ידי זהב

אבינועם הרש תגובות: 0

ידי זהב – אבינועם הרש

כבר מתחילת שנת הלימודים בתיכון חששו הוריו של שמעון להצלחתו של שמעון. הם ידעו היטב שבנם אינו מהתלמידים המצטיינים, למעשה אפילו ניתן לקבוע בוודאות שהוא נמנה על התלמידים החלשים ביותר שאי פעם דרכו בבית הספר. למרות הניסיונות החוזרים של המורים ללמד אותו חשבון או מקצועות אחרים, הוא פשוט לא תפס כלום ובהה במורים הפרטיים שהוצמדו לו, אינו מבין מאומה.

אבל למרות הכול, הייתה לשמעון תכונה מיוחדת שהפכה אותו לאהוב על חבריו, ובגללה הוא זכה לכינוי 'שמעון ידיים' - הוא ידע לעמוד על הידיים שלו בדיוק באותה מיומנות שאדם רגיל עומד על רגליו. כיצד הוא הצליח לעשות זאת? הרופאים שיערו שכפי הנראה מדובר בתכונה תורשתית. וכך בכל אירוע, או כששמעון ראה שאנשים עצובים או משועממים הוא נעמד על רגליו והחל לעשות תרגילים ועמידות ידיים לקול תשואות הסובבים.

למרות 'מתנה' מפוקפקת זו, הוריו של שמעון דאגו מאוד כשבנם עמד לסיים את התיכון. 'שמעון יקירי' אמר לו אביו: 'זה נהדר שאתה יודע לעמוד על הידיים, תכונה זו תרמה לך המון. אבל איך אומר זאת?' המשיך בדבריו: 'מלעמוד על הידיים עדיין אי אפשר לשלם את החשבונות במכולת'. שמעון שמע את אביו. למרות שלא היה מצטיין במקצועות הלימודיים, הייתה לו חכמת חיים יוצאת דופן. הוא ידע שאביו צודק, אולם מה הוא יכול לעשות? בבית הספר מעריכים רק תכונה אחת: הצלחה בלימודים. וכך, שמעון נאלץ בכל זאת לנסות ולסיים בגרות, כדי שאולי יוכל להתקבל איתה בעתיד לעבודה מכובדת, בלי קשר לכישורי האתלטיקה שלו בעמידה על הידיים. בוקר אחד שמעון נסע עם כיתתו לאצטדיון האתלטיקה העירוני. כשהגיע לשם הוא הרגיש כמו דג במים. היו שם מסלולי ריצה, דשא רחב ידיים ובעיקר המון מתקנים אולימפיים מיוחדים. מהסוג שספורטאים מתאמנים עליהם במשך שנים, כדי להתחרות באולימפיאדות.

שמעון היה מהופנט. הוא הרגיש בתוכו דחף חזק לגשת לעבר המכשירים, אולם כל המכשירים היו מגודרים ורק ספורטאים שנשאו תגים וזוהו על ידי אנשי הביטחון הורשו לעלות עליהם. בדיוק כשחבריו של שמעון הפצירו בו להצטרף אליהם לעבר היציע, ראה שמעון את אחד המאבטחים שנראה לו מוכר: זה היה איתי, חברו מילדות. היה ביניהם הפרש של ארבע שנים וכעת איתי עבד באבטחה. גם הוא הכיר כבר את ה'קונצים' של 'שמעון ידיים'.

'מה קורה חבר?' פנה אליו איתי בשמחה: 'מה אתה עושה כאן?' שמעון החל לספר לאיתי שהגיע לביקור במסגרת בית הספר וכעת הוא היה שמח לנסות את מזלו על המכשירים רק שאסור לו לעלות עליהם ללא רשות.

איתי קרץ לשמעון וחייך אליו: 'בוא ידידי, אני אחראי כאן על המאבטחים. בוא תראה לנו מה אתה יודע' שמעון עלה על המתקן הראשון. ליבו פעם כקטר וחישב לקפוץ ממקומו משמחה. הוא החל באופן טבעי לעשות שימוש בידיו וברגליו ובקלילות רבה קפץ והשתלט על המתקן כאילו נולד בתוכו.

'היי, בזהירות!' צעק עליו איתי: 'שלא תשבור לי כאן יד או רגל, אין לנו ביטוח עליך!'. אבל שמעון היה כבר שקוע בתוך התרגילים. הוא החל לקפוץ לאחור, המשיך בסלטה גבוהה וסיים בתצוגה מרשימה ביותר עד שנחת על שני רגליו. פתאום החלו אנשים להתאסף מסביבו, הם היו בהלם ולא ידעו מי זה הנער הזר הזה שעושה פעלולים מרתקים בידיו וברגליו.

בין האנשים שהתאספו מסביב היה גם מאמן נבחרת מפורסם. הוא צפה בתנועותיו של שמעון בשתיקה. לאחר מכן ניגש לאיתי ושאל אותו: 'אתה מכיר את הבחור הזה? מעולם לא ראיתי מישהו שקופץ כל כך טוב על המכשירים, כולל ספורטאי הנבחרת שלי...'

'בטח שאני מכיר!' ענה איתי: 'הוא חבר ילדות שלי, נהגנו לקרוא לו: 'שמעון ידיים' מכיוון שהוא ידע להשתמש בידיו באותה מיומנות שרוב האנשים משתמשים ברגליהם. כבר אז הוא עשה דברים מטורפים'.

כעבור כמה רגעים סיים שמעון את ה'מופע' שלו, אדיש לחלוטין לדמותו של המאמן המפורסם שצפה בו בעיון. המאמן ניגש לשמעון והציג את עצמו, שמעון הכיר אותו מיד. המאמן הציע לשמעון להצטרף לבחינות לנבחרת המחוזית ומשם 'לך תדע מה יהיה הלאה...' אמר לשמעון וטפח על כתפו. כשחזר שמעון לביתו, לא הבינו הוריו מדוע פרצופו קורן משמחה כביכול זכה בפרס השנה.

כשסיפר כשמעון להוריו על ההצעה שקיבל מהמאמן המפורסם, התגובות שלהם היו הססניות, בתחילה הם חשבו שחבל לו על הזמן וזה שהוא יודע לעשות כמה תרגילים עם הידיים, זה לא אומר שהוא כבר יכול להתקבל לנבחרת המקצוענים. אבל מכיוון שראו כמה שמחה וסיפוק הביאו לו המתקנים שדיבר עליהם, הם החליטו בכל זאת לאפשר לו לנסוע לבחינה שארגן לו המאמן המפורסם. בבחינות הציג שמעון לראווה את אחד מהתרגילים הקשים והמורכבים ביותר שנראו באצטדיון. מבחינת שמעון היה מדובר בסך הכול בעוד תרגיל פשוט. המאמן לא ידע את נפשו מהתלהבות, ומיד כשסיים שמעון הוא הודיע לו בהתרגשות: 'מחר בשעה חמש, יש לנו אימונים. ברוך הבא לנבחרת המחוזית. מכאן הדרך לנבחרת הארצית קצרה מתמיד...' סיכם ולחץ את ידיו.

כשרונו הרב של שמעון בתחום האתלטיקה הרשים את כל אנשי הסגל המקצועי. שמעון החל להתחרות באופן מקצועי וקצר הצלחות רבות. הוא זכה באולימפיאדה במדליות זהב והביא גאווה להוריו, וכמובן 'הרבה כסף למכולת'. הכישרון החבוי שלו, שהוריו הביעו כלפיו ספקנות רבה, הוכיח את עצמו מעל למשוער...

*

אמרו לנו חז'ל: 'אין לך אדם שאין לו שעה'. בכל אדם מתחבא כישרון גדול שרק מחכה לרגע ולהזדמנות המתאימה כדי לפרוץ קדימה ולממש את עצמו. אסור לנו אף פעם לזלזל במישהו רק משום שלדעתנו הוא אינו מוכשר מספיק בתחום כזה או אחר. אנחנו צריכים לזכור שלכל אדם יש את הכישורים שלו, שיפתיעו אותנו כשיתגלו.

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר