סִפּוּרוֹ שֶׁל עָצִיץ

רבני שלום לעם תגובות: 0

סיפור צעיר

סִפּוּרוֹ שֶׁל עָצִיץ

בְּמוֹשַׁב-זְקֵנִים שֶׁבְּאַחַת הַשְּׁכוּנוֹת שֶׁבְּפַאֲתֵי יְרוּשָׁלַיִם הָיָה מַזְכִּיר שֶׁמִּתַּפְקִידוֹ הָיָה לְקַבֵּל אֶת הַזְּקֵנִים הַבָּאִים בְּשַׁעֲרֵי הַמּוֹשָׁב, לִרְשֹׁם, לְתַיֵּג וּלְבַצֵּעַ אֶת נֹהַל הַקַּבָּלָה הָרִשְׁמִי שֶׁל הַזְּקֵנִים. אָדָם חָשׁוּב הוּא הָיָה, אָדָם חָשׁוּב מְאֹד לַמַּעֲרֶכֶת, בְּכָל זֹאת הוּא צָבַר נִסָּיוֹן שֶׁל חֲמִשִּׁים שָׁנָה מֵאָז יִסּוּד הַמּוֹשָׁב, אֲבָל הוּא הָיָה גַּם חָשׁוּב מִצַּד עַצְמוֹ, אִישׁ עֶקְרוֹנוֹת וּנְעִים הֲלִיכוֹת. אֲבָל כְּכָל הָאָדָם הִגִּיעַ יוֹמוֹ, וְהוּא נִפְטַר. עָשֹוּ לוֹ לְוָיָה נִכְבֶּדֶת, שֶׁבָּהּ הִשְׁתַּתְּפוּ זִקְנֵי הַמּוֹשָׁב וּבְנֵי מִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם, וְעוֹד הַרְבֵּה זְקֵנִים מִיַּקִּירֵי יְרוּשָׁלַיִם.

בֵּין הַמְלַוִּים אֲנִי רוֹאָה יְהוּדִי מִיַּקִּירֵי יְרוּשָׁלַיִם, לַמְדָן גָּדוֹל וּבַעַל מִדּוֹת. נוּ, הוֹלְכִים הוֹלְכִים, וּפִתְאֹם, בְּפִנַּת רְחוֹב יָפוֹ, יוֹצֵא הַיְּהוּדִי הַהוּא מִדַּרְכּוֹ – וּפוֹרֵשׁ הַצִּדָּה. זֶה לֹא יָפֶה! אֲנִי מְהַרְהֵר, מָה יֵשׁ, הֵיכָן כְּבוֹד הַנִּפְטָר, אִי-אֶפְשָׁר לָלֶכֶת עַד סוֹף הַהַלְוָיָה, הָה? אֲבָל הֱיוֹת שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים 'הֱוֵי דָּן כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת', הִתְגַּנְּבָה לְלִבִּי מַחֲשָׁבָה זְדוֹנִית לַעֲקֹב אַחֲרָיו, וְלוּ רַק בִּשְׁבִיל לְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת. וַהֲרֵי אָנֹכִי רָץ בְּעִקְּבוֹתָיו לִרְאוֹת מָה יַעֲשֶֹה. רָאִיתִי וְהִנֵּה נִכְנָס הוּא לַחֲנוּת שֶׁל מִינֵי פְּרָחִים. צִפִּיתִי לוֹ בַּחוּץ – הוּא יָצָא אַחֲרֵי אֵיזֶה רְגָעִים וְעָצִיץ בְּיָדוֹ. נִגַּשְׁתִּי אֵלָיו וְאָמַרְתִּי: 'ר' פְּלוֹנִי, לַמְּדֵנִי וְאֵדַע גַּם אֲנִי: הֲלֹא כָּךְ וְכָךְ שָׁנִים הָיִיתָ כְּאָח לַמָּנוֹחַ, וְכָךְ וְכָךְ שָׁנִים עָבַדְתָּ עִמּוֹ זַ'ל, וּמַדּוּעַ הִפְסַקְתָּ מִמִּצְוַת הַלְוָיַת הַמֵּת בְּעִצּוּמָה שֶׁל הַהַלְוָיָה, פָּרַשְׁתָּ מֵהַצִּבּוּר וְנִכְנַסְתָּ לַחֲנוּת מִינֵי פְּרָחִים?' הִנִּיחַ אוֹתוֹ יְהוּדִי יָדוֹ עַל זְרוֹעִי וְסִפֵּר:

'מִזֶּה שָׁנִים מְטַפֵּל אֲנִי בִּמְצֹרָע אֶחָד גַּלְמוּד וּמִסְכֵּן, וְהִנֵּה לְצַעֲרִי הוּא מֵת אֶתְמוֹל. מִטַּעֲמֵי הִגְיֶינָה הֶחְלִיטוּ הָרוֹפְאִים – שֶׁאֵינָם יְהוּדִים – לִשְֹרֹף אֶת כָּל בְּגָדָיו וְאֶת חֲפָצָיו, שֶׁבִּכְלָלָם הָיָה גַּם זוּג תְּפִלִּין. הִתְקוֹמַמְתִּי בְּכָל לִבִּי שֶׁיִּשְׂרְפוּ אֶת הַתְּפִלִּין, וְאָז סֻכַּם בֵּינִי לְבֵין הָרוֹפֵא כְּאֶפְשָׁרוּת הַצָּלָה, שֶׁאִם עַד שָׁעָה שְׁתֵּים-עֶשְֹרֵה בַּצָּהֳרַיִם אָבִיא עָצִיץ, הַתְּפִלִּין יוּנְחוּ בְּתוֹךְ הֶעָצִיץ הֶעָשֹוּי חֶרֶס וְיִגְנְזוּ אוֹתָם בְּתוֹךְ הָאֲדָמָה כַּדִּין. מֻכְרָח הָיִיתִי – אֵפוֹא – לָרוּץ וְלִקְנוֹת אֶת הֶעָצִיץ כְּדֵי לִקְבֹּר אֶת הַתְּפִלִּין'.

וְאָז אָמַרְתִּי לְעַצְמִי: 'מֶה הָיִיתִי חוֹשֵׁב אוֹדוֹת אוֹתוֹ יְהוּדִי יָקָר, אִלְמָלֵא הָלַכְתִּי בְּעִקְּבוֹתָיו וְשָׁאַלְתִּי אֶת פִּיו? עוֹד כִּמְעַט קָט וְהָיִיתִי נִלְכָּד בְּפַח שֶׁל עֲבֵרָה חֲמוּרָה!'

מֵאָז קִבַּלְתִּי עַל עַצְמִי לָדוּן כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת.

***

אַחַת הַמְּשִׂימוֹת הַקָּשׁוֹת בְּחַיָּיו שֶׁל הַיְּהוּדִי הִיא הַחוֹבָה 'לָדוּן לְכַף זְכוּת', לִרְאוֹת אֶת הַשֵּׁנִי עוֹשֶֹה מַשֶּׁהוּ רַע, וּבְכָל זֹאת לַחֲשֹׁב עָלָיו טוֹב. זֹאת לֹא תְּמִימוּת, גַּם לֹא צִדְקוּת יְתֵרָה. זוֹ חוֹבָה אֱנוֹשִׁית מִינִימַלִית, שֶׁהֲרֵי כָּל אֶחָד הָיָה רוֹצֶה לִזְכּוֹת בְּמַבָּט זֶה מִצַּד אֲחֵרִים כְּשֶׁהוּא שׁוֹגֶה, טוֹעֶה אוֹ חֲסַר אוֹנִים.

תָּאֵר לְעַצְמְךָ: אַתָּה עוֹמֵד לְיַד הַסּוּפֶּר הַשְּׁכוּנָתִי, עָמוּס בְּשַׂקִּיּוֹת וּבְקֹשִׁי נִגְרָר, בַּכְּבִישׁ שֶׁלְּיַד חוֹלֶפֶת מְכוֹנִית, אַתָּה מְזַהֶה אוֹתָהּ כְּרִכְבּוֹ שֶׁל הַשָּׁכֵן מִקּוֹמָה ב', וְיָדְךָ מוּשֶׁטֶת לְעֶבְרוֹ. הַשָּׁכֵן מְנַפְנֵף אֵלֶיךָ לְשָׁלוֹם וּמַמְשִׁיךְ הָלְאָה.

הַתְּחוּשָׁה הָרִאשׁוֹנִית אוֹמֶרֶת: אֵיזֶה מִין בֶּן-אָדָם זֶה?! מָה, הוּא לֹא יָכוֹל לַעֲצֹר לִי, לָקַחַת אוֹתִי כַּמָּה מֶטְרִים עַד הַבַּיִת, הוּא מִמֵּילָא נוֹסֵעַ?! דַּוְקָא חָשַׁבְתִּי שֶׁהוּא בֶּן אָדָם נֶחְמָד, תָּמִיד מַקְדִּים שָׁלוֹם, נֶחְמָד כָּזֶה, דֵּי חָבִיב. כַּנִּרְאֶה, טָעִיתִי.

מַחֲשָׁבָה שְׁנִיָּה, יְכוֹלָה לָתֵת אֶפְשָׁרֻיּוֹת שׁוֹנוֹת. קֹדֶם כֹּל יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהוּא לֹא הִבְחִין בְּךָ כְּלָל, הוּא נִפְנֵף לְמִישֶׁהוּ אַחֵר, אוֹ שֶׁהָיָה נִדְמֶה לְךָ. אוּלַי גַּם הוּא חָשַׁב שֶׁאַתָּה מְנוֹפֵף לוֹ לְשָׁלוֹם וְהוּא פָּשׁוּט נַעֲנָה לְהָשִׁיב לְךָ. אוּלַי הָאוֹטוֹ שֶׁלּוֹ עָמוּס כָּל כָּךְ, וְאֵין לוֹ מָקוֹם לְהַכְנִיס אוֹתְךָ. אוּלַי הוּא מְמַהֵר מְאֹד, אוֹ שֶׁהוּא נוֹסֵעַ לְכִוּוּן אַחֵר, וּבִכְלָל לֹא מַגִּיעַ הַבַּיְתָה.

כָּל אַחַת מֵהָאֶפְשָׁרֻיּוֹת סְבִירָה בְּהֶחְלֵט. הָאֶפְשָׁרוּת שֶׁהַשָּׁכֵן לֹא עָצַר בְּדַוְקָא הִיא אוּלַי הֲכִי פָּחוֹת סְבִירָה, וּבְכָל זֹאת מִשּׁוּם מָה אָנוּ אוֹהֲבִים לִבְחֹר אֶת הָאֶפְשָׁרוּת הַשְּׁלִילִית, אָז מַה שֶׁשָּׂנוּי עָלֶיךָ אַל תַּעֲשֶֹה לַחֲבֵרֶךָ.

 

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר