השעון עמיד במים?

יעקב ברוך ב.ת. תגובות: 0

שאלה מס' 394

השעון עמיד במים?

הקיץ הגיע והחבר'ה החליטו לצאת ביחד לבריכה כדי להתרענן מהחום הכבד. בבריכה סיפר חיים בהתרברבות לחבריו, על השעון החדש שהביא לו אביו מאיטליה. הוא הראה אותו לחבריו שהתלהבו מהעיצוב היוקרתי של השעון. 'תגיד: השעון הזה נגד מים?' שאל דודי.

'ברור מה נראה לך?' התרברב חיים. 'השעון הזה עלה לאבא שלי אלף דולר! מה נראה לך שהוא לא נגד מים? הוא נגד מים, באחריות החברה!' עוד באמצע שחיים מדבר, העיף דודי את השעון למעמקי הבריכה לראות האם באמת השעון אטום למים. כשהוציאו את השעון מהמים, התברר שהשעון אינו עמיד במים והוא התקלקל. מכיוון שזה בלתי אפשרי לנסוע לאיטליה בשביל השעון כדי לדרוש את הכסף בחזרה מהחברה, דורש חיים מדודי שישלם לו על השעון, או לכל הפחות שיתקן אותו. א') האם דודי עשה מעשה שמוגדר כ'נזק' כשהעיף את השעון למים? ב') האם דודי חייב לשלם על הנזק או שיכול לשלוח את חיים לתבוע את כספו מהחברה? ג') האם חיים יכול לתבוע את החברה שמכרה לו שעון כביכול 'נגד מים'?

מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט: האם זה נחשב ל'מזיק באונס'? תלמוד בבלי מסכת 'בבא קמא' דף ס' עמוד א' וב'תוספות' דיבור המתחיל 'מי מנחי'. שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן שפ'ח סעיף א'. האם זה נחשב למעשה 'מזיק' או 'גזלה'? רמב'ם בהלכות 'חובל' פרק ז' הלכה ח' וטור ושלוחן ערוך סימן שפ'ו סעיף ג' ובש'ך סעיף קטן כ'.

תשובה לשאלה 'של מי הכסף?' (שאלה מס' 392)

תקציר השאלה השבועית: גברת כהן המתינה בתור במכולת השכונתית, לפניה עמד נהג מונית גוי שנתן לקופאית שטר של מאתיים שקלים והיא החזירה לו עודף מאה ושישים שקלים. הנהג שהיה שקוע בטלפון, לקח רק את שישים שקלים והשאיר שטר של מאה שקלים על הדלפק. הקופאית, לקחה את השטר שהיה מונח על הדלפק ועוד החזירה עודף לגברת כהן חמישים שקלים. כשהגיעה הביתה, היא שמה לב שלמעשה היא לא שילמה למכולת ועוד קיבלה בונוס של חמישים שקלים. למי מגיע הכסף, לבעל המכולת או לגברת כהן?

תשובה בקצרה: הכסף שייך לבעל החנות, וגברת כהן תצטרך להחזיר את העודף שקיבלה בטעות וכמובן לשלם על המוצרים שקנתה.

תשובה בהרחבה: במקרה שלנו ישנם ארבעה שחקנים מרכזיים 1) נהג המונית הגוי 2) בעל החנות 3) הקופאית 4) גברת כהן שאצלה נמצא העודף.

מי שמוצא כסף בחנות למי שייך הכסף?

קודם כל עלינו לדעת מה הדין בכסף שנמצא בחנות – למי הוא שייך, הגמרא (מסכת 'בבא מציעא' דף כ'ו עמוד ב') הביאה חילוקים שונים לגבי כסף שנמצא על דלפק המוכר, החילוק הוא שכסף שנמצא היכן שעומד המוכר שייך לבעל החנות, וכסף שנמצא היכן שעומדים הקונים שייך למוצא. וכסף שמונח על הדלפק שהוא מקום ששייך גם לבעל החנות, וגם של הקונים נפסק להלכה שהכסף שייך למוצא כיוון שהבעלים מתייאשים מהכסף. ולכן במקרה שלנו, אם לא היה את כל הדיון לגבי כל המשתתפים במציאה, אין ספק שהכסף שייך למוצא ובמיוחד לאור העובדה שבעל הכסף הוא גוי שאין חיוב הלכתי להחזיר לו את האבדה.

האם חצרו של בעל החנות קונה לו?

לכאורה יש לשאול, שהרי כל דבר שנמצא בשטח רשותו של בעל החנות אז 'חצרו קונה לו' גם ללא ידיעתו, בדין זה הביאו הרא'ש וה'תוספות' שני הסברים מדוע חצר אינה קונה לבעליה שלא מדעתו. א') תירוץ ה'תוספות' שחצרו של אדם קונה לו רק בדבר עשוי להימצא כגון חפץ גדול, אבל בדבר שלא בטוח שימצא אותו אין חצרו קונה לו את החפץ – ולכן במקרה שלנו, לא בטוח שבעל החנות יבחין בכף ולכן החנות אינה קונה לו את המציאה. ב') תירוץ הרא'ש שבחצר ש'אינה משתמרת' ואינו יכול לשלוט על כניסת האנשים לתוכה, אין החצר קונה לו כיוון שאת הכסף יכולים לקחת אנשים אחרים.

האם הקופאית זכתה בכסף?

היה צד לבוא ולומר שהיא זכתה בכסף כיוון שהיא הרימה אותו ראשונה מהדלפק, אבל בכל זאת הכסף לא שלה משני סיבות: א') היא הייתה בטוחה שהכסף של גברת כהן, ולא התכוונה לזכות בו לעצמה ואדם אינו יכול לזכות בדבר שאינו מתכוון לזכות בו. ב') היא לקחה את הכסף עבור הקופה של החנות, והתכוונה לזכות בשביל בעל החנות ולא בשביל עצמה, ולכן אינה זוכה בכסף.

האם גברת כהן שאצלה כרגע נמצא העודף היא זו שזכתה?

היה מקום לבוא ולומר שהעודף של הכסף הזה שייך לגברת כהן, והיא גם הראשונה ש'עלתה' על הסיפור וכמובן שאחרי הידיעה על הכסף היא התכוונה לזכות בו. אבל בכל זאת, יש מישהו שזכה בכסף לפניה כפי שנבאר בפסקה הבאה.

האם בעל החנות זכה?

כתבנו למעלה שחצרו של בעל החנות אינה קונה לו את הכסף מכיוון ש'אינה משתמרת' אבל אין ספק שהקופה של הכסף שמורה היטב, והיא נחשבת עבור בעל החנות כ'חצר המשתמרת' והקופה 'קונה' את הכסף עבור בעל החנות. וגם הקופאית עצמה הרימה את הכסף כדי לזכות בו עבור בעל החנות ומצד 'זכין לאדם שלא בפניו' בחצר שהיא 'משתמרת' כמו הקופה ששמורה היטב לבעל הבית, בעל הבית זוכה במציאה. ובנוסף, הכסף נמצא בקופה והוא של בעל החנות, ואם יבא נהג המונית הגוי ויתבע את כספו בחזרה בעל החנות יהיה חייב להחזיר לו את הכסף. ולגבי העודף שהחזירה הקופאית בטעות, צריכה גברת כהן להחזיר אותו לבעל החנות.

בסיפור שלנו

למדנו כמה נקודות: א') חצרו של אדם – על פי רוב לא קונה לו בלי ידיעתו. ב') אדם אינו קונה לעצמו, אם התכוון לזכות עבור מישהו אחר. ג') אין מצוות 'השבת אבדה' בגוי. ד') אפשר לזכות עבור אדם אחר בחצר שמורה היטב, ולכן להלכה הכסף שייך לבעל החנות וגברת כהן צריכה להחזיר את העודף ולשלם על המוצרים שקנתה.

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר