הקערה הכחולה

דוד קליינר תגובות: 0

פאוואן סינה גדל במשפחה אמידה בניו דלהי שבהודו. בניין המגורים שלו היה בשכונה מטופחת יחסית, אבל פסיעה אחת מחוץ לשכונה גילתה אלפי צריפי פח מטים ליפול שניצבו בשורות ארוכות וצפופות ושימשו למגורים - אם אפשר לקרוא לזה מגורים, להמוני משפחות עניות שחיו מהיד לפה. מחוץ לשכונה התגלגלו ברחובות מאות עניים מרודים שחיו בעוני מחפיר ופשטו יד, לצערם הגדול לא היו רבים מבני השכונה העשירה שטרחו לזרוק לעברם מבט ובוודאי לא מטבע כלשהו, שהיה מסייע להם להשקיט את הרעב הנורא.

אבל בניגוד לקהות החושים של תושבי השכונה ומול מצוקת אחיהם העניים, הציבה אמו של פאוואן ליד דלת הבית קערה כחולה שבה היו מונחים מטבעות בדרך קבע. בכל פעם שהייתה יוצאת מפתח הבית דאגה תמיד לקחת עמה מספר מטבעות על מנת לחלק אותם לעניים שתפגוש בדרך. לא הייתה פעם אחת שהיא יצאה מן הבית ללא שתיטול חופן מטבעות ביד, ותחלק אותם לעניים שהעתירו עליה ברכות.

באחת הפעמים הלך פאוואן עם אמו ברחוב, ולפתע הגיעה מולם אישה אומללה כשמאחוריה נגררים שלשה ילדים עיוורים. אמו ניגשה אל אם המשפחה והושיטה לה את כל המטבעות שהיו בידה. הם החלו לשוחח ביניהן, והאישה הענייה סיפרה לאמו שבעבר הייתה לה חנות שפרנסה אותה מצוין ושכל ילדיה נולדו בריאים לחלוטין, אבל כשהגיעו לגיל חמש החלה ראייתם להתעמעם, עד שאבדה לחלוטין. השכנות שלה החליטו שהוטלה עליהם קללה ומאז לא היו מוכנים הסובבים לקנות ממנה דבר וגזרו עליה בכוח עניות מרודה. פאוואן שהיה רגיש במיוחד היה מבועת מהמראה הטראגי של האחים העיוורים, ומאז הוא לא נרגע והחליט שעליו להתעניין במבנה העיניים ובתפקודן.

כאשר גדל וסיים את התיכון, הוא הלך ללמוד בפקולטה למדעי הראייה באוניברסיטה בארצות הברית, ולאחר שנים ארוכות של לימוד, מחקר ופיתוח הוא התמנה לפרופסור באוניברסיטת MIT היוקרתית. אבל אז הוא קיבל את הבשורה הקשה על כך שאמו היקרה הלכה לעולמה, בהזדמנות הראשונה שנקרתה בפניו הוא טס לבקר את אביו בהודו. הוא ישב עם אביו והעלה זיכרונות ילדות מתוקים. לאחר מכן הם עלעלו יחד באלבומים שדפיהם כבר הספיקו להצהיב. באחד הימים בשעות הצהריים הוא יצא מהבית לבקר חבר ילדות, ולפתע נתקל מבטו בקערה הכחולה של אמו כשהיא ניצבת לה יתומה ליד הדלת. הזיכרונות הציפו אותו בבת אחת. באותו הרגע הוא שלח את ידו אל תוך הקערה ונטל חופן מטבעות.

בחוץ שרר קור עז, והוא הזדרז להיכנס אל תוך מונית חמימה. כאשר הגיעה המונית לעבר הצומת, הבחין פאוואן במשפחה קטנה היושבת בצד הכביש. הוא סימן להם להתקרב אליו, ולהפתעתו הוא הבחין שוב במחזה דומה שראה בעבר, לפני הייתה ילדה הגוררת את שני אחיה העיוורים ולבושי הסמרטוטים משני צדיה. בבת אחת צפו ועלו אצלו זיכרונות הילדות של האם הגוררת את ילדיה העיוורים אחריה. הוא הושיט להם את המטבעות שהיו בידו תוך כדי שהוא מתבונן אל תוך עיניהם. האבחנה הרפואית שלו הייתה מהירה, שני הילדים סבלו מקרום דקיק הנקרא קטרקט שכיסה את עדשות עיניהם.

אם זו הבעיה, חשב, יש לה פתרון קל יחסית, ניתוח אחד יכול להפוך את הילדים הללו לילדים רגילים. עד אז ידע פאוואן שרק אצל אנשים מבוגרים מתפתחת התופעה הזו, אבל הואלא העלה בדעתו שגם אצל ילדים תיתכן הבעיה. כפי הנראה גם הילדים המסכנים שראה בהיותו ילד סבלו מהבעיה הזאת ולא מ'קללה' שהוטלה עליהם. הוא שאל את הילדים היכן הם מתגוררים, ורשם על דף את כתובתם. לאחר מכן הוא פנה אל משרד הבריאות של הודו, ושם התברר לו שהתופעה הזו שכיחה מאוד במדינה הנחשלת, ושלמעלה מ-400,000 ילדים נהפכו לעיוורים בגלל הקטרקט. רובם לא דרכו מעולם בבית ספר ו-60% מהם כלל לא שורדים בחיים עד גיל 10 בגלל העוני המשווע...

באותו הרגע ידע פאוואן שמסלול חייו השתנה. הוא החליט לקיים את צוואתה של אמו, שיש לעזור לזולת בכל הזדמנות, ועליו להישאר בארץ מולדתו ולעזור למאות אלפי הילדים האומללים, לטפל בהם ולשנות את חייהם לטובה. הוא הקים מרכז טיפולי עיניים בחינם לילדים עניים וגייס לשם כך תרומות מכל רחבי העולם. במרכז השולחן בחדרו שבמרכז הרפואי, הוא הציב את הקערה הכחולה שגרמה לו לעצור ולהתבונן על סבלם של האחרים...

***

חינוך איכותי של ילד בגיל צעיר יכול להשפיע לטובה על עתידו. כאשר ילד מתרגל מגיל צעיר לחפש בסביבתו נזקקים, ולשאול את עצמו כיצד הוא יוכל לעזור לאחרים ולמי מחבריו חסר משהו, כאשר הוא יגדל ויהיה בעמדת כוח והשפעה, התכונה הזאת תגרום לו לעזור ולשנות את העולם למקום טוב יותר. אם הילד מתחנך לנתינה, גם כאשר הוא יהיה פרופסור, שופט, או מנהל עבודה, עיניו ירגילו אותו לחפש תמיד כיצד הוא יוכל להשפיע לטובה על אלו שבסביבתו.

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר