יש מה להפסיד

רבני שלום לעם תגובות: 0

יש מה להפסיד – איתי גלבוע

המחשבות על העתיד התרוצצו במוחו ללא הפסקה, הוא הרגיש שהריכוז ממנו והלאה. הדרך נראתה לו הפעם ארוכה מהרגיל והוא ציפה בדריכות לנחיתת המטוס.  'מה תרצה להיות כשתגדל?', אהבו לשאול אותו הסובבים, והוא לא הסתיר את שאיפתו הגבוהה להיות - שופט! שנים רבות עברו מאז, האחים והחברים ניסו בכל הזדמנות להוריד אותו מהעץ, אך הוא נשאר בשלו. הוא לא נחשב לחכם במיוחד אבל הוא הבין שכדי לזכות למעמד הנכסף צריך ראש גדול ומוח מבריק - דבר שלא הצטיין בו במיוחד, ובעיקר, הרבה קשרים עם האנשים המתאימים. קשרים לא היו לו, כיוון שהוריו נמנו על השכבה החלשה בחברה. אבל למרות כל הטיעונים המשכנעים הוא החליט להשקיע את חייו במקצוע בתקווה שמשאלתו תתממש ביום מן הימים.

'הרגע הגדול מתקרב', הוא לחש לעצמו. כעת הוא יוכיח לכולם שבשביל להיות שופט צריך רק כוח רצון. 'לחגור חגורות, אנו עומדים לנחות!', בישר הדייל לנוסעי המטוס. מייק הניח את תיקו, חגר את עצמו היטב וכעבור דקות בודדות נחת המטוס בשלום. מייק קם מכיסאו ופנה לכיוון היציאה. בעמדת הבידוק חיכתה לו הפתעה לא נעימה. 'זאת המזוודה שלך?' שאל אותו אחד מאנשי הבידוק בעיניים חמורות סבר וכשהשיב בחיוב הורה לו האיש לבוא אחריו. מייק לא הבין מה השתבש פתאום אך לאחר דקה קצרה הוא קלט לאיזה מלכוד הוא נקלע. 'אתה ארזת את המזוודה או שמישהו אחר ארז אותו במקומך?' הוא לא הבין במה מדובר, אבל לפתע החלו הדברים להסתדר במוחו: כשביקר בגרמניה במטרה לפגוש מומחה למשפטים הגיע לביקור אצל קרוב משפחה המתגורר בעיר ובסיום הפגישה ביקש ממנו בן המשפחה להעביר מכתב לחבר שגר בעיר מגוריו, הוא לא חשד במאומה, אך ככל הנראה, יש משהו מפליל במכתב הזה שעלול לסבך אותו, מייק החליט להודות על האמת: 'ארזתי את הכול בעצמי, מלבד מכתב אחד שקרוב משפחתי מסר לי, כך שאינני יודע מהו תוכן המעטפה', איש הביטחון הנהן בראשו ויצא מהחדר.  'למה עשיתי את זה?', שאל מייק את עצמו בכעס כשאין לו אפילו את מי להאשים. אלפי מחשבות עלו בראשו בניסיון לנחש מה מכילה המעטפה, הדלת נפתחה ושני חוקרים חמורי סבר צעדו לעברו, הם התיישבו מולו והחלו לחקור אותו כשהם מתמקדים בעיקר סביב ביקורו אצל קרוב משפחתו, ורק לאחר שעתיים מתישות הם עזבו את החדר.

התדמית הקשוחה שניסה לשוות לעצמו בתקופה האחרונה לקראת תפקידו הצפוי בבית המשפט לא הועילה לו באותם רגעים מתוחים, והוא הבין מהר שאם יקשרו אותו באיזושהי צורה לפרשייה הזאת הרי שכל ההבטחות למינויו העתידי במקומו של השופט הפורש לא יהיו שווים מאומה ומישהו אחר ישמח לתפוס את מקומו. הוא הרגיש חסר אונים כפי שלא הרגיש בחייו והוא חש כי אינו מסוגל לעמוד בלחץ האדיר.

לאחר מספר שעות הוא נקרא להיכנס לחדר אחר, 'בעוד מספר דקות ייכנס לכאן חוקר בכיר כדי לחקור אותך. תשתדל לענות לו על שאלותיו ולרצות אותו כמה שיותר'.

בפעם הראשונה הרגיש מייק את כוחו של הלחץ הנפשי. הם מנסים לשכנע אותו לשתף איתם פעולה ואולי גם להוציא ממנו הודאה על מעשה שלא עשה כדי לסיים את החקירה במהירות. גם לסגנון החדר יש את אותה מטרה, קירות החדר היו מכוסות בארונות גבוהים מצד לצד כשעל כל מדף שכבו עשרות קלסרים עבים שלאורם נשלחו רבים וטובים לכלא.

לפתע הוא קפא על מקומו. באחד המדפים הגבוהים נחה לה מוסתרת השקית שבתוכה הכניס את המעטפה הסגורה, הוא התלבט לשנייה, אזר אומץ, ניגש לארון במהירות, הוריד את השקית, הציץ לתוכה, הוציא את המעטפה הגורלית, שלף מתוכה שני דפים מקומטים - עדות לכך שהחליפה ידיים רבות, ועיניו נקרעו מתדהמה. בדף הראשון נראה צילום אווירי של בניין בית המשפט המחוזי ובדף שמתחתיו הופיעה תכנית מסודרת לביצוע פיגוע ראווה במקום. ראשו של מייק חישב להתפוצץ: הולכים להאשים אותו בלא פחות מקשירת קשר לביצוע פעולת טרור בתוך הבניין שאליו חלם להגיע כל ימי חייו! לא יעלה על הדעת!

הוא הבין שכבר אין לו מה להפסיד ובאומץ בלתי נתפס תפס את הדפים בשתי ידיו, גלגל אותם ובלע אותם, שלש דקות עברו עד שהחוקר הופיע בחדר. 'החברים שלך אומרים שהבעת בפניהם מספר פעמים סלידה ממערכת המשפט הנוכחית, האם זה נכון?', הפנה אליו החוקר שאלה ישירה. 'מה פתאום!', זעם מייק כאשר התחיל להבין שמישהו החליט להתנכל אליו. החוקר שאל עוד מספר שאלות ויצא מהחדר.

לאחר שעתיים ניגשו אליו החוקרים והודיעו לו שהוא משוחרר. הוא נשם לרווחה והיה בטוח שהסיוט הסתיים, כעת אין הוכחות לקיומה של המעטפה והוא היה בטוח שהוא יצא מתקרית ההתנכלות הזאת בשלום.

לאחר שבוע נקרא מייק ללשכתו של שר המשפטים כדי לדון עמו לקראת המינוי הצפוי. 'שופט אתה כבר לא תהיה!', הודיע לו השר בנחישות. לתדהמתו של מייק, הוא הניח לפניו את צילום שני הדפים שהיו בחדר החקירות. מייק היה בהלם מוחלט. בעוד שהשר הסביר לו: 'הגיעו אלינו תלונות שאינך מאמין במערכת המשפט, אבל החלטנו לבדוק אותך. הוכחת אמינות וישרות מדהימה, אך ברגע האחרון עשית משום מה טעות איומה כשהעלמת ראיות מחוקרי הביטחון, לצערי הרב כנראה שחבריך צדקו...'

***

לפעמים אנו מרגישים אבודים וחיים בתחושה ש'אין כבר מה להפסיד', אך למעשה ההיפך הוא הנכון הכול הולך כשורה והחריגות התמוהות מלוות ומכוונות אותנו לעתיד המבטיח, ורק טעות קטנה מצדנו בתקווה 'להציל את מצב' היא זו שהורסת לנו את כל ההצלחה...         

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר