובה בהמשך: 'וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית, הן לא נזרע ולא נאסוף את תבואתנו?!' וכאן באה תשובה שמאד הפתיעה אותנו: 'וצוויתי את ברכתי לכם בשנה השישית ועשת את התבואה לשלש השנים... וזרעתם את השנה השמינית ואכלתם מן התבואה ישן עד השנה התשיעית עד בוא תבואתה תאכלו ישן!' הבטנו המומים אחד בשני, כיצד התורה יכולה להבטיח דבר כזה?

'ואז אשתי זורקת לחלל האוויר: ליאור, בא נבדוק את זה, בא נחליט שאת כל החלקות שלנו אנו משביתים בשמיטה, ונראה מה קורה בשנה השישית, מה דעתך?'

'החלטתי להיענות לאתגר. לאחר מספר בירורים נודע לי שאנו עומדים בשנה החמישית, החלטנו לעצמנו שעוד שנתיים נשמור שמיטה והתחלנו לצפות בכיליון עיניים לבואה של השנה השישית. בסופו של דבר הברכה ביבול לא הופיעה אצלי פי שלש'.

'אז מה כן קרה?' שאל ראובן בסקרנות. וליאור השיב: 'אני חקלאי כבר שלשים שנה, כל שנה הרווחים הם פחות או יותר אותו הדבר, אולם השנה קרה לי משהו מאד מוזר, השנה הרווחתי פי חמש!'

'אני מגדל בארבעים הדונם שברשותי פלפלים, בעיקר לייצוא לחו'ל, בדרך כלל אני מוכר קילו פלפלים במחיר סיטונאי של שלושה שקלים, השנה פנו אלי מכל העולם שאייצא את הסחורה שלי דווקא אליהם, המחירים שהציעו טיפסו ועלו, ולבסוף קילו של פלפלים נמכר במחיר סיטונאי של 18 שקל לקילו!'

'בהמשך הגיעו פניות מכל העולם, לא הבנתי מה קורה, התחלתי לברר ואז נודע לי שיש מחסור של פלפלים בעולם, מדינות שונות באירופה ובראשם ספרד השתמשו בחומר ריסוס שיוצר בסין, ובסופו של דבר התברר כרעיל מאוד, כל התוצרת החקלאית של אותן מדינות אירופאיות נוספות הלך פשוט לפח. נוצר מחסור עולמי בפלפלים, והמשווקים חיפשו נואשות בכל מקום בעולם אחר מטעי פלפל, כשנודע להם עלי, הם היו מוכנים לשלם הון תועפות על מנת לזכות בתוצרת החקלאית שלי'. אמר ליאור בסיפוק. והמשיך: 'זהו, אז הגיע הזמן לעשות את חלקנו בהסכם ולשמור שמיטה במלואה'...

***

בפרשתנו מבארת התורה את השכר הרב המובטח לשומרי השמיטה. סיפור אמיתי זה ממחיש לנו עד כמה דברי התורה נכונים אף לימינו, ואדם ששומר את השמיטה ומוסר את נפשו על מצווות התורה זוכה לברכה בכל מעשי ידיו.

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר