נקמה מרה

דוד קליינר תגובות: 0

נקמה מרה - מיכאל ראם

'טויוטה תעצור בצד בבקשה' שמע צ'יקו את ההכרזה ברמקול מאחוריו, והבין שזהו, הוא נתפס מדבר בטלפון הסלולארי במהלך הנהיגה. הוא עצר בצד והתכונן לבאות. בינתיים העביר בראשו את כל העצות ששמע בחייו כיצד להימלט מהדו'ח המשטרתי, אבל כשראה את פניו הקשוחות של השוטר שדפק על חלונו, הבין שבמקרה הזה כנראה אף אחת מהעצות הללו לא תעזור. 'רישיונות בבקשה', הורה לו השוטר, וצ'יקו הגיש לו את הרישיונות בחוסר רצון. 'אתה דיברת בטלפון הסלולרי בשעת הנהיגה, ידוע לך איזו סכנה גדולה זאת?' אמר השוטר, וצ'יקו קיווה שדברי המוסר יהיו תחליף לדו'ח החמור. 'לא דיברתי, רק החזקתי את הפלאפון', הוא ניסה בכל זאת להצטדק. 'אתה גם משקר, אה?' אמר השוטר שלפי התג שעל חזהו נקרא בשם 'אדם הר-טוב', אף על פי שלדעתו של צ'יקו הוא לא התנהג כמו בן אדם טוב, ובטח שלא טוב במיוחד. הוא היה נראה יותר כמו 'הר אדם'.

'תשמע. אתה הולך לקבל דו'ח של 1000 שקל פלוס 10 נקודות', בישר לו השוטר בפנים אטומות. צ'יקו ניסה בכל זאת להתחנן על נפשו, אבל 'השוטר אדם' לא ממש התייחס לדבריו.

הוא חיכה ברכבו עוד מספר דקות שבמהלכן התפוצץ מרוב עצבים. הוא רתח מזעם על השוטר שהרס את היום שהתחיל אצלו כל כך טוב: 'דווקא הבוקר כשאני בדרך לעבודה החדשה הוא עושה לי את זה', חשב לעצמו, והדבר גרם לו לצאת מכליו מזעם.

'קח, תחתום!' דפק השוטר על חלונו והגיש לו את הדו'ח. היה נדמה לצ'יקו שהוא רואה חיוך קטן בזווית פיו של השוטר, והדבר העלה את חמתו. הוא לקח את הדו'ח. 'הוא עוד יראה ממני השוטר הזה' אמר לעצמו. זה רק מה שחסר לי היום, לאחר ביום הראשון בעבודה החדשה.

'חברים טובים' יש לו לצ'יקו, והם דאגו לברר לו היכן מתגורר אותו שוטר בשם 'אדם הר-טוב'. להפתעתו של צ'יקו התברר לו שהם כמעט שכנים. השוטר ה'נחמד' התגורר ברחוב הסמוך למקום מגוריו של צ'יקו, והוא החל לתכנן את פעולת הנקמה.

השעה הייתה 1:30 לפנות בוקר. צ'יקו לבש את מעילו והסתיר את פניו בצעיף העבה שרכש במיוחד לצורך הפעולה הלילית. הוא יצא מביתו בצעדים שקטים וירד מביתו, למטה כבר חיכה לו בובי – חבר ילדות שהיה ברור לצ'יקו שהוא לא יעז לפתוח את פיו, משום שגם לצ'יקו היו ידיעות ברורות על כמה ממעשיו של בובי שהשתיקה יפה להם, ואפילו יפה מאוד.

הם צעדו במהירות ברחוב החשוך עד שהגיעו לרחוב הסמוך. 'הנה זה כאן' אמר בובי, והצביע על רכב חדיש שעמד בחניה, 'זהו רכבו הפרטי, וזוהי הניידת הארורה' הצביע על שני הרכבים. צ'יקו הוציא מכיסו סכין קטנה וחדה, הסתכל לכל עבר, ותקע אותה מספר פעמים בצמיגי הרכב. 'ככה הוא בטוח יצטרך להחליף צמיג, ולא סתם לתקן את הפנצ'ר' אמר לבובי כשחיוך על פניו. צ'יקו לא הסתפק בכך, וטיפל גם בצמיגיה של הניידת באותה שיטה.

'זהו סיימנו' אמר צ'יקו. כל הסיפור ארך פחות משתי דקות, והם צעדו במהירות בדרך חזרה. 'הראנו להם!', צ'יקו זרח מאושר. הנקמה הייתה מתוקה. ממש מתוקה. הם הגיעו לבניין מגוריו של צ'יקו ונפרדו. 'לילה טוב בובי. אתה חבר נאמן' אמר צ'יקו, ונפרד מבובי בלחיצת יד איתנה. צ'יקו היה עייף מאד, הוא נשכב על מיטתו והתכונן ללכת לישון. הוא כמעט עצם את עיניו כשלפתע שמע רשרושים מחצר הבניין. 'בטח איזה חתול שמסתובב שם', חשב לעצמו, אבל הוא החליט בכל זאת להעיף מבט. הוא ניגש אל החלון, ומה שראה שיתק אותו לחלוטין בלי יכולת להוציא הגה מפיו. המחסן שלו, שבו אחסן את כלי העבודה היקרים שלו היה פתוח, ושני ברנשים רוקנו אותו במהירות. צ'יקו לא הצליח להוציא הגה מפיו, ובמחשבה שנייה הבין שזה גם לא יעזור לו בשעת לילה מאוחרת כזאת. הוא חשש לצאת אליהם החוצה והדבר היחיד שיכול היה לעשות הוא להתקשר למשטרה: הוא הוציא את מכשירו הסלולרי וחייג במהירות 100. המוקדן שמעבר לקו לקח ממנו את הפרטים במהירות, והרגיע אותו שבתוך דקות ספורות תגיע ניידת למקום. צ'יקו הביט בשנאה בגנבים המרוקנים את המחסן מכל תכולתו. עברו כבר עשר דקות, ושום ניידת לא נראתה באופק. הגנבים כמעט סיימו להעמיס את הסחורה על הטנדר שברשותם ועלו כבר על הרכב, צ'יקו רצה לצעוק אך ידע שאין לו על מי לצעוק. בקצה הרחוב נראתה ניידת מתקרבת, ובדיוק באותן שניות התניעו הפושעים את רכבם ונעלמו בתוך שניות ספורות. צ'יקו ירד מביתו במהירות. 'אני כבר אראה לשוטרים האלו מה זה להגיע אחרי 20 דקות!' חשב לעצמו. עוד לפני שפתח  את פיו, הקדימו אותו השוטרים בהתנצלות. 'אדוני, אנחנו מאוד מצטערים. פשוט הניידת של השיטור השכונתי הושחתה בידי אלמונים, וגם רכבו הפרטי של השוטר הושחת, כך שלא הייתה לו אפשרות להגיע לזירה'. צ'יקו לא ידע מה לומר: הוא פשוט הסתובב מול עיניהם הנדהמות של השוטרים ועלה לביתו מתוסכל. הנקמה שהייתה כל כך מתוקה עד לפני שעה קלה, הפכה למרה. מרה מאוד...

* * *

'לא תיקום ולא תיטור' מצווה אותנו התורה בפרשת השבוע. למרות הרגש הכל כך טבעי, לנקום במי שעשה לנו רע שהזיק לנו, דורש מאתנו הקב'ה להתעלות מעל עצמנו ולסלוח ולהבין שהנקמה, גם אם לפעמים נראית מתוקה, היא הורסת ומשחיתה את מידותינו, ובמקרים רבים היא גם הופכת למרה, מרה מאוד עבורנו.

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר