לקסיקון חג שבועות

יוסף רזניק תגובות: 0

חודש סיון - בראש חודש סיון הגיעו בני ישראל להר סיני וחנו מולו 'כאיש אחד בלב אחד'.  הימים מראש חודש עד חג השבועות הם ימי שמחה ואין אומרים בהם 'תחנון'. גם ששת הימים שלאחר החג הם ימי שמחה, משום שבהם היו העולים לרגל מביאים את קרבנותיהם לבית המקדש.

שלושת ימי ההגבלה - לפני מתן תורה, הקב'ה הורה לעם ישראל על ידי משה להכין את עצמם במשך שלושה ימים כדי להיות טהורים ביום מתן תורה. ה' הורה למשה גם 'להגביל' את הר סיני, כלומר למנוע מאנשים לגשת אליו. משום כך הימים ג'-ה' בסיון הם ימי הכנה לשבועות, וראוי להרבות בהם בלימוד תורה.

חג השבועות - לאחר 49 ימי 'ספירת העומר', מגיע 'חג השבועות' על שם שבעת השבועות של הספירה. חג זה הוא אחד מ'שלושת הרגלים', והוא נקרא גם 'חג הקציר', 'יום הביכורים', ו'זמן מתן תורתנו'.

מעניין לציין שלחג השבועות, בניגוד לשאר החגים, אין תאריך משל עצמו: התורה קובעת רק שיש לעשות חג ביום החמישים לספירת העומר. בעבר אורך החודשים לא היה קבוע מראש, וראש החודש נקבע לפי ראיית הירח, ולכן החג היה יכול לצאת בה', בו' או בז' סיון. אך כיום, שנוהגים לפי לוח קבוע, החג חל תמיד בו' בסיון.

חג הקציר ויום הביכורים - בתקופה זו של השנה קוצרים את החיטה, ולכן שבועות נקרא גם 'חג הקציר'. בזמן בית המקדש היו מקריבים בשבועות שני ככרות לחם מהחיטה החדשה, כהודאה לה' על התבואה שצמחה. קרבן זה, המכונה שתי הלחם, הוא תחילת מצות ה'ביכורים': החל מחג השבועות, כל מי שגידל פירות משבעת המינים (חיטה, שעורה, גפן, תאנה, רימון, זית ותמר), היה מביא לבית המקדש את הפירות הראשונים שצמחו (הקרויים 'ביכורים', מלשון בן בכור), אומר תפילה של הודאה לה' המפורטת בספר דברים (כו, ה-י) ונותן את הפירות לכהן. כיון שעיקר גידולם של הפירות הוא מחג השבועות ואילך, אמרו חכמים שבחג זה הקב'ה דן את העולם וקובע האם הפירות יגדלו בשפע ובאיכות טובה או חלילה להיפך.

זמן מתן תורתנו - המשמעות השנייה של חג השבועות קשורה למאורע ההיסטורי שאירע בו לפני 3,327 שנים. ביום זה, חמישים יום לאחר יציאת מצרים, התחולל בהר סיני המעמד הנשגב שלא היה כמוהו מעולם: ה' בכבודו ובעצמו התגלה לכל עם ישראל ונתן להם את עשרת הדיברות, שהן יסודות התורה כולה והמוסר האנושי בכלל. לפי פנימיות התורה, השפע הרוחני של מתן תורה מופיע מחדש בחג השבועות של כל שנה ושנה, ולכן שבועות הוא יום בעל סגולה מיוחדת לקבל על עצמנו להתחזק בלימוד התורה, ולהתפלל לה' שיסייע לנו בכך.

עצרת - בלשון חז'ל מכונה חג השבועות 'עצרת'. כמו ש'שמיני עצרת' הוא המשך לחג הסוכות, כך שבועות הוא מעין המשך לפסח. המילה 'עצרת' היא מלשון כינוס ואסיפה של העם בבית המקדש (ואולי גם בבתי הכנסת), או מלשון עצירה מעשיית מלאכה.

מנהגים - מלבד הבאת הביכורים, התורה לא קבעה מצוות מיוחדות לשבועות, ואולי משום כך התפתחו בו במשך הדורות מנהגים רבים, שיפורטו להלן.

ירק - לפני החג נהוג לקשט את בתי הכנסת בפרחים וענפי עצים, זכר להר סיני שהתכסה בירק לכבוד מתן תורה.

ליל שבועות - בליל שבועות נהוג להישאר ערים כל הלילה וללמוד תורה. מסופר במדרש שאבותינו ישנו כל הלילה שלפני מתן תורה, ולא השכימו לקום עד שהקב'ה היה צריך להעיר אותם, וכדי לתקן חיסרון זה אנו נשארים ערים. במשך הלילה נוהגים רבים לקרוא את תיקון ליל שבועות - סדר לימוד שיש בו מעט מכל פרשה בתורה, מכל מסכת בש'ס וכן מהזוהר הקדוש, וכן את רשימת תרי'ג המצוות. סדר זה הוא תמצית התורה כולה.

יש נוהגים לטבול במקווה לפני תפילת שחרית, כדי להיטהר לקראת קבלת התורה.

אקדמות - פיוט עתיק בשפה הארמית העוסק בגדולת ה' ובניסים שיעשה לישראל בזמן הגאולה. בני אשכנז נהגו לשיר אותו לפני קריאת התורה בבוקר החג.

אזהרות - פיוט שחובר על ידי רבי שלמה אבן גבירול, וכולל את כל תרי'ג מצוות התורה. בני ספרד נהגו לקרוא אותו בשבועות.

'כתובה' - יום מתן תורה נחשב 'יום החתונה' בין הקב'ה לעם ישראל, ובו נכרתה ברית נצחית בינו לביננו. ברוח זו נהגו בהרבה מקהילות ספרד לקרוא בשבועות נוסח של 'כתובה', שבה ה'חתן' הוא הקדוש ברוך הוא וה'כלה' היא עם ישראל.

מאכלי חלב - בשבועות נוהגים לאכול מאכלי חלב, משום שהתורה נמשלה לדבש וחלב. טעם נוסף הוא שאחרי מתן תורה, לא יכלו בני ישראל לאכול בשר, שכן עתה הם היו צריכים לשחוט כדין ולהכשיר את כל הכלים, אך היתה זו שבת והם לא יכלו לעשות זאת.

מלחמת מים - אין זו המצאה של ימינו (כפי שכתבתי בעבר בטעות): בקהילות צפון אפריקה ובמקומות נוספים, נהגו בחג השבועות לזרוק מים איש על רעהו, לכבוד התורה שנמשלה למים. אמנם היו רבנים שהתנגדו למנהג, ונראה שאין לעשות כן אם יש חשש לפגיעה או למריבה, וכן לסחיטת בגדים האסורה בחג. לפני כמאה שנים ארע מעשה, שבחור אחד בטבריה שפך בטעות מים על המושל הטורקי של העיר, ובקושי נחלץ מעונש כבד.

מגילת רות - בשבועות קוראים בבתי הכנסת את מגילת רות, ויש לכך כמה טעמים: ראשית, במגילה מסופר על התגיירותה של רות, ובזמן מתן תורה כולנו 'התגיירנו'. שנית, שבועות הוא חג הקציר, וגם המגילה עוסקת בימי קציר השעורים והחיטים. כמו כן, במגילת רות מסופר על לידתו של דוד המלך, שנולד וגם נפטר בשבועות.






תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר