מסמר מבית אבא

רבני שלום לעם תגובות: 0

מסמר מבית אבא - איתמר מאיר

השמש זרחה במלוא עוזה ואפילו ענן אחד לא נראה באופק. השנה הייתה שנת בצורת קשה, והגשמים התמהמהו מלהגיע. 'השדה לא הניב יבול השנה, אין לנו ברירה, במקום שנעבוד בשדה יחדיו תצטרכו לצאת ולחפש עבודה אצל אחרים...' אמר הכפרי לילדיו בצער. האב והאם ישבו סביב השולחן יחד עם שלושת הבנים מרטי, פיטר וסוון. 'מרטי ופטר כבר גדולים ויוכלו למצוא עבודה מתאימה' אמרה האם בדאגה: 'אבל סוון צעיר מדיי כדי לצאת לעבודה. ראה כמה הוא רזה, כיצד הוא יוכל לעבוד?'

'אל תדאגי אימא, אמצא לי עבודה מתאימה. תני לי ללכת!' אמר סוון בביטחון, לבסוף השתכנעה האם ושלושת הבנים התכוננו לצאת לדרכם. מרטי הבכור ניגש אל המעיל הישן של אביו ואמר: 'אקח אתי את המעיל הישן של אבא, הוא ממילא לא נחוץ עבורו...' לבש את המעיל ועמד ליד הדלת. 'ואני אקח את הסיר של אימא' אמר פיטר, 'ממילא אין מה לבשל בו עכשיו. אולי אמכור אותו ואוכל לחיות עד שארוויח כסף בעבודה...' הוא הוריד את הסיר מהמדף והחזיק אותו בידיו. 'אבל לסוון לא נשאר דבר לקחת' נאנחה האם. 'אימא, אני אקח למזכרת את המסמר שעליו אני תולה את המעיל שלי כשאני הולך לישון' אמר סוון, הוא הוציא מהקיר את המסמר, ושם אותו בכיסו.

 'איזה ילד מוזר!' צחקו האחים הגדולים 'אתה לוקח איתך מסמר חלוד. מה תעשה בו?'

'אולי הוא יועיל לי במשהו, מי יודע?' ענה סוון. הוא יצא מהבית שמח. האם נפרדה בדמעות מהבנים, והם הלכו יחדיו עד שהגיעו לפרשת דרכים. 'פיטר ואני נלך ביחד' אמר מרטי בפסקנות. 'ואתה 'לא יוצלח' אל תלך אחרינו, לך בכיוון אחר!'

'בהצלחה אחיי, נקווה שניפגש בקרוב!' אמר סוון ופנה לדרך צדדית. הוא הלך עד שלפתע הבחין בעגלה שעמדה בצדי הדרך. איכר זקן התרומם מתחת לעגלה ובחן את סוון. 'אולי תעזור לי, נערי?' אמר האיכר. 'הגלגל נפל מהציר ואינני מצליח להתקין אותו. אני לא אצליח להגיע כך לנפחייה'

'יש לי מסמר ואוכל להתקין אותו במקום ציר, אבל אני נותן לך אותו רק בהשאלה. הוא יקר לי! זה מסמר מבית אבא...' האיכר החל לצחוק: 'אתה משעשע, נערי! אל תדאג תקבל את המסמר שלך בחזרה כשנגיע לנפחייה...' סוון הוציא את המסמר מכיסו ועזר לאיכר להתקין אותו כציר לגלגל, כשהגיעו לנפחייה סוון קיבל את המסמר בחזרה מהאיכר, ניקה אותו ושם אותו בכיסו. הוא עמד שם והביט בסקרנות, זו הפעם הראשונה בחייו שראה נפחייה והיא מצאה חן בעיניו, פטישים דופקים, המפוח נושף, ממש כמו מוסיקה. 'הייתי שמח להיות נפח!' פנה סוון אל הנפח שהשיב: 'אל תצחיק אותי נערי! בפטיש כזה כבד, לא תוכל להכות! אבל אם תרצה, תוכל להפעיל את המפוח עד שהבן שלי יבריא...' סוון נשאר אצל הנפח והחל בעבודה. לא עבר זמן רב וסוון ידע כבר להיות נפח בעצמו. חודש חלף, בנו של הנפח הבריא ולנפח לא היה צורך בסוון, נתן לו את שכרו והוא יצא לדרכו.

סוון יצא מבית הנפח במצב רוח מרומם, זמזם שיר שקט תוך הליכה ואחרי שעתיים של הליכה הבחין בבית סמוך לשביל, בכניסה אליו עמד אדם נמוך וממושקף, שהתכופף מעל ספסל ארוך והבריש מעיל. על צווארו היו תלויים מספריים, היה ברור שהוא עובד כחייט. סוון צפה בו בסקרנות, אבל המעיל זז על הספסל והוא לא הצליח להבריש אותו כראוי. 'אדוני, היית צריך לתלות את המעיל!' קרא סוון. 'ילד, אל תלמד אותי מה לעשות!' ענה החייט, אבל סוון לא נעלב: הוא הוציא את המסמר שלו, ותקע אותו במזוזת הדלת. החייט יישר את גבו, תלה את המעיל וניקה אותו בנוחות. לאחר מכן הזמין את סוון לביתו לארוחה. כשסיים את האוכל, הודה בנימוס לבעלי הבית. 'אולי תרצה לעבוד כשוליית חייטים?' שאל החייט. 'אנסה!' השיב סוון, ונשאר בביתו של החייט. עברו מספר חודשים, סוון למד את התפירה ואף הצליח לתפור חליפה שאותה שמר לאביו. לאחר מספר חודשים נפטר החייט, וסוון נאלץ להמשיך בנדודיו, הוא שלף את המסמר שלו ממזוזת הדלת ויצא לדרכו.

לאחר שבוע של הליכה הגיע לכפר קטן, ליד אחד הבתים עמדה אישה זקנה שתלתה כבסים לייבוש. לפתע החלה לנשוב רוח חזקה והחבל נשמט מהעמוד. 'אעזור לך סבתא!' אמר סוון, הוציא מהר את המסמר שלו, תקע אותו בעמוד וקשר עליו את החבל. 'רק תחזירי לי אחר כך את המסמר, זו מזכרת מבית אבא שלי!' הזקנה החלה להוריד את הכבסים שהתייבשו על החבל, וסוון עזר לה להכניס את הכביסה הביתה. בבית ישב סנדלר ודפק מסמר בתוך סוליה לנעל. סוון נעמד בדלת והביט בו: 'אני נפח וחייט, אבל איני יודע לתקן נעליים!' אמר לסנדלר. 'אל תדבר שטויות! איזה נפח, איזה חייט אתה?'

'אוכל לתפור לך בגד חדש!' הציע סוון. והסנדלר הסכים ללמד אותו את מקצוע הסנדלרות בתמורה לבגד החדש שיקבל מהחייט הצעיר. הוא ישן בעליית הגג והסנדלר נהנה מהנער הזריז והחרוץ. מהר מאוד למד סוון לא רק לתקן נעליים ישנות, אלא גם לתפור חדשות. בכסף שהרוויח אצל הנפח והחייט קנה קצת עור ותפר זוג נעליים עבור אמו.

החודשים חלפו והגיע הסתיו, סוון נפרד מהסנדלר, קיבל תשלום על עבודתו ויצא בחזרה הביתה. הוא נכנס לשוק כדי לראות מה יוכל לקנות, ולהפתעתו כאשר עבר בין הדוכנים הבחין במעיל מוכר: המעיל של אבא, שמרטי לקח איתו לדרך. סוון קנה את המעיל והמשיך הלאה, בדוכן אחר הוא ראה סיר מוכר. זה היה הסיר של אימא! הוא קנה את הסיר, ועשה את דרכו חזרה. כשנכנס לכפר, הוא הבחין כי יש חושך בבית הוריו, שום אור לא דלק ועשן לא יצא מהארובה.

האב והאם ישבו ליד השולחן עם שני בניהם הגדולים, מרטי ופטר שהיו לבושים בבגדים מרופטים. פתאום נפתחה הדלת ובפתח עמד – סוון. 'ערב טוב, משפחה! הנה סוף סוף חזרתי!' קרא בשמחה: 'אבא, הנה המעיל הישן שלך וחליפה חדשה שתפרתי עבורך. ועבורך אימא, הסיר האהוב שלך וגם זוג נעליים שתפרתי לך בעצמי! וכאן גם הכסף שהרווחתי. עכשיו אני נפח וחייט וגם סנדלר ואוכל להרוויח הרבה כסף! והנה גם המסמר שלנו! הוא עזר לי בכל מקום' וסוון מיד ניגש לתקוע את המסמר במקום הישן...

***

בפרשתנו מסופר על בריאת העולם, ויצירתו האלוקית של הבורא – האדם, אם נדע לנצל ולהעריך את הכוחות המיוחדים שקיבלנו מהבורא, תמיד נוכל יוכל לשגשג ולהצליח בכל מעשה ידינו.

החן המיוחד שלך, הכישורים שלך – מיועדים לך. קח את מה שאתה טוב בו, תאמין בו ותמנף את עצמך, כך תוכל עם מסמר קטן וחיוך גדול להצליח בחייך...

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר