החכם שמת אתמול

אלחנן אביטן תגובות: 0

המשרתים התהלכו באי נוחות, והיועצים התהלכו שפופים ומיואשים. צ'ון לי הנסיך של הממלכה הסינית הגדולה, היה אדם חכם ונבון. אבל השיגעונות שצצו בראשו מפעם לפעם, יכלו בהחלט למוטט את הממלכה. באותו יום היה השליט שמח וטוב לב, לאחר הצלחה במלחמתו במורדים הטייוואנים. הנסיך שתה יין בכמויות גדולות והשתכר לחלוטין, בשכרותו כאשר היה מעורפל והיין הלם בראשו, חלפה במוחו מחשבה מטרידה: 'מדוע אנו בני ממלכת סין, צריכים לממן כל כך הרבה חכמים אוכלי חינם? הסוחרים הרי מרוויחים ביושר את לחמם, הצורפים עושים את מלאכתם באמונה במלאכת הצורפות, ושאר בעלי המלאכה מתפרנסים מעמל כפיהם. אבל מה מביאים למדינתנו החכמים? הרי את חכמתם הם שומרים לעצמם!' בעוד היין הולם בראשו, קם הנסיך מכיסאו וציווה את יועציו: 'בעוד שלושה ימים, אני רוצה לראות מתחת לארמוני את כל חכמי הארץ! ברצוני לדעת, מדוע הם נחוצים למדינתנו, ולמה אנו צריכים אותם!'

הכרוז יצא בכל רחבי הארץ, ושבתו כל בתי החולים ובתי הספר, מסדרונות האקדמיה ובתי המחקר נותרו ריקים מיושביהם, מכל רחבי הארץ התאספו אלפי חכמים מכל סוגי החכמות והמדעים. פילוסופים ומשוררים, רופאים, אמנים, היסטוריונים, אסטרולוגים, ויודעי עתידות כולם התאספו ביום המיועד מתחת לארמונו של הנסיך הכעסן וציפו בחשש לבאות. הנסיך ששמע מחלון הארמון את הרעש וההמולה, הבחין בשמש המשתקפת על ראשיהם המקורחים וברק נוצץ מבליח מזגוגיות משקפיהם. הוא פנה ליועציו ושאל: 'מדוע כל החכמים הללו קרחים, ובעלי משקפיים?' הללו השפילו את ראשם וענו בהכנעה: 'אדוננו הנסיך. החכמים הללו מבלים את מיטב שנותיהם בלימוד מדעי הרוח, והינם אנשים מלומדים ובעלי תארים, מכיוון שחכמים אלו משקיעים את רוב ימיהם בלימודים, שערותיהם נושרות והינם זקוקים למשקפיים...' הנסיך הביט בהם במורת רוח, וציווה: 'הביאו אותם אליי!'

לטרקלין המלכותי נכנס האסטרולוג הו ג'אנג שהיה ידוע כמומחה ובעל שם. 'במה אתה מועיל למדינתנו?' הטיח בו הנסיך את השאלה ללא גינונים מיותרים. 'אנו האסטרולוגים – חוזים בכוכבים, האנשים הפשוטים רואים את הכוכבים כפנסים מנצנצים. אבל אנו יודעים לקרוא בהם, את קורותיו של האדם ואת עתידו הרחוק...' הסביר האסטרולוג בהכנעה, דבר שהעלה את חמת הנסיך: 'אני מעוניין לדעת מה קורה כעת בכל רחבי ממלכתי, ואיני יודע! מדוע לכם להתעסק בעתידות אם את ההווה אינכם יודעים לומר?! צא מלפניי!'

בצעדים שפופים נכנס אחריו ההיסטוריון המלכותי האנג צ'י כשמחשבות מתרוצצות בראשו, כיצד להבהיר את נחיצות תפקידו באזני הנסיך הפוחז. 'על מה אתם מבזבזים את זמנכם ואת כספי?' שאל – צווח הנסיך הזועם. 'אנו, חוקרים את קורות הימים אצל בני האדם. לומדים את הניצחונות וההפסדים לדעת איך ינהלו השרים את המדינה' ענה ההיסטוריון. ואילו הנסיך צווח: 'לא מספיק שאנו רואים את טעויות בני האדם בחיי היומיום, אנחנו עוד צריכים להיזכר בטעויות העבר? סלקו אותו מכאן!'

אימה אחזה בלב הקהל והם חששו להיכנס פנימה, יועצי הנסיך חיפשו אחר החכם הבא שייכנס פנימה, אבל החכמים התחמקו מלהיכנס. רק  קליאו לי המשפטן המפורסם העז להיכנס פנימה אל חדרו של הנסיך הזועם. 'כן, מהו תפקידך?' אמר הנסיך בקצרה. 'אנו לומדים את זכויותיהם של התושבים, מהם החובות שלהם כלפי המדינה, ומהי חובת המדינה כלפי האזרחים...' כשהתעורר בשלישית זעמו של הנסיך. 'עכשיו אתם מלמדים את האזרחים מה הם צריכים לדרוש מאתנו? וכי אתם מעוניינים לערער את יציבות השלטון? צא החוצה, ושלא יעז להיכנס לכאן עוד חכם אחד! עליכם להישאר בחצר הארמון, עד אשר אחליט מה לעשות אתכם...'

חיפשו היועצים רופא שיוכל לתת עבורו שיקוי הרגעה, כדי לשכך את זעמו, והכניסו את אחד הרופאים שהשקהו בשיקוי הרגעה, וניסה להסביר עד כמה נחוצים הרופאים. אבל את תגובתו של הנסיך אף אחד מהם לא תיאר לעצמו. הנסיך ירק את השיקוי בתיעוב, וצעק: 'אתם הרופאים גורמים לבני האדם לחלות! אתם נותנים להם לזלזל בגופם, ולאחר מכן מביאים להם שיקויים,  אם לא היו רופאים בוגדניים שכמותכם, האזרחים שומרים היו על עצמם ולא צריכים לכם ולשיקויי הפלאים שלכם!'

הרופא נמלט החוצה כשהוא רועד מפחד. כולם הצטנפו בפינתם ורעדו לקראת הבאות, ידעו היטב כי הנסיך חסר הבינה יכול לצוות להסיר את ראשם ללא גינונים מיותרים, ולכן שתקו באימה וציפו להתרחשויות הבאות.

בין קהל החכמים, ישב משורר זקן ועני שאמר: 'אכנס אני אל הנסיך כדי להרגיע אותו' התרומם ממקומו ונכנס פנימה. כשנכנס הביט בו הנסיך בכעס: 'מה יש לך לומר?'

'אספר לך משל' אמר המשורר. לפני מאות שנים הייתה במרכז הממלכה גינה יפה מלאה בשתילים, מזרקות ועצי נוי הנותנים ריח מיוחד ומשובבי עין. מכל קצוות המדינה באו לחזות בפלא הגדול, באחד הימים נכנסה אל הגן אחת הפרות שהבחינה בהתפעלותם של בני האדם מעצי הגן והחליטה  לבדוק מה מיוחד בגן הקסום. נשכה את השושנים שכולם התענגו על ריחם ונדקרה בפיה, טעמה הפרה מן היסמין, וטעמו היה מר כלענה המשיכה אל החבצלות והנרקיסים ומהם לא נהנתה, משכה הפרה בכתפיה כאומרת 'משוגעים הם בני האדם' ויצאה כלעומת שבאה...

סיים המשורר את המשל. והנסיך שהבין היטב את הנמשל – הרהר מספר דקות, אבל טבעו הבוגדני היה חזק ממנו. 'הורידו את ראשו מעליו, כמי שזלזל בנסיך' ציווה לשומריו. החכמים התאבלו על מותו של המשורר, והנסיך שהבין את גודל טעותו, אמר ליועציו: 'בכל סין היה איש אחד חכם, ועד שהיה חכם אחד גם הוא נהרג אתמול...'

 

***

 

השבטים מבני גד ומבני ראובן העדיפו להתיישב בעבר הירדן. ולכן נאלצו לצאת ראשונים להילחם בכל מלחמות ישראל, וכשהאויב הגיע קודם כל הוא גירש את בני גד ובני ראובן מנחלתם. אם בני השבטים הללו היו רואים את חצי הכוס המלאה, היו מקבלים חלק בארץ ישראל וזוכים לשבת על המנוחה ועל הנחלה. התורה נותנת לנו דרך חיים, לפעמים אנחנו נוטים להתחכם ולחפש את הקושי בדרך הזאת, אבל בטווח הרחוק ממלאת אותנו הרגשה של הפסד וריקנות. עלינו לזכור לראות את חצי הכוס המלאה ולהעריך את המתנה שקיבלנו...

 

 

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר