הצדק שיצא לאור

אריק סגל תגובות: 0

הדפיקות בדלת ביתו של היינריך שמפלד היו עקשניות במיוחד. היינריך היה שקוע בשינה מתוקה במיטתו החמה ולא היה לו חשק לקום ולפתוח את הדלת. 'מי זה כבר יכול להיות' חשב היינריך לעצמו, 'עוד אדם שבא להציק לי? עדיף שאשאר לי בבדידותי ולא אראה אף אחד'. אלא שהדופק האלמוני היה עקשן ולא חדל מלדפוק, רק לאחר חמש דקות רצופות של דפיקות חזקות, קם היינריך ופתח את הדלת. לעיניו נגלה אדם לא צעיר, שסבר פניו הכחושות והרזון שבלט בהם העיד כי האיש חולה מאד.

'מי אתה?!' שאל היינריך באי רצון מופגן, האיש הגיש להיינריך את ידו ואמר: 'נעים מאוד, שמי הוא מקס שמפלד!'

*

חמש עשרה שנה קודם לכן, התנפצו חייו של היינריך באחת. מאדם אהוב ומוערך בעיר וינה, הפך ברגע לאיש שהכל מתרחקים ממנו. הוא לא האמין שחיים שלמים של מכובדות, הצלחה, ומקובלות חברתית יכולים להיעלם ברגע אחד. הוא זכר היטב מתי זה התחיל: אביו - מקס, היה אחד האנשים המכובדים והעשירים בעיר. הוא נחשב לאדם אהוד ומקובל גם בקרב האצילים. חייו של בנו היינריך התנהלו על מי מנוחות, כולם התייחסו אליו כבנו של אדם מכובד. כאשר בגר נפתחו כל דלתות בתי המסחר של וינה בפניו והכל חפצו לקבל אותו כעובד, היינריך לא יכל להיות מאושר יותר.

אהבתם הגדולה של אנשי העיר למקס, הביאה אותם להפקיד בידיו שליחות חשובה מאין כמותה. באותם ימים שלט הקיסר פרנץ יוזף באולמיץ שבמורביה, והתושבים המקומיים התבקשו להעביר אליו את תשלומי המס למורביה. שירותי בנק מתקדמים כמקובל בימים אלו עדיין לא היו, ותושבי העיירות הקטנות נאלצו לשלוח את הסכומים באמצעות שליחים נאמנים ובלוויית משמר של שוטרים חמושים.

מאחר שהסכום היה סכום עתק, נדרשו ראשי העיר למצוא שליח נאמן, אחראי ובעל כושר הנהגה שילווה את שיירת הכסף לארמונו של הקיסר. הבחירה הטבעית נפלה על מקס, שאליו התלוו שלשה שוטרים חמושים. הם יצאו לדרך בכרכרה מהירה, אלא שכעבור שבועיים ידעו אנשי העיר כי משהו אירע ולאחר חודש התגלתה התמונה המלאה והמחרידה.

מקס שמפלד שנחשב היה לאחד האנשים ההגונים ביותר בעיר - לא היה אלא רמאי, ושודד עז נפש. גופותיהם של העגלון והשוטרים נמצאו מוטלות ביער ואילו מקס שמפלד נעלם כאילו בלעה אותו האדמה. הדבר היחידי שאותו הצליחו לגלות, זה שהוא חצה את גבולות המדינה לעבר יעד בלתי ידוע וכל הניסיונות לעלות על עקבותיו עלו בתוהו.

הידיעה פשטה במהירות בכל רחבי העיר. גורלו של היינריך הבן, נחרץ לאלתר. מאדם אהוב הפך היינריך למנודה ולמוקצה מחמת מיאוס כבנו של הפושע, שרצח ארבעה אנשים טובים בעבור בצע כסף. האנשים החלו פשוט להתרחק ממנו. אמנם הוא מעולם לא הואשם בפומבי, אך על אף שאנשי החוק המקומיים אמרו לו מפורשות כי אין הוא אחראי לפשעיו של האב, דומה היה כי איש לא היה מצטער אילו היה עוזב את המקום בהקדם. היינריך ידע כי גם סיכוייו להקים משפחה אפסו, וכי בעולם הקטן של אותם ימים, ידיעה כזו פושטת במהירות בכל רחבי הממלכה האוסטרו-הונגרית ואין לו למעשה שום מקום שאליו יוכל לברוח מהגורל שנכפה עליו.

היינריך היה מיואש, ואיבד כל טעם לחייו. הוא התקשה להבין כיצד אביו, שאותו זכר כאדם ישר, הגון וגומל חסד יעשה פשע נוראי שכזה. היינריך התייסר במחשבותיו במשך חמש עשרה שנה עד לאותו רגע שבו נפתח סיפורינו, כאשר דפיקה נשמעה על הדלת והאדם הבלתי מוכר שעמד בפתח הזדהה בשמו של אביו – מקס שמפלד.

'אתה אינך אבי! מדוע אתה משתמש בשמו? מי אתה?!' שאל היינריך את האיש המסתורי שעמד בפתח הבית. והאיש השיב: 'אני האדם האחרון שראה את אביך בחיים'. האיש ביקש רשות לשבת בנימוק שאינו יכול לעמוד זמן רב ופתח בסיפורו: להיינריך ההמום התברר כי האיש שעומד לפניו היה שייך באותה תקופה לכנופיה שפעלה ביער הסמוך לוינה. חברי הכנופיה עקבו זמן רב אחרי המתנהל בעיר וכך נודע להם כי מקס שמפלד מתעתד לצאת לדרך ארוכה עם סכום כסף גדול, הם ארבו לשיירה הקטנה והתנפלו עליהם בחסות הלילה ורצחו אותם נפש.

'אביך, נלחם כמו אריה' אמר האיש, 'הוא לא יכל לשאת את המחשבה כי הכסף שהופקד אצלו למשמרת ייפול בידיים זדוניות. וכאשר התגברנו עליו ועמדנו להרוג אותו, הוא ביקש שנשיב את הכסף לידי העירייה. כמובן שצחקנו לדבריו ולקחנו את הכסף. אלא שאז עלה בראשי רעיון, מדוע שלא אשתמש בזהותו של מקס כדי להיעלם?! נטלתי את תעודותיו של אביך, קברתי אותו במרחק רב ממקום השוד, וחייתי בנחת במשך כחמש עשרה שנה מסכום הכסף הרב ששדדנו'.

'כעת' המשיך האיש 'אני חולה ומצפוני מייסר אותי, נותרו לי ימים אחדים לחיות והחלטתי להגיע לכאן ולהגיש לך את תעודותיו של אביך, בנוסף אכתוב לך תצהיר שיהיה חתום על ידי שלושה מכובדים מבני העיר להם אני מוכן לספר את סיפורי, כדי שתוכל לנקות את שמו של אביך מן הכתם הנורא שדבק בו במשך כל השנים...' דמעות עמדו בעיניו של היינריך, הוא לא האמין שהסבל הרב שאותו עבר עתיד להשתנות. הוא לקח את המסמכים בידיים רועדות, הביט בתעודה המצהיבה וניגש לקרוא לשלושה אנשים מנכבדי העיר. לקח לו זמן לשכנע אותם להצטרף אליו, אבל כשהבינו במה מדובר הסכימו האנשים להאזין לעדותו של השודד ולאשר בחתימת ידם את אמיתות הסיפור, כדי לטהר את שמו של מקס שמפלד.

'סוף סוף, יצא הצדק לאור...' חשב היינריך בדמעות כאשר חתמו המכובדים על התצהיר שמאשר את אמיתות הסיפור, והוא הבין שחיי הסבל שלו עומדים להשתנות...

****

בפרשתנו מתארת התורה את הבטחתו של הקב'ה שיזכור את הברית שכרת עם שלושת האבות גם בזמנים שיחטאו בני ישראל. מסר זה נועד להזכיר לנו שגם כאשר פוקדות אותנו צרות קשות ורעות, אין הן נמשכות לעולם. וגם הצרות הקשות עשויות להשתנות ביום אחד, ולהפוך את גורלנו לטובה.

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר