סיפור לשבת

רבני שלום לעם תגובות: 0

עוגת החלומות - מיכאל ראם

השעון הגדול התלוי על הקיר הורה על סיומו של יום עבודה נוסף, בחברת ברצ'וליני – ענקית הנדל'ן האיטלקית. זו הייתה שעת אחרי צהריים שקטה במשרד ההומה אדם. רוברטו וויטוריו, שני עוזריו הנאמנים של ג'וזפה ברצ'וליני בעליה של ענקית הנדל'ן האיטלקית, ניצלו את ההפוגה הקלה להפסקת קפה שתיתן להם כוח להמשך העבודה. הם נעמדו ליד אחד מחלונות הענק של קומת המשרדים והביטו לעבר הרחוב הסואן שהיה נראה מקומת המשרדים הגבוהה כמו משחק משוכלל של כבישים ומכוניות. שיחת המסדרון על כוס הקפה הרותח הייתה הזדמנות טובה לשיחת רעים: 'אם כל אילי ההון היו כמו ג'וזפה, הרבה מדיירי רובעי העוני של רומא היו במקום הרבה יותר טוב!', אמר ויטוריו: 'הוא פשוט נהנה לתת אחוזים ניכרים מכספו לאלו שמזלם לא שפר עליהם והם רעבים ללחם'.

'ולא סתם לחם', אמר רוברטו לוויטוריו שהבין בדיוק למה הוא מתכוון: לג'וזפה ברצ'וליני היו כמה קרנות צדקה שאליהן היה מזרים מיליונים רבים למטרות צדקה, אבל הפרויקט האחרון  שהשיק וגם היה הכי קרוב ללבו - הוא אחזקת חברת מזון ייחודית שהוקמה לצורך פיתוח מוצרי מזון איכותיים לאנשים שרגישים לגלוטן. ג'וזפה היה מוכן להשקיע ככל שיידרש כדי שאנשים אלו יוכלו ליהנות ממזון טעים...

'זו ממש חידה הסיפור שלו עם התרומות ללחם ומוצרי המזון היקרים האלו, ובפרט שבאותו כסף היה אפשר לדאוג לפי כמה אנשים שאין להם לחם בכלל!' אמר ויטוריו. 'ככל שידוע לי אין מישהו הקרוב אליו הסובל מרגישות זו, כך שהדבר מפליא עוד יותר...' השיב לו רוברטו. לפתע כשהסתובבו לאחור רעד אחז את גופם, כשלפתע התברר להם שמאחוריהם עומד ג'וזפה ברצ'וליני בכבודו ובעצמו מאזין לכל מילה מהשיחה: הם לא ידעו מה לומר, אבל ג'וזפה הרגיע אותם: 'אם אתם באמת רוצים לדעת מה הסיפור שיש לי עם אותם אלו שרגישים ללחם רגיל, היכנסו למשרדי ותשמעו את הסיפור האמיתי...' אמר והתקדם לעבר משרדו. רוברטו וויטוריו הביטו זה בזה נרגשים והתלוו אל ג'וזפה שצעד למשרדו בקצה המסדרון, ג'וזפה נכנס פנימה, התיישב על כורסתו והזמין אותם לשבת מולו. היה נדמה להם שהוא אמנם נמצא מולם אבל הוא מפליג לאחור הרבה שנים קודם. 'הייתי ילד קטן שנולד למציאות של עוני ומחסור' פתח ג'וזפה את סיפורו בקול רועד מהתרגשות: 'גרתי עם אמי האלמנה ושני אחיי באחד מפרברי העוני של רומא. שאיפותיי בתור ילד היו פשוט להיות שבע ולא מעבר לכך, דבר שמידי פעם כשאמי הייתה מצליחה להשיג עבודה מזדמנת היה מתגשם לפעמים, אבל החלום הגדול באמת היה להיכנס אל ה'קונדיטוריה' שהייתה ממוקמת בדרך לבית הספר, שעברה ברחוב שהיה בדיוק ההיפך משכונת העוני שבה התגוררתי. זה היה רחוב שאכלס את משפחות העשירון העליון. ושם באמצע הרחוב הייתה ה'קונדיטוריה'. בכל יום הייתי עובר ליד חלון הראווה הגדול ומביט בעוגות המושקעות, ומדמיין את עצמי נוגס בעוגיית אגוזים פריכה, או טועם פרוסה קטנה מאחת מעוגות הקרם המשובחות. עם הזמן הבנתי שכנראה זה יישאר בתור חלום משום שלאמי היה בקושי כסף ללחם, כך שעל עוגות ועוגיות מהקונדיטוריה היוקרתית היה אפשר רק לדמיין. וכך עברו להן השנים...'

ג'וזפה לקח נשימה עמוקה. היה ניכר עליו שהוא מתרגש מאוד: 'לורנצ'ו, בנו של בעל הקונדיטוריה, היה ילד שמנת מפונק שמעולם לא ידע מהו מחסור, אבל ככל שהיה לו טוב כך הוא ניסה כל הזמן להרע לאחרים. כבר בתור ילד קטן הוא התפרסם בהצקות חוזרות ונשנות לכל הסובבים. לכן הייתי כל כך מופתע כשבאחד הבקרים פנה אלי לורנצ'ו כשעברתי ליד הקונדיטוריה והזמין אותי להיכנס פנימה, לא האמנתי שזה באמת קורה לי אבל נכנסתי לקונדיטוריה: היה נראה לי שבעיניו של לורנצ'ו עדיין מרצד לו זיק של שובבות מוכר, אבל לא ייחסתי לכך חשיבות. לורנצ'ו סיפר לי שאביו יצא למספר דקות והשאיר אותו כאן כדי להשגיח על החנות. 'אני רואה אותך כל יום עובר כאן ומביט בעוגות היוקרתיות, ועכשיו כשאני נמצא כאן לבד ויש באפשרותי להגשים את חלומך, אני עושה זאת בשמחה!' סיים את דבריו, והורה לי לבחור אחת מעוגות השמרים המשובחות שהיו על מדף הזכוכית המבריק. הבחירה הייתה קשה מאוד עבורי, בפרט לאור העובדה שעדיין לא הספקתי לעכל שזה אמיתי, אבל חששתי שהוא יתחרט והייתי צריך להחליט מהר - לבסוף בחרתי בעוגה הגדולה, למרות שהיא נראתה לי קצת פחות משובחת, מתוך מחשבה שזה עדיף לי כדי שאשאר שבע למשך יותר זמן. זו הייתה עוגת שוקולד עשירה, שמעליה היו פזורים אגוזים מסוכרים שעשו אותה מגרה שבעתיים. יצאתי מן החנות כשהעוגה בידי, ועדיין לא האמנתי שזה קורה לי. נעמדתי בפנת הרחוב ונשמתי את ריח השוקולד המתקתק, התבוננתי בעוגה ארוכות. 'הנה חלום חיי מתגשם' חשבתי לעצמי, וכבר התחלתי להרגיש את טעם השוקולד הנמס בפי. כשלפתע נשמע רחש מאחוריי, ועוד לפני שהספקתי להבין מה קורה ראיתי את לורנצ'ו מגיח לכיווני, כשבידיו היה בקבוק קטן והוא התקרב אלי במהירות. כמעט ונגסתי בעוגה, ואז הגיע לורנצ'ו והתיז עליה חומר חיטוי רעיל מהבקבוק שבידיו. הוא חייך חיוך אכזרי ואמר לי בזלזול 'עכשיו תהנה מהעוגה שלך...' ההרגשה שלי הייתה נוראה באותו רגע, אני לא אשכח זאת לעולם...'.

ג'וזפה היה נרגש כאילו גם עכשיו הוא עדיין הילד חסר האמצעים שחלום חייו התנפץ ברגע אחד, והמשיך בדבריו: 'הרגשתי באותו רגע מה זה כשיש בידך מאכל שהוא חלום חייך אבל אין לך את האפשרות לאכול אותו: מאורע זה מלווה אותי למשך כל חיי, וכשהיו בידי האמצעים הנדרשים החלטתי לדאוג דווקא לאלו שיש להם לחם אבל אין להם את האפשרות לאכול אותו, וליהנות ממנו...'

*

יעקב אבינו בצאתו לעיר חרן התפלל וביקש מהקב'ה שייתן לו 'לחם לאכול ובגד ללבוש'. יעקב אבינו אינו מסתפק רק בעצם הבקשה על הלחם, אלא מבקש גם שיוכל ליהנות ממנו. לפעמים לא דיי רק בעצם המתנות שאנו מקבלים מהבורא, אלא עלינו לבקש שיהיו בידינו כל האמצעים הדרושים ליהנות כראוי מהשפע שמעניק לנו הבורא.

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר