לא תחמוד

רבני שלום לעם תגובות: 0

לא תחמוד – יוסף רזניק

בכל התרבויות האנושיות, גזל וגניבה נחשבים לחטאים חמורים. כיבוד רכושו של הזולת הוא כלל בסיסי, ששום אדם שמכבד את עצמו לא יעבור עליו. אולם התורה אינה מסתפקת בכך שהאדם לא יגנוב ולא יגזול, והיא דורשת מאתנו להתרחק גם ממעשים הקרובים לכך, ואפילו ממחשבות שעלולות להביא לידי גזל וגניבה.

כך נאמר בעשרת הדברות (שמות כ, יד): 'לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ. לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ, וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ, וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ'. ובעשרת הדברות שבספר דברים (ה, יח) נאמר: 'וְלֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ, וְלֹא תִתְאַוֶּה בֵּית רֵעֶךָ... וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ'. מפסוקים אלו למדו חכמים שתי מצוות שונות: 'לא תחמוד' ו'לא תתאווה'.

מהם איסורי 'לא תחמוד' ו'לא תתאווה'?

איסור 'לא תחמוד' משמעותו שלא לחפש דרכים להעביר לרשותנו את רכושו של הזולת. לדעת הרמב'ם וה'שולחן ערוך', הדבר אמור גם בדרכים שנראות 'חוקיות'. כאשר אדם רואה אצל חברו חפץ נאה שאינו עומד למכירה, אסור לו להפציר במוכר וללחוץ עליו כדי שימכור לו את החפץ בכל זאת, וכן אסור לו לפנות לידידים שישפיעו עליו. ואם הצליח לקנות את החפץ באמצעים אלו או דומים להם - עבר על 'לא תחמוד'. בדומה לכך, אסור לאדם ללחוץ על חברו כדי שייתן לו חפץ מסוים במתנה, אפילו כשמדובר רק בסנדוויץ' או ממתק וכדומה.

איסור 'לא תתאווה' מרחיק לכת אף יותר. אפילו מי שאינו עושה שום פעולה, אלא רק משקיע את עצמו במחשבות ובדמיונות בנוסח 'הלוואי שהייתי מצליח להשיג את החפץ הזה', עובר על 'לא תתאווה'.

דינים אלו אינם נוהגים בדבר שהאדם מציע למכירה ביוזמתו, או שהוא מסכים למוכרו מיד כשמבקשים ממנו. במקרים אלו מותר גם להתמקח ולשכנע את המוכר להפחית מהמחיר.

לא לנתק את הקשר

כמו שמפורש בתורה, איסורי 'לא תחמוד' ו'לא תתאווה' נוהגים בכל סוגי הרכוש - בתים, קרקעות, בהמות וחפצים. מלבד זאת, אסור לאדם להתאוות או לחמוד את אשת חברו, ולנסות לגרום לבני הזוג להתגרש כדי שיוכל הוא להתחתן עם האישה. בגמרא נאמר שעל מעשה כזה נחתמה גזרת החורבן של ירושלים והמקדש.

הזכרת אשתו של אדם ביחד עם בתים ושדות, אינה אומרת ח'ו שאשה היא סוג של רכוש, אלא להיפך: שהקשר בין אדם לרכושו אינו טכני בלבד, ויש בו גם ממד נפשי, בדומה לקשר בין בני זוג. כמו שבני זוג הופכים במידה מסוימת לאחדות אחת, כך הרכוש הוא חלק ממהותו של בעליו. משום כך נאמר בגמרא: 'כל הגוזל את חברו שווה פרוטה, כאילו נוטל נשמתו'.

עברה גוררת עברה

אמרו חכמים: 'התאווה מביאה לידי חמדה, והחמדה מביאה לידי גזל'. כאשר האדם מתאווה לביתו או לרכושו של הזולת, עד כדי הפעלת לחץ על הבעלים למכור - אזי אם הבעלים יעמוד בסירובו, החומד יתקשה מאוד להתגבר על תאוותו, ועלול בקלות להגיע לידי לקיחת החפץ בכוח, ואפילו לידי שפיכות דמים.

כיצד אפשר להתגבר על התאווה, שהיא דבר שבלב?

יש כמה תשובות לשאלה זו. ראשית, אמנם האדם אינו שולט באופן מלא על רגשותיו, אבל הוא יכול לשלוט על מחשבותיו ודמיונותיו, ואם מתעוררת בלבו תאווה לדבר שאינו שלו, הוא יכול להסיח את הדעת ממנה ולא לעסוק בה ולשקוע בתוכה.

מלבד זאת, התאווה והחמדה תלויות גם בתפיסת המציאות. כתב אחד מן המפרשים, שכמו שכפרי פשוט אינו מעלה בדעתו להתחתן עם בת המלך, משום שברור לו שהיא 'מחוץ לתחום' עבורו, כך עלינו להרגיש ביחס לרכוש שאינו שלנו. תפיסה כזו גם מביאה את האדם לחיים טובים יותר, כפי שאמרו חכמים: 'איזהו עשיר - השמח בחלקו'.

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר