תוספת מיותרת

רבני שלום לעם תגובות: 0

תוספת מיותרת - מיכאל ראם

השעה הייתה שעת לילה מאוחרת, המחנה הענק היה שקט לחלוטין ורק קולות הצרצרים הפרו את הדממה. החיילים בביתן השמירה עוד הספיקו להתלונן בין פיהוק למשנהו על כך שאין סיבה להשאיר אותם ערים בשקט שסביבם. לפתע זה קרה: פיצוץ עז הרעיד את המחנה ולא הותיר מקום לספיקות - מחסן התחמושת הענק החל לבעור והפך תוך מספר דקות למדורה ענקית שנראתה היטב בכל האזור. ואם זה לא הספיק, מדי מספר דקות נשמעו פיצוצים נוספים שאחריהם עלו הלהבות אל על עד שהגיעו לגבהים עצומים.

ברחבי המחנה נשמעה אזעקה עולה ויורדת וכוחות הכיבוי וההצלה החלו לזרום למקום במהירות, מנסים להציל את מה שמסביב למחסן התחמושת. שעות ארוכות הלהבות המשיכו לבעור וכוחות הכיבוי הרבים נלחמו כאריות כדי שהאש לא תתפשט לכל מרחב המחנה. רק כשהבוקר התחיל להאיר הצליחו כוחות הכיבוי להשיג שליטה על האש, והתוודעו לממדי ההרס: ממחסן התחמושת הענק לא נותר זכר ורק בנס לא היו פגיעות בנפש.

כבר באותו יום התכנסו אנשי הקצונה הבכירה בצבא האוקראיני והוקמה ועדת הוועדה החלה לחקור את נסיבות המקרה ולמנות את הלקחים שניתן להפיק לעתיד כדי שלא ישנו מקרים דומים בקרב כוחות הצבא האוקראיני.

בראשות הוועדה הועמד תת אלוף אלכסיי זובורוב. אלכסיי היה מפקד קשוח ובקרב פקודיו ידעו כולם שאם הוא חותר אל מטרה מסוימת מעטים הסיכויים שהוא לא יגיע אליה. הוא היה נחוש מאוד ודווקא בגלל תכונות אלו הוחלט להטיל עליו את המשימה הכבדה.

כבר למחרת פשטו על המחנה חוקרי שריפות ותאונות, שניסו לדלות כל בדל מידע שיוביל אותם אל המחדל שהוביל לשריפת הענק. במקביל לכך נבדקו היטב כל נוהלי האבטחה, ונבדק האם מולאו הוראות כוחות ההצלה. החוקרים לא ויתרו והפכו כל אבן בדרך לפתרון התעלומה. הימים עברו ועדיין לא נראה באופן פתרון לחידת השריפה הגדולה. תא'ל אלכסיי לא ויתר והורה לשלוח מאות חיילים שיסרקו כל פינה בין ההריסות. עשרות המשאיות שפינו את הפסולת נעצרו ביציאה ותכולתן נבדקה ע'י החיילים.

לאחר מספר ימים של מאמץ נתגלה קצה חוט או ליתר דיוק קצה של סיגריה – בדל סיגריה נמצא בין הררי הפיח והאפר. זה היה ברור שנעשה כאן מעשה בניגוד להנחיות הבטיחות. העישון בקרבת מחסן התחמושת היה אסור בתכלית, ובשלטים הרבים המזהירים על כך צוין שהדבר יכול לגרום למעצר ארוך נגד המעשן המפר את הכללים.

אבל, אם חשבו חברי הוועדה שפתרון התעלומה נמצא כבר ממש מעבר לדלת מהר מאוד הם התבדו, לא היה להם מושג כיצד החיילים האחראים על שמירת המתקן הפרו את ההוראות ברגל גסה. זו הייתה שעת צהריים, ותא'ל אלכסיי ישב במשרדו מדוכדך. בעוד יומיים הוא צריך להגיש את מסקנות הוועדה שבראשה הוא עומד ועדיין אין לו מה לומר לממונים שמעליו. לפתע הוא קם ממקומו שבחדר הממוזג והחליט לצאת החוצה כדי לבדוק בעצמו. אולי, אולי יצליח לגלות בחושיו החדים משהו שאחרים לא השכילו לקלוט.

הוא הסתובב בין הררי הברזל והפיח וניסה לדלות מהם מידע. לפתע צדה עינו שלט פח גדול שהיה מוטל עקום, משהו בכיתוב שעל השלט היה נראה לו מוזר אבל הוא לא ידע להסביר מה בדיוק. לקחו לו מספר שניות לקלוט מה קורה כאן ולפתע כל התמונה הייתה ברורה לחלוטין.

*

שלוש שנים קודם לכן:

דימיטרי ישב בביתן השמירה שבכניסה למחסן התחמושת. זו הייתה שעת ערב שקטה והחיילים סעדו באותה שעה את ארוחת הערב, המקום היה שקט מאוד לאחר ההמולה הרבה והתנועה התזזיתית שאפיינה את מחנה הענק.

דימיטרי ישב בביתן השמירה ונמנם, אבל אזניו היו כרויות לכל רחש. בשעות כאלו הוא אהב להתרפק על סיפורים מהעבר. באותו יום הוא נזכר בסיפור הטראגי של סבו שאותו לא זכה להכיר שנהרג מפיצוץ במכל הגז שמתחת לבניין מגוריו, לאחר שאחד השכנים עישן בקרבת המכל הדליק והבניין כולו עלה באש.

דימיטרי הביט מסביבו בשלטים המזהירים מפני סכנת העישון בקרבת מחסן התחמושת הענק. על השלט נכתב: 'אסור לעשן במרחק 75 מטרים מהמתקן'.

לפתע החליט דימיטרי שהדבר אינו מוצא חן בעיניו: '75 מטר זה ממש לא מספיק לסכנה כל כך גדולה', חשב לעצמו. אבל הוא לא הסתפק במחשבות. כבר למחרת בעיצומה של משמרת הלילה הוא הסתובב עם שפופרת צבע קטנה ובמקצועיות הוסיף את הספרה אפס לשלטי האזהרה.

ימים וחודשים חלפו, חיילים חדשים הגיעו למחנה וכשהגיעו התחילו לגחך על האזהרה המחמירה כל כך. 'טוב שלא כתבו שצריך להרחיק עד קייב כדי להדליק סיגריה', אמר אחד החיילים. ועם הזמן נפרצה חומת האזהרה והחיילים החלו לעשן בקרבת מחסן התחמושת.

תת אלוף אלכסיי הביט בשלט שבידיו וגרד את האפס הנוסף. רק עינו החדה הצליחה לקלוט את השינוי שנעשה בשלט, רק אז הוא הבין שמי שניסה להוסיף על האזהרות החמורות גרם לבסוף לשרפה הענקית של מחסן התחמושת...

* * *

בפרשת השבוע מסופר על חטאו של אדם הראשון. למרות ציווי הקב'ה שלא לאכול מעץ הדעת נכנעו האדם ואשתו לפיתוייו של הנחש ואכלו ממנו. מה שגרם לחטא הנורא היה התוספת של האישה לציוויו המקורי של הקב'ה. על אף שהציווי היה שלא לאכול מהעץ החליטה האישה על דעתה להוסיף על האיסור גם את הנגיעה בעץ הדעת, מה שהוביל בסופו של דבר לכך ששניהם עברו על איסור האכילה וגורשו מגן עדן ואת אותו חטא אנו נושאים על גבנו מאז ועד ימינו ממש, בגלל תוספת אחת מיותרת.

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר