ט'ו בשבט - ראש השנה לאילנות

תגובות: 0

מסע אל העבר

שבת פרשת בשלח, ט'ו בשבט תשע'ז, 11/2/17

ט'ו בשבט - ראש השנה לאילנות

ט'ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות, לדעת בית הלל שההלכה נפסקה כמותם. תאריך זה קובע לגבי כמה מצוות הקשורות בפירות האילן, כגון ערלה, נטע רביעי וקביעת סוגי המעשרות.

בט'ו בשבט מסתיימת השנה החקלאית שעברה, והיא חלה בדרך כלל לאחר שרוב הגשמים כבר ירדו. כל הפירות שחנטו על העצים עד ט'ו בשבט שייכים לשנה שעברה, והפירות שלאחר מכן שייכים לשנה שלאחר מכן, והדבר קובע לגבי סוג המעשרות המופרש מהפירות, מעשר שני או מעשר עני, והדבר גם נוגע לאפשרות של עישור מפירות על פירות, שאין מעשרים משנה לשנה והלכות נוספות התלויות בארץ ונוגעות גם בזמננו, כאשר עדיין לא נבנה בית המקדש שייבנה במהרה בימינו.

בט'ו בשבט נהוג לאכול משבעת המינים אשר בהם השתבחה ארץ ישראל: חיטה, שעורה, גפן, תאנה, רימון, זית-שמן, דבש-תמרים. וכן נוהגים לאכול פירות שונים אשר עם ישראל נמשל להם, כמוזכר בפוסקים שונים ובדברי חז'ל.

יש הנוהגים לערוך סדר ליל ט'ו בשבט באמירת פזמונים ותפילות, ובשירים בשבחה של ארצנו הקדושה. אף השתמרו פיוטים מתקופת הגאונים ליום זה, ובתקופה קדומה תיקנו שלא לגזור תעניות ביום זה, שנחשב כראש השנה ואין אומרים בו תחנון. בעבר, נהגו מלמדי תינוקות לצאת עם תלמידיהם לשדה, ויום זה היה נחשב ליום חג ושמחה.

בספרים הקדושים מובא, שיש להתפלל ביום זה לזכות לאתרוג מהודר בחג הסוכות הבא, וכן להתפלל על יבול הפירות שיהיו משובחים וטובים, שכן בראש השנה לאילנות, נגזרת טיב השנה העתידה בפירות האילן. וכן יש הנוהגים לאכול מרקחת אתרוגים לסימן טוב שנזכה לפירות טובים, וה'בן איש חי' חיבר תפילה מיוחדת לכך.

האדר'ת מזהיר שלא לטעות לאכול פירות האדמה ולברך עליהם בטעות 'בורא פרי העץ', שכן בהם אין מתחדשת בט'ו שבט שנת המעשר, ויש להיזהר למשל באננס ותות שדה שברכתם בורא פרי האדמה ולא העץ.

שבת שירה

השבת נקראת גם 'שבת שירה' על שם קריאת שירת 'אז ישיר' שקוראים בפרשת בשלח, אותה אמרו בני ישראל לאחר נס קריעת ים סוף.

בספרים הקדושים מובא, שיש להיות בשמחה גדולה בשבת זו ונוהגים לזמר בו את הפיוט 'יום ליבשה' שחיבר המשורר המפורסם רבי יהודה הלוי.

בתפילת שחרית נוהגים רבים לומר את שירת הים פסוק בפסוק, ויש נוהגים לעמוד בשעת קריאת השירה ואין מפסיקים בה לעליות. יש הנוהגים גם לקרוא את שירת הים שאומרים בפסוקי דזמרא לפני ישתבח, פסוק בפסוק ברוב עם ובשמחה גדולה. בקהילת גרוזיה נהגו להוסיף לשירת הים שבתפילה את פסוקי 'ותיקח מרים הנביאה', ואת הפסוקים כולם היו קוראים בניגון מיוחד רק ליום זה, כשכל הקהל עומד על רגליו ומשתתף יחד בנעימה להודות ולהלל לקב'ה על הנסים שנעשו לאבותינו בימים ההם.

המהר'ל מפראג שחי לפני כ-450 שנה, הנהיג בקהילת פראג הוותיקה, לכנס את כל ילדי העיר יחד אל בית הכנסת הישן 'אלטנוי שול' שבפראג, ולהשמיע באוזניהם את סיפור קריעת ים סוף, כדי להחדיר בהם את יסודי האמונה של עם ישראל.

מנהג ותיק נהגו בחלק מקהילות ישראל, לאכול בסעודת היום חיטים כדי לעשות בכך זכר למן, ובעל 'עוללות אפרים' מצא לכך רמז בתיבת בְּשַׁלַּ'ח ראשי תיבות: ב'שבת ש'ירה ל'אכול ח'יטים.

המנהג המפורסם ביותר שנהוג עד ימינו ברוב קהילות ישראל, הוא להניח ב'שבת שירה' מזון לציפורים, ויש לכך טעמים רבים. בשם 'החוזה מלובלין' מובא, שדתן ואבירם הניחו מן בשבת כדי לסתור את דברי משה שבשבת לא יהיה מן והציפורים אכלו את המן, וכתגמול לציפורים נותנים להן מזון, כדי ללמד אותנו שאין הקב'ה מקפח שכר כל בריה.

הצדיק רבי משה סופר בעל ספר 'אור פני משה' מצא בכך רמז לבני ישראל שנמשלו לציפור, ואם יתפנו מעסקיהם ויעסקו בתורה ימציא להם הקב'ה מזונות בלי עמל כמו לציפורים.

הפוסקים חלוקים בדעה, אם הדבר מותר לעשות בשבת, והמגן אברהם התנגד לכך, משום שבשבת אין לטרוח להאכיל בעלי חיים שיש להם מזון משלהם בטבע, אולם כבר פשט המנהג להתיר זאת ורבים נוהגים כך בימינו. אחרים מחמירים על עצמם, ואינם נותנים את המזון לציפורים בעצמם, אלא שולחים את ילדיהם הקטנים שעדיין אינם חייבים במצוות.  

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר