אחרי החגים

רבני שלום לעם תגובות: 0

סיפור צעיר

אַחֲרֵי הַחַגִּים

בְּאַחַת הַפִּנּוֹת הַנִּדָּחוֹת עַל פְּנֵי כַּדּוּר הָאָרֶץ, אֵי שָׁם בְּמֶרְחֲבֵי הָאֵי שָׁם, בְּסוֹף הָעוֹלָם שְֹמֹאלָה, הָיְתָה מְמֻקֶּמֶת עֲיָרָה קְטַנָּה. מְנֻתָּקִים הָיוּ מֵהָעוֹלָם נִתּוּק כִּמְעַט מֻחְלָט, חָיוּ לָהֶם בְּהַשְׁקֵט וּבְשַׁלְוָה כְּשֶׁחַיֵּיהֶם מִתְנַהֲלִים עַל מֵי מְנוּחוֹת הַרְחֵק מִכָּל הַהִתְפַּתְּחֻיּוֹת וְהַמַּהְפֵּכוֹת. צָרְכֵי בְּנֵי הָעֲיָרָה מֵחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל מְצוּיִים הָיוּ בַּשְּׁטָחִים שֶׁמִּסָּבִיב, לְלֹא צֹרֶךְ בְּתַהֲלִיכֵי יְבוּא וִיצוּא. בְּשִׁטְחֵי הָעִבּוּד הָיוּ מְגַדְּלִים אֶת כָּל צָרְכֵי הַמַּאֲכָל הָחֵל מֵחִטָּה וְכָלֶה בְּפֵרוֹת הָדָר. גַּם אֶת הַבְּגָדִים הָיוּ מְיַצְּרִים בְּתַעֲשִׂיָּה תּוֹצֶרֶת בַּיִת, אִם בִּגְדֵי פִּשְׁתָּן שֶׁאוֹתָם אָרְגוּ מִמְּלַאי הַכֻּתְנָה שֶׁגָּדְלָה בִּשְׂדוֹתֵיהֶם, וְאִם בִּגְדֵי צֶמֶר שֶׁאוֹתָם הֵפִיקוּ מִגֵּז הַצֶּמֶר הַשְּׁנָתִי בַּדִּיר הַמְּקוֹמִי. הָיָה לָהֶם גַּם רוֹפֵא בָּעֲיָרָה. לֹא שֶׁהֵם הָיוּ זְקוּקִים לוֹ בִּמְיֻחָד, הוּא פָּשׁוּט הִגִּיעַ לְשָׁם אֵיכְשֶׁהוּ, וְשִׁמֵּשׁ אֶת בְּנֵי הָעֲיָרָה בְּמִקְרֵה הַצֹּרֶךְ. הַרְבֵּה פַּצְיֶנְטִים לֹא הָיוּ לוֹ, אֲבָל הָיָה לוֹ אֶחָד קָבוּעַ. אֶחָד שֶׁמַּגִּיעַ כָּל שָׁבוּעַ לְפָחוֹת, תָּמִיד לֹא מַרְגִּישׁ טוֹב, בְּכָל פַּעַם כּוֹאֵב לוֹ, לָחוּץ לוֹ, מֵעִיק לוֹ, תְּחוּשׁוֹת פֹּה וּמֵחוֹשִׁים שָׁם, וְאֶת הַכְּתֹבֶת לִפְרֹק אֶת כָּל אֹסֶף מְצוּקוֹתָיו הוּא מוֹצֵא כַּמּוּבָן אֵצֶל הָרוֹפֵא.

וְהָרוֹפֵא, חוּץ מִמֻּמְחִיּוּתוֹ וּמִבְּקִיאוּתוֹ בְּעַנְפֵי הָרְפוּאָה הַפִיזִית, הָיְתָה לוֹ גַּם גִּישָׁה מְיֻחֶדֶת לַהֲבָנַת הַנֶּפֶשׁ, הוּא יָדַע לְאַבְחֵן אֶת מַה שֶּׁעוֹמֵד מֵאֲחוֹרֵי הַסִּימְפְּטוֹם הַגּוּפָנִי, לָרֶדֶת לְעָמְקָן שֶׁל תְּנוּדוֹת הַנֶּפֶשׁ, וּבְהֶתְאֵם לְכָךְ יָדַע לוֹמַר תָּמִיד אֶת הַמִּלָּה הַנְּכוֹנָה בַּמָּקוֹם הַנָּכוֹן, לְהַרְגִּיעַ וּלְנַגֵּן עַל הַמֵּיתָרִים הַנְּכוֹנִים שֶׁבַּנֶּפֶשׁ. גַּם יָדַע הֵיטֵב לָתֵת אֶת הַתְּרוּפָה הַמַּתְאִימָה מֵאֹסֶף הַתְּרוּפוֹת שֶׁבַּאֲרוֹנוֹ, שֶׁאוֹתָן רָקַח בְּמוֹ יָדָיו. כָּךְ הָיָה הַתַּהֲלִיךְ חוֹזֵר עַל עַצְמוֹ, מִדֵּי מִסְפַּר יָמִים הַחוֹלֶה דּוֹפֵק בַּדֶּלֶת, מְסַפֵּר עַל כְּאֵבָיו וְעַל מֵחוֹשָׁיו, וְהָרוֹפֵא מְעוֹדֵד וְנוֹתֵן לוֹ תְּרוּפָה חֲדָשָׁה, שֶׁעַתָּה רָקַח בְּמִרְקַחְתּוֹ, וְכָךְ חוֹזֵר חָלִילָה. לְאַחַר תְּקוּפָה אֲרֻכָּה מְאֹד שֶׁבָּהּ שָׁהָה הָרוֹפֵא בִּמְחִצַּת בְּנֵי הַכְּפָר, הִתְקַבֵּל בַּעֲבוּרוֹ מִבְרָק, וּבוֹ הוּא מִתְבַּשֵּׂר מִפִּי יָדִיד וָתִיק, אַף הוּא רוֹפֵא, כִּי בְּמִרְפָּאָה גְּדוֹלָה שֶׁנִּפְתְּחָה בְּמֶרְכַּז עִיר הַבִּירָה, הִתְפַּנְתָה מִשְֹרַת רוֹפֵא כְּלָלִי, וְכִי הִיא שְׁמוּרָה בַּעֲבוּרוֹ אִם יֵעָנֶה בְּחִיּוּב, וְכַמּוּבָן, מַתַּן שָֹכָר נָאֶה בְּצִדָּהּ שֶׁל מִשְֹרָה זוֹ. הָרוֹפֵא שֶׁכְּבָר מִצָּה אֶת מַה שֶּׁיֵּשׁ לַכְּפָר הַשָּׁלֵו לְהַצִּיעַ לוֹ, קִבֵּל אֶת הַהַצָּעָה בִּשְׁתֵּי יָדַיִם פְּתוּחוֹת וּמִהֵר לְהוֹדִיעַ לִידִידוֹ כִּי יַשְׁאִיר אֶת הַמִּשְֹרָה שְׁמוּרָה בַּעֲבוּרוֹ, וְכִי אַךְ יְסַיֵּם אֶת עֲסָקָיו בָּעֲיָרָה וְיַעְתִּיק אֶת מְגוּרָיו הָעִירָה.

וּבָעֲיָרָה בְּהִשָּׁמַע בְּשֹוֹרַת עֲזִיבַת הָרוֹפֵא סָעֲרוּ הָרוּחוֹת. הַכֹּל אָהֲבוּ אוֹתוֹ, הֶעֱרִיכוּ אוֹתוֹ, צַר הָיָה לָהֶם כִּי לֹא יוֹסִיף לִשְׁהוֹת עִמָּם. אַךְ אֶחָד הָיָה שֶׁקִּבֵּל אֶת הַבְּשׂוֹרָה בְּצוּרָה מַמָּשׁ קָשָׁה, הָיָה זֶה הַחוֹלֶה הַקָּבוּעַ, זֶה שֶׁלֹּא מַפְסִיד הִזְדַּמְּנוּת לְבִקּוּר אֵצֶל הָרוֹפֵא, הוּא הָיָה מַמָּשׁ אוֹבֵד עֵצוֹת. הוּא לֹא יָדַע אֵיךְ יוּכַל לְהִסְתַּדֵּר מֵעַכְשָׁו לְלֹא הָרוֹפֵא, לְאַחַר תְּקוּפָה כֹּה אֲרֻכָּה שֶׁבָּהּ הָיָה הָרוֹפֵא זָמִין בְּכָל עֵת וּבְכָל זְמַן, וְרָקַח בַּעֲבוּרוֹ תְּרוּפוֹת מְיֻחָדוֹת לְמֵחוֹשָׁיו הַשּׁוֹנִים. הוּא הִגִּיעַ לְבֵיתוֹ שֶׁל הָרוֹפֵא, דְּמָעוֹת בְּעֵינָיו, מִתְחַנֵּן עַל נַפְשׁוֹ לְבַל יַעֲזֹב אוֹתוֹ, וְלֹא יַשְׁאִיר אוֹתוֹ כָּךְ לְלֹא מָזוֹר  לְמַכּוֹתָיו. וְהָרוֹפֵא רָגוּעַ וְשָׁלֵו, פּוֹנֶה אֶל הָאִישׁ: 'אַל תִּפֹּל בְּרוּחֲךָ. אָמְנָם עוֹזֵב אֲנִי אֶת הַכְּפָר וְנוֹסֵעַ הַרְחֵק, אֲבָל בְּהֶחְלֵט חָשַׁבְתִּי עָלֶיךָ וְעַל מְצוּקָתְךָ, וְהֵכַנְתִּי בַּעֲבוּרְךָ תְּרוּפָה מְיֻחֶדֶת. אֵינָהּ דּוֹמָה תְּרוּפָה זוֹ לְכָל הַתְּרוּפוֹת שֶׁאוֹתָן רָקַחְתִּי בַּעֲבוּרְךָ בֶּעָבָר, כִּי כָּל אוֹתָם תְּרוּפוֹת לֹא הָיוּ אֶלָּא תְּרוּפוֹת מְקוֹמִיּוֹת, לָרַגְלַיִם לְחוּד וְלַשְּׁרִירִים לְחוּד, לִכְאֵב הַלֵּב וּלְמֵחוֹשֵׁי הָרֹאשׁ, וְכֵן הָלְאָה, אוּלָם תְּרוּפָה זוֹ יָפָה הִיא וּמוֹעִילָה לְכָל הַמַּחֲלוֹת כֻּלָּם, מְיֻחֶדֶת הִיא בְּמִינָהּ, בְּכֹחָהּ לְהוֹעִיל לְךָ מִכָּאן וָאֵילַךְ, לַמְרוֹת שֶׁאֲנִי עַצְמִי לֹא אֶהְיֶה עוֹד קָרוֹב אֵלֶיךָ כְּמוֹ עַד כֹּה.

אַל דְּאָגָה! מֵעַכְשָׁו וָהָלְאָה לְכָל כְּאֵב וּלְמֵחוֹשׁ, שֶׁלֹּא יָבוֹא חָלִילָה, קַח לְךָ צִנְצֶנֶת זוֹ וּבְכַף אַחַת מִמֶּנָּה תֵּכֶף תִּרְאֶה יְשׁוּעָה'.

***

תְּקוּפַת הַחַגִּים הִנָּהּ תְּקוּפַת זְמַן מְיֻחֶדֶת שֶׁבָּהּ הַקָּבָּ'ה קָרוֹב אֵלֵינוּ בְּאֹפֶן מְיֻחָד. בִּתְקוּפָה זוֹ מְלֵאִים אָנוּ בְּמִצְווֹת, תְּקִיעַת שׁוֹפָר וּמִצְוַת תְּשׁוּבָה, כַּפָּרוֹת וְהוֹשַׁעְנוֹת, סֻכּוֹת וְצוֹם יוֹם כִּפּוּר, מִצְוָה רוֹדֶפֶת מִצְוָה, כָּל מִצְוָה וְהַמַּטָּרָה הַמְיֻחֶדֶת שֶׁלָּהּ, הַנְּקֻדָּה הַמְדֻיֶּקֶת שֶׁאוֹתָהּ נוֹעֲדָה לְתַקֵּן. וּבְעֵת הַפְּרֵדָה עוֹמְדִים אָנוּ וְשׁוֹאֲלִים רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם 'קָשָׁה עָלֵינוּ הַפְּרֵדָה, מָה יִהְיֶה מֵעַתָּה?' שְׁמִינִי שֶׁל סֻכּוֹת, נִתֶּנֶת לָנוּ הַתְּרוּפָה לְכָל נְקֻדּוֹת הַתֻּרְפָּה הָרוּחָנִיּוֹת, הַ'תּוֹרָה'. שְֹמֵחִים אָנוּ בְּאוֹתָהּ מַתָּנָה נִפְלָאָה שֶׁנָּתַן לָנוּ הַקָּבָּ'ה, שֶׁמִּמֶּנָּה יָכוֹל אָדָם לִשְׁאֹב כֹּחַ וְחִיּוּנִיּוּת לְכָל אָרְחוֹת חַיָּיו, אֵין וְלוּ נְקֻדָּה אַחַת שֶׁאֵין לַתּוֹרָה מָה לוֹמַר עָלֶיהָ, מַשְׁפִּיעָה הִיא לַכֹּל, וּמְגַלָּה אֶת אוֹרָהּ הַנִּפְלָא לְכָל הָעוֹסֵק בָּהּ.

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר