תערוכת האיש הכחול

רבני שלום לעם תגובות: 0

סיפור לשבת

תערוכת האיש הכחול - אריק סגל

אנטולי ומקס, היו שני גנבים פשוטים. מעשי השוד והגנבה שלהם לא היו מתוחכמים במיוחד, אבל דווקא חוסר התחכום הפך עבורם את הדברים לפשוטים יותר. מעשי השוד שלהם היו מתוכננים למשך זמן קצר, והביצוע כולו היה אורך לא יותר מדקות ספורות. היה בכך סיכון יחסי שכן דברים יכלו להשתבש, אולם מאידך, המהירות שבה ארך האירוע כולו, אפשרה להם להיעלם מהזירה במהירות.

באחד הימים הגיעו השניים למסקנה כי אספו די לעצמם, וכי הסיכון רב על התועלת. הם החליטו לבצע שוד אחד גדול נוסף שיהיה 'מכה אחרונה', ומהכסף הרב לפתוח בחיים חדשים. הם המתינו לשעת הכושר וזו לא אחרה להגיע, ממקורות יודעי דבר הם שמעו שהשגרירות הצרפתית שבעירם, מתעתדת להעביר ביום שישי הקרוב, למעלה ממיליון יורו מבניין הקונסוליה אל שדה התעופה בשעת הצהריים, ומשם במטוס מאובטח לפריז.

ההשתלטות על המטוס נראתה להם מסובכת. ביצוע פשוט ומהיר תמיד קל ובטוח יותר. בשעה היעודה המתינו השניים עם טרקטור גדול שאותו 'שאלו' מאחד מאתרי הבנייה באזור, כשעל הכף הגדולה המחוברת אליו היה אופנוע. בדיוק בשעה 13:00, יצאה המכונית המשוריינת מבניין השגרירות בדרכה לשדה התעופה. אנטולי שנהג בטרקטור מיהר לדלוק אחריה, וברמזור הראשון, כאשר המכונית נאלצה לעצור, הסיע את הכלי הכבד הישר אל דלתותיו האחוריות של הרכב המשוריין.

מעוצמת החבטה נעקרו הדלתות ממקומן, ומקס ואנטולי זינקו אל תוך המכונית. הם פירקו את השומרים ההמומים מנשקם, אספו את הכסף וזינקו לעבר האופנוע שנח על כף הטרקטור. אלא שאז ארע דבר בלתי צפוי. אחד השומרים שלף מכיסו חפץ שנראה כמו אקדח צעצוע וכיוון אותו אל פניו של אנטולי שחש כי סופו הגיע. השומר לחץ על ההדק, אלא שבמקום קליע אקדח, פרץ מן הלוע חומר נוזלי צבעוני ושטף את פניו של אנטולי.

אנטולי פרץ בצחוק, עלה על האופנוע והשנים התרחקו במהירות מסחררת מן המקום. בדירת המסתור ספרו השנים את הכסף, ושמחו להיווכח כי ההצלחה עלתה על הציפיות. קרוב למיליון וחצי יורו היו על השולחן ולא נותר להם אלא להימלט מהעיר במהירות. בינתיים ניגש אנטולי אל הכיור בחדר האמבטיה כדי לשטוף את פניו מהלכלוך שדבק בו, אבל הוא נחרד לגלות שפניו נצבעו בצבע כחול עז שאינו יורד. הוא שפשף את פניו בסבון, ואז באקונומיקה – אך מאום לא ארע. הצבע נותר על פניו כאילו הוא נולד עם עור כחול.

שני החברים ערכו בירור עם 'מומחים' מעולם הפשע, שגילו את אזניהם כי הצרפתים הצליחו לייצר חומר מיוחד, שאינו יורד אלא כעבור חמישה חודשים. בדרך זו 'מסומנים' אסירים, ושאר עבריינים אחריהם מבקשים הרשויות לעקוב, 'אין ברירה' אמר מקס, 'תהיה חייב להישאר בבית כעת חמישה חודשים...'

'מה אני אעשה בבית חמישה חודשים?' שאל אנטולי, 'תמצא תחביב, יצירה בפלסטלינה או ציור...' לגלג מקס.

אנטולי נהם בכעס בתגובה, אך הוא ידע שאין ברירה אחרת. פרצופו הכחול יבלוט ברגע שרק יצא לרחוב, מלבד העובדה שהצרפתים הרכיבו קלסתרון של השודדים. הוא שלח את מקס לרכוש עבורו דפי נייר גדולים - 'בלוקים' של ציור, מכחולים וערכת צבעים והחל לנסות את כוחו בציור. במשך ימים ארוכים היה אנטולי מתבודד עם עצמו מול כן הציור ומנסה את כוחו ביצירת נופים קסומים, נהרות והרים, עצים ושבילים. בתחילה היו הציורים מטושטשים וחסרי חן, אך עם הזמן הלכה מיומנותו והשתכללה. ניתן כבר היה להבחין בקווי מתאר, ובתמונות האחרונות נראה היה כבר כי הן צוירו ביד אמן. אנטולי מצדו התלהב מתחביבו החדש ולא חדל מלצייר.

באחד הימים, קרא אנטולי בחוברת ציור שהשיג כי הציירים הגדולים מתמחים בציורי פורטרט ובעיקר בדיוקן עצמי. במילים אחרות, אמנים דגולים התפרסמו בעבר ביכולת שלהם לצייר את עצמם בדיוק מושלם. אנטולי, שלרשותו עמד זמן רב, הציב מול עצמו מראה, ובמשך שעות ארוכות צייר את עצמו. לאחר שסיים, הביט בתוצאה וחייך חיוך רחב. הציור היה זהה לבבואתו באופן מושלם. מסתבר, חשב אנטולי לעצמו, שפיתחתי בינתיים כישורי אמן גדול. עם תום חמשת החודשים ירד הצבע מן הפנים שלי, המשיך אנטולי להרהר, ואז אוכל להציע את שירותיי כצייר דגול ופורץ דרך.

שקוע במחשבות נעימות אלו, עלה אנטולי לישון ולא שמע את שותפו נכנס לדירה. 12 שעות מאוחר יותר, בשעת בוקר מוקדמת התעורר אנטולי, והופתע לגלות כי ערמת הבלוקים המצוירים ששכנה בחדר העבודה שלו נעלמה. 'האם מישהו פרץ לבית וגנב את הציורים?' תהה אנטולי. הוא לא היה צריך לתהות זמן רב, מקס שותפו חזר כשעל פניו חיוך רחב ובידו ערימת מזומנים. 'הציורים שלך מכניסים לנו כסף!' הכריז מקס שביקש להפתיע את שותפו, ויצא למכור את כל הציורים לגלריה לאומנות ששכנה בעיר. אנטולי התלהב מהרעיון, ושאל: 'ומה הם מתכוננים לעשות עם הציורים?'

'הם יוצגו בתערוכה שתישא את השם 'האיש בכחול', ענה מקס. 'מדוע 'האיש בכחול'?' שאל אנטולי ולפתע תפס: הדיוקן העצמי שלו. הוא צייר את עצמו מן המראה, ובלי לשים לב צייר גם את פניו בצבע כחול עז. 'זה הסוף שלנו' הוא מלמל...

מקס התקשה להבין על מה מדבר שותפו, אך כעבור דקות ספורות נשמעו נקישות רמות בדלת. קצין משטרה בכיר הגיע בלוויית שלשה שוטרים שמיהרו להניח אזיקים על ידיהם של שני הפושעים. 'איך ידעת להגיע אלינו?' שאל מקס, והקצין השיב: 'אני חובב ציור. ביקרתי בתערוכה, ונדהמתי לגלות תמונה מוכרת של אדם צבועה בצע כחול. התמונה המוזרה הזכירה לי במהירות את השוד הצרפתי שטרם פוענח, מכאן ואילך הייתה הדרך קצרה אליכם...'

***

פרשתנו מלמדת על חטאו ועונשו של קורח אך גם על סופם של עדתו, אותם אנשים שהתלוו אליו. האנשים הללו לא עמדו בראש המחלוקת אלא רק התלוו אליה, ובכל זאת לא נמלטו מן העונש. אל לו לאדם לחשוב כי על מעשים 'קטנים' הוא לא ייענש, וכי ניתן להתחמק מהם. בסופו של יום האדם משלם על כל מעשה שעשה ועל כל עבירה שעבר במהלך החיים. 

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר