מעשה באופניים חשמליים

יעקב ברוך ב.ת. תגובות: 0

מעשה באופניים חשמליים

ראובן מכר לשמעון אופניים חשמליים באלפיים שקלים. עוד לפני ששמעון קנה את האופניים מראובן הציע כבר לוי לשמעון על האופניים אלפיים חמש מאות שקלים. והוא קנה אותם מראובן ומכר אותם ללוי שלקח את האופניים והבטיח לשלם עוד כמה ימים, בינתיים האופניים הפסיקו לעבוד ולוי חזר לשמעון בטענה שהאופניים מקולקלים. שמעון חזר לראובן וביקש להחזיר לו האופניים המקולקלים אבל ראובן טוען שאין לו מושג מכיוון שכשמעון קנה את האופניים, הם עבדו כמו שצריך. שמעון הממורמר חזר ללוי ואמר: 'האופניים עבדו כשקנית אותם, ועליך לתקן אותם!' אבל לוי טוען: 'מכרו לך אופנים דפוקים, מה אני אשם? תתקן אותם אתה!'

האם ראובן צריך להחזיר את הכסף לשמעון על האופניים שקנה ממנו? האם לוי חייב לשלם לשמעון על המוצר שעבד כשקנה אותו, ולאחר יומיים הפסיק לעבוד?

מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט: שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן קצ'ח סעיף א' בדין: 'משיכה קונה אפילו שלא שילם'. סימן רכ'ד סעיפים א' – ב' בדין: 'קנה חפץ ונמצא בו מום ולא ידוע מתי קרה המום'. סימן רל'ב סעיף י'ג בדין: 'חפץ שנמצא בו מום ועשה בו הקונה עוד מום בלי שידע שיש בו מום ראשון'.

תשובה לשאלה 'החייט הקמצן' (שאלה מס' 417)

תקציר השאלה השבועית: אליעזר היה החייט של השכונה אך באותה מידה היה גם הקמצן של השכונה ולעצמו לא תפר אפילו בגד אחד. יום אחד ניגש אליו יהודה העשיר והציע לו שיתפור לעצמו בגד חדש ושהוא ישלם לו את כל העלויות. כשהבגד היה מוכן אמר לו יהודה: תפרת לעצמך בגד, שמח עם זה ותישא אתה בהוצאות, ואילו אליעזר לא התכוון לוותר בטענה שהוא תפר לעצמו את הבגד רק משום שיהודה התחייב לשלם לו עליו. מי מהם צודק?

 

תשובה בקצרה: כיון שיש מחלוקת בהלכה אם מי שאומר לחבר שלו שיעשה מלאכה לעצמו והוא ישלם לו על זה, אם הוא חייב לשלם לו, אי אפשר לחייב את יהודה לשלם לאליעזר על החליפה, אולם ראוי שישלם כיון שהתחייב לו מראש.

תשובה בהרחבה: אדם שביקש מחבר שלו שיקנה לו חפץ מסוים, וכשהחבר הביא לו את זה הוא אמר לו שבסוף הוא לא צריך את זה, האם הוא חייב לשלם לחבר או לא? שאלה זו נשאל הרשב'א (חלק ג' סימן קל'ו) והוא פסק, שחובה על המזמין לשלם לחבר על החפץ כפי שהתחייב והוא אינו שונה מאדם שחתם ערבות על חוב שהוא חייב לשלם, והוא אינו יכול לומר לחבר 'משטה אני בך' ('עבדתי עליך') כיוון שהוא לא עשה לו שום דבר רע שיתיר לו לשטות בו ('לעבוד' עליו), ולכן הוא חייב לשלם לחבר את כל הסכום שהוא שילם על החפץ, וכך נפסק בהלכה (שלחן ערוך חושן משפט סימן קפ'ב סוף סעיף א').

לפי זה, במקרה שלנו, היות שיהודה אמר לאליעזר שיתפור לעצמו בגד והא ישלם לו את כל ההוצאות, ואליעזר קנה את הבד ותפר את הבגד רק בגלל ההתחייבות של יהודה, לכאורה, היינו צריכים לחייב את יהודה לשלם את כל הוצאות התפירה כפי שהתחייב, אולם ייתכן שאצלנו הדין שונה, כיוון שאליעזר מעוניין בבגד הזה, והוא שווה את הכסף שהושקע בו. ולכן יהודה יכול לומר לו: נכון, לא רצית לקנות לעצמך בגד חדש, אבל למעשה לא הפסדת, כי יש לך בגד יפה ששווה את המחיר ששילמת עליו.

בספק זה הסתפקו גדולי האחרונים (מהרי'ל דיסקין בפסקים סימן רל'ב וכן באגרות משה) האם גם זה נחשב 'הוציא הוצאות על פיו' כיוון שהוא תפר את הבגד רק בגלל דבריו של יהודה, או שכאן, שאליעזר מעוניין בבגד יהודה יכול לפטור את עצמו מלשלם. וכיוון שזה ספק, אי אפשר לחייב את יהודה העשיר לשלם על הבד. ובמקרה שאליעזר יכול למכור את החליפה למישהו אחר, אז ודאי שיהודה פטור, כיוון שלא נגרם כל הפסד לאליעזר כי הוא יכול למכור את החליפה ולהרוויח את הכסף בחזרה, רק ייתכן שהוא צריך לשלם לו מדין 'פועל' כפי שנראה בהמשך.

מה הדין אם עשה עבודה שלא לצורך מזמין המלאכה?

נפסק בהלכה (שלחן ערוך חושן משפט סימן של'ו סעיף ב') שאדם שאומר לחבר שלו לעשות עבודה בשדה של הפקר, שאינו שייך לאף אחד, ולאותו אדם אין שום רווח מכך שחבר שלו יעבוד שם, והוא גם לא התחייב לו לשלם בעצמו את דמי העבודה, בכל זאת, חייב הוא לשלם לחבר שלו את על עבודת השדה. הוא אף לא יכול להגיד לו שייקח את התשלום מהשדה עצמו, כיוון שאנו אומרים, שכל פעולה שעשה הפועל בשדה הוא עשה אותה בשביל אותו אדם שזכה מיד בכל פעולה שנעשתה בשדה, אך זה דווקא בפעולה ששייך לזכות על ידה, כמו לקיטת פירות מהעצים וכדומה, אבל אם הוא אמר לו לשמור את השדה, שבזה לא שייך לומר שהפועל מזכה לאותו אדם משהו מהשדה, אז יש חילוק: אם הפועל ידע שזה שדה של הפקר אז אותו אדם פטור מלשלם, אבל אם הפועל לא ידע שהוא עובד בשדה של הפקר הוא יהיה חייב לשלם לפועל על העבודה שעבד למענו.

דין זה יוצא מהפוסקים שם ('ספר מאירת עיניים' סעיף קטן י') והסיבה לכך היא, כי החבר הוא כמו פועל רגיל ששכר אותו בעל הבית לעבוד והוא לא היה אמור לדעת למי שייך השדה, אולם במקרה שהוא ידע שזה שדה של הפקר, הוא היה אמור לקחת בחשבון שהאדם שביקש לו לעבוד שם מתכוון לשלם לו והיה עליו לברר אצלו קודם אם הוא הולך לשלם לו או לא.

מה הדין אם אמר לו בעל הבית שכרך עלי?

ומכאן לדין שלישי, שאם אמר לו בעל הבית: שכרך עליי, כלומר, אני אשלם לך, אז לא משנה איזו עבודה, ואיזה שדה, ושל מי השדה, בכל מקרה בעל הבית חייב לשלם לו, כיוון שבמקרה כזה הוא כמו פועל רגיל שהזמין אותו בעל הבית שעליו לשלם לפועל את דמי עבודתו במלואם (נתיבות המשפט סימן של'ג סעיף קטן ט'ו)

אדם שאמר לחברו: עשה פעולה לעצמך, תתפור לך חליפה וכדומה, ואני אשלם על הטורח, האם הוא חייב לשלם, או שהוא פטור היות שהוא טרח לעצמו?

לכאורה, לפי מה שלמדנו עד עכשיו, שאפילו אין למזמין המלאכה תועלת, אך אם הוא אמר לו שהוא ישלם על העבודה הוא חייב לשלם, הרי שגם במקרה שלנו יהודה יצטרך לשלם לאליעזר כיוון שהוא אמר לו תטרח ותתפור חליפה לעצמך ואני אשלם לך עליה.

אלא שיש לחלק בין המקרים, שדווקא בשדה ההפקר אמנם אין לאותו אדם רווח מהשדה, אבל גם לפועל אין שום רווח מהשדה, והוא עבד רק בשביל בעל הבית. אבל כאן במקרה שלנו, החייט תפר לעצמו את החליפה, ואת הטורח שהוא טרח הוא טרח לעצמו, אלא שהוא לא היה עושה את זה בלי שיהודה העשיר היה מתחייב לשלם, אם כן ייתכן שמקרה כזה אינו דומה לשכירת פועלים ששם הפועל עובד בשביל בעל הבית.

וכך מצאנו בהלכה (שלחן ערוך חושן משפט סימן פ'א סעיף א') שהאומר לחתנו ללמוד עם בנו, כלומר עם נכדו, והוא ישלם לו על זה, פטור מלשלם, כיוון שהוא יכול לומר לחתנו 'משטה הייתי בך', שהרי בכל מקרה אתה חייב ללמוד עם הבן שלך ולא התכוונתי אלא לדרבן אותך לעשות מה שמוטל עליך, ולכאורה יש ללמוד מזה שכל פעולה שאדם עושה לעצמו פטור האומר לו לעשות את זה מלשלם, וכך למדו חלק מהפוסקים (מנחת פיתים סימן קל'א, וכן דעת 'הר צבי'). אולם יש מהפוסקים שסוברים שיש לחלק, כי שם החתן חייב ללמוד עם בנו מדין 'ולמדתם אותם את בניכם', ולכן הסבא פטור מלשלם לו על כך, אבל במקרה שהוא לא חייב לעשות את הפעולה - כמו במקרה שלנו, יהודה יהיה חייב לשלם לו.

בסיפור שלנו

על אף שיהודה הבטיח לשלם לאליעזר על הבד ועל עבודת התפירה, לא ניתן לחייב אותו לשלם כיוון שיש מחלוקת בין הפוסקים אם במקרה כזה הוא חייב לשלם ואי אפשר לחייב אותו לשלם מספק, אבל ודאי שראוי שישלם ויעמוד בדיבורו, ובפרט שלדעת כמה פוסקים הוא חייב מן הדין לשלם לו על הכול.

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר