עֵץ הָאַלְמָוֶת

רבני שלום לעם תגובות: 0

סיפור צעיר

עֵץ הָאַלְמָוֶת

בְּאֶחָד מִיַּעֲרוֹת הָעַד הַפְּזוּרִים עַל פְּנֵי תֵּבֵל נוֹהֵג הָיָה זְקַן הָעֵצִים לְסַפֵּר מִדֵּי עֶרֶב סִפּוּר עֶרֶשֹ אִישִׁי בְּטֶרֶם יָנוּמוּ אֶת שְׁנָתָם הָעֵצִים הַצְּעִירִים שֶׁזֶּה עַתָּה נִטְּעוּ.

'יוֹדְעִים אַתֶּם' - פָּתַח הַזָּקֵן בְּסִפּוּרוֹ - 'בַּיַּעַר יֶשְׁנָם עֵצִים רַבִּים, שׁוֹנִים וּמְגֻוָּנִים, גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים, נָאִים וּמְכֹעָרִים, עֵצִים שֶׁמּוּטַת עַנְפֵיהֶם אֲרֻכָּה, וְעֵצִים שֶׁאֵינָם מִשְׂתָּרְעִים אֶלָּא עַל שֶׁטַח קָטָן. יֶשְׁנָם עֵצִים עָבֵי גֶּזַע גְּדוֹלִים וַחֲסֻנִּים, וְיֶשְׁנָם עֵצִים רַכִּים וַחֲלוּשִׁים. הַמְכַנֶּה הַמְשֻׁתָּף שֶׁל כָּל הָעֵצִים הוּא שֶׁבְּבוֹא הַיּוֹם שׁוּב אֵינָם קַיָּמִים, מִי בְּרֶקֶב וּמִי בְּזִקְנָה, מִי בְּבָרָק וּמִי בְּרוּחַ. אַךְ כֻּלָּם יָבוֹא יוֹמָם.

אוּלָם עֵץ אֶחָד יֶשְׁנוֹ בַּיַּעַר שׁוֹנֶה מִכֻּלָּם. חָלוּשׁ הוּא וְכָחוּשׁ לְמַרְאֶה, אַךְ תְּכוּנָה אַחַת מְיֻחֶדֶת יֵשׁ בּוֹ שֶׁאֵין בְּאַף אֶחָד מֵעֲצֵי הַיַּעַר, הוּא נִקְרָא 'בֶּן אַלְמָוֶת' וְחַי לְעוֹלָם. שָׁנִים עַל גַּבֵּי שָׁנִים עוֹמֵד לוֹ הָעֵץ הַכָּחוּשׁ בַּיַּעַר, רוֹאֶה בְּמוֹתָם וּבִנְפִילָתָם שֶׁל שְׁכֵנָיו הַגְּבוֹהִים וְהַחֲסֻנִּים, אַךְ הוּא מְחַיֵּךְ לְעֻמָּתָם חִיּוּךְ שֶׁל נִצָּחוֹן וּמַמְשִׁיךְ לִחְיוֹת. עַל הָעֵץ הַזֶּה סִפֵּר לִי סָבִי, שֶׁשָּׁמַע מִסָּבוֹ, שֶׁשָּׁמַע מִדּוֹרֵי דּוֹרוֹת'.

'מַדּוּעַ זֶה לֹא נוּכַל גַּם אָנוּ לִהְיוֹת בְּנֵי אַלְמָוֶת?' שָׁאֲלוּ הָעֵצִים הַצְּעִירִים אֶת הַזָּקֵן, 'מֶה הָיָה סוֹדוֹ שֶׁל אוֹתוֹ עֵץ?' בִּקְּשׁוּ לָדַעַת.

'הָבָה וַאֲסַפֵּר לָכֶם אֶת סִפּוּרוֹ שֶׁל הָעֵץ: הָיָה זֶה לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת, הָעֵצִים שֶׁבַּיַּעַר עָמְדוּ וְהִתְבּוֹנְנוּ בָּעֵץ 'בֶּן הָאַלְמָוֶת', נִתְקַנְּאוּ בּוֹ עַל יְכָלְתּוֹ הַמֻּפְלָאָה לַעֲמֹד בְּכָל הַקְּשָׁיִים לְאֹרֶךְ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה שָׁנִים. עָמְדוּ וְדָנוּ כֵּיצַד יוּכְלוּ גַּם הֵם לְשַׁפֵּר אֶת אֵיכוּת חַיֵּיהֶם. חָשְׁבוּ וְהֶעֱמִיקוּ, עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְמַסְקָנָה כִּי עֲלֵיהֶם לְהַעֲמִיד זָן חָדָשׁ וּמְיֻחָד שֶׁיִּהְיֶה מֻרְכָּב מִתְּכוּנוֹת עֲצֵי הַיַּעַר כֻּלָּם, וּבִכְלָלָם תְּכוּנָתוֹ הַמְיֻחֶדֶת שֶׁל בֶּן הָאַלְמָוֶת, כָּךְ יָקוּם לוֹ דּוֹר חָדָשׁ שֶׁל עֵצִים שֶׁכָּמוֹהוּ לֹא הָיָה.

פָּנוּ הָעֵצִים הַחֲסֻנִּים אֶל הָעֵץ הַקָּטָן וְהֶחָלוּשׁ וְאָמְרוּ: 'רְאֵה יְדִידֵנוּ, אָמְנָם בֶּן אַלְמָוֶת אַתָּה וְחַי אַתָּה לְאֹרֶךְ שָׁנִים כֹּה אֲרֻכּוֹת, אַךְ חִסָּרוֹן גָּדוֹל יֵשׁ לְךָ, חָלוּשׁ אַתָּה מְאֹד, וְכַאֲשֶׁר יָבוֹאוּ הַכּוֹרְתִים לִכְרֹת אֶת עֲצֵי הַיַּעַר יִפְגְּעוּ בְּךָ רִאשׁוֹנָה. הָבָה וְנִכְרֹת בְּרִית יְדִידוּת. אָנוּ נוֹשִׁיט לְךָ עָנָף, וְאַתָּה תּוֹשִׁיט לָנוּ גֶּזַע. נַבְרִיךְ אֶת הַמִּינִים, וְכָךְ יָקוּם לוֹ דּוֹר חָדָשׁ בַּיַּעַר הַגָּדוֹל, שֶׁיִּהְיֶה גַּם חָזָק וְגַם בֶּן אַלְמָוֶת'.

'אֵינִי יָכוֹל!' סֵרֵב לָהֶם הָעֵץ הֶחָלוּשׁ.

'מַדּוּעַ אֵינְךָ יָכוֹל?!' זָעֲקוּ לְעֻמָּתוֹ הָעֵצִים הַחֲסֻנִּים, 'הֲלֹא זוֹ מִדַּת סְדֹם!'

'רְאוּ', פָּתַח הָעֵץ הֶחָלוּשׁ וְהִסְבִּיר, 'כְּשֶׁנָּטַע הַיַּעְרָן אֶת הָעֵצִים, נָטַע עֵצִים מִכָּל הַמִּינִים וְהַסּוּגִים, רָצָה הוּא שֶׁיִּהְיוּ בְּחֶלְקוֹ עֵצִים חֲזָקִים וְעֵצִים חֲלוּשִׁים, עֵצִים גְּדוֹלִים וְעֵצִים קְטַנִּים, עֵצִים שֶׁיִּחְיוּ הַרְבֵּה אוֹ מְעַט, וְגַם לִי הָעֵץ הֶחָלוּשׁ וְהַקָּטָן יֵשׁ תַּכְלִית מְיֻחֶדֶת. כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי חֲסַר אוֹנִים, אֵינִי יָכוֹל לָלֶכֶת נֶגֶד רְצוֹנוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת'.

סוֹבְבוּ הַלָּלוּ אֶת עָרְפָּם וְסִנְּנוּ: 'עוֹד יָבוֹא יוֹמְךָ, חָצוּף שֶׁכְּמוֹתְךָ'.

כָּךְ הִמְשִׁיךְ הָעֵץ הֶחָלוּשׁ לַעֲמֹד יָמִים וְשָׁנִים מוּל פִּגְעֵי הַטֶּבַע הַשּׁוֹנִים, אָמְנָם כָּפוּף קִמְעָה, אַךְ נִצְחִי. מְסָרֵב לִצֹּר תַּעֲרֹבֶת שֶׁאוֹתָהּ לֹא רָצָה בַּעַל הַבַּיִת. עַד שֶׁבָּא יוֹמוֹ...

הָיָה זֶה בְּסוֹף הַקַּיִץ, הַשֶּׁמֶשׁ קָפְחָה בְּחֹם, הָעֵצִים הִרְכִּינוּ עַלְווֹתֵיהֶם, מְנַסִּים לֹא לְהִתְיַבֵּשׁ. דְּמָמָה שֹוֹרֶרֶת בַּיַּעַר, אַף רוּחַ קַלָּה אֵינָהּ נוֹשֶׁבֶת, הַצִפֳּרִים וְהַחַיּוֹת מִתְחַבְּאוֹת מֵאֵימַת הַשָּׁרָב. וּלְפֶתַע נִשְׁמָעִים קוֹלוֹת אֵימִים, הָעֵצִים מִצְטַנְּפִים עוֹד יוֹתֵר כְּמוֹ מְבַקְּשִׁים לְהִתְחַבֵּא. כּוֹרְתֵי הָעֵצִים הִגִּיעוּ אֶל הַיַּעַר. בִּפְקֻדַּת הַמֶּלֶךְ עֲלֵיהֶם לְהָבִיא לוֹ גִּזְעֵי עֵצִים. תְּחִלָּה נִגְּשׁוּ הַכּוֹרְתִים אֶל הַגְּזָעִים הָרְחָבִים וְהַחֲזָקִים, הֵנִיפוּ גַּרְזִנֵּיהֶם הָלוֹךְ וָשׁוֹב, אַךְ מְלַאכְתָּם הָיְתָה לַשָּׁוְא, הַגַּרְזֶן לֹא יָכֹל לָעֵצִים, חֲסֻנִּים הָיוּ הַגְּזָעִים מִן הַגַּרְזֶן.

אוֹבְדֵי עֵצוֹת עָמְדוּ הַחוֹטְבִים מַבִּיטִים סְבִיבָם, וּמַבָּטָם נָפַל עַל הָעֵץ הֶחָלוּשׁ וְהַקָּטָן - 'בֶּן הָאַלְמָוֶת'. בַּחֲמַת זַעַם הוֹרִידוּ עָלָיו אֶת הַגַּרְזֶן, מַכָּה וְעוֹד מַכָּה, וְלֹא הִשְׁאִירוּ מִמֶּנּוּ שָֹרִיד וּפָלִיט, אַף אֶת שָׁרָשָׁיו הָעֲמֻקִּים בְּיוֹתֵר עָקְרוּ, כְּמוֹ בִּקְּשׁוּ לְהִתְנַקֵּם בְּכָל הָעֵצִים הַחֲזָקִים וְהַחֲסֻנִּים.

חִכְּכוּ הָעֵצִים אֶת עַנְפֵיהֶם בַּהֲנָאָה שֶׁל שִֹמְחָה לְאֵיד, וְאָמְרוּ לְעַצְמָם: 'יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה. הֲרֵי הוֹשַׁטְנוּ לוֹ עָנָף, רָצִינוּ לְהַצִּילוֹ, אַךְ הוּא סֵרֵב – וְהִנֵּה בָּא יוֹמוֹ. הִתְנַפֵּץ הַמִּיתוּס! אֵין עוֹד עֵץ בֶּן אַלְמָוֶת בַּיַּעַר. כֻּלָּם שָׁוִים בִּפְנֵי הַטֶּבַע'. וְכָךְ הִתְרַגְּלוּ הָעֵצִים לְנוֹף הַיַּעַר לְלֹא עֵץ הָאַלְמָוֶת.

אוּלָם כַּעֲבֹר שְׁלֹשָׁה שָׁבוּעוֹת בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר, כְּשֶׁהַטַּל עֲדַיִן נוֹצֵץ מִקַּרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ הָרִאשׁוֹנוֹת, הִבְחִינוּ הָעֵצִים בְּעַלְעַל קָטָן וְיָרֹק מְבַצְבֵּץ מִתּוֹךְ הָאֲדָמָה בִּמְקוֹמוֹ שֶׁל עֵץ הָאַלְמָוֶת וּמַתְחִיל לְלַבְלֵב, מְסוֹבֵב רֹאשׁוֹ לִצְדָדִים כִּמְבַקֵּשׁ לִרְאוֹת אִם חָלְפָה הַסַּכָּנָה.

הָעֵצִים אֵינָם מַאֲמִינִים לְמַרְאֵה עֵינֵיהֶם. זֶה לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת! הֲרֵי זֶה לֹא יִתָּכֵן! וְהֵם פּוֹנִים לֶעָלֶה הַקָּטָן וְאוֹמְרִים לוֹ: 'סְלִיחָה, אֲנַחְנוּ מִתְנַצְּלִים. לֹא הֶעֱרַכְנוּ אוֹתְךָ נָכוֹן. שָׂמַחְנוּ לְאֵידְךָ! אֲבָל אִם לֹא נוּכַל לְהִשְׁתַּתֵּף בְּסוֹדְךָ, לְפָחוֹת גַּלֵּה אוֹתוֹ. מָה הַסּוֹד שֶׁלְּךָ? גַּלֵּה לָנוּ! הֲרֵי עָקְרוּ אוֹתְךָ, שֵׁרְשׁוּ אוֹתְךָ, שָֹרְפוּ אוֹתְךָ, שָׁפְכוּ מֶלַח עַל מְקוֹם גִּדּוּלְךָ – אֵיךְ זֶה שֶׁאַתָּה קַיָּם?'

הִסְתַּכֵּל הָעַלְעַל פְּנִימָה, אֶל תּוֹךְ הָאֲדָמָה, לְאַחַר מִכֵּן הֵרִים אֶת עֵינָיו לְמַעְלָה אֶל הָעֵצִים הַחֲזָקִים, וְאָמַר: 'לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת, מִישֶׁהוּ זָרַע זֶרַע בָּאֲדָמָה. הַגַּרְעִין הִתְפָּרֵק, הִרְקִיב, וּלְאַחַר מִכֵּן הוֹצִיא שֹׁרֶשׁ וְעָלֶה. לִפְנֵי שֶׁהַשֹּׁרֶשׁ נִכְנַס לָאֲדָמָה הוּא פָּנָה אֵלַי וְאָמַר לִי - 'אַתָּה יוֹדֵעַ מִי אֲנִי? אֲנִי אָבִיךָ. אָמְנָם אֲנִי נִכְנָס אֶל מַעֲבֵה הָאֲדָמָה, אוּלָם דַּע לְךָ כִּי אֵינִי מֵת. אֲנִי נִכְנָס אֶל מַעֲבֵה הָאֲדָמָה כְּדֵי לַעֲזֹר לְךָ.

דַּע לְךָ בְּנִי, אָמַר לִי אָבִי, אַתָּה עֵץ נָדִיר. יֵשׁ לְךָ תְּכוּנוֹת מְיֻחָדוֹת, נָכוֹנוּ לְךָ יָמִים קָשִׁים, אַתָּה חַלָּשׁ - בְּכָל מַסַּע כְּרִיתָה יַחְטְבוּ וְיִכְרְתוּ אוֹתְךָ רִאשׁוֹנָה. אֶת כָּל הַזַּעַם יְכַלּוּ בְּךָ. אֲבָל דַּע לְךָ - אָמְנָם אֲנִי נִכְנָס עָמֹק פְּנִימָה, אַךְ כְּכָל שֶׁהַשֳּׁרָשִׁים יַעֲמִיקוּ יוֹתֵר - כָּךְ אַתָּה תִּהְיֶה חָזָק יוֹתֵר. כְּשֶׁיָּבוֹאוּ יָמִים קָשִׁים, הִצָּמֵד לָאֲדָמָה, הִצָּמֵד לַשֳּׁרָשִׁים עַד יַעֲבֹר זַעַם. אֲנִי אֶקַּח אוֹתְךָ אֵלַי, אֶשְׁמֹר עָלֶיךָ, וּלְאַחַר יוֹם עֶבְרָה תֵּצֵא וְתִצְמַח, וְכָךְ תִּחְיֶה לָנֶצַח. אַף אֶחָד לֹא יוּכַל לְךָ''.

'זֶה הַסּוֹד שֶׁלִּי!' אָמַר הָעֵץ.

'כַּמָּה זְמַן עָבַר מֵאָז נִזְרַע הַגַּרְעִין הָרִאשׁוֹן?' שָׁאֲלוּ הָעֵצִים.

חִכֵּךְ הֶעָלֶה הַצָּעִיר בְּרֹאשׁוֹ וְאָמַר: 'אִם זִכְרוֹנִי אֵינוֹ מַטְעֵנִי עָבְרוּ מֵאָז מַתַּן תּוֹרָה כִּשְׁלשֶׁת אֲלָפִים וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה'.

'עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר' (מִשְׁלֵי ג' י'ח). 'כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ' (דְּבָרִים ל'א, כ'א).

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר