שיק מתגלגל

יעקב ברוך ב.ת. תגובות: 0

שיק מתגלגל

שלומי ישב בחנות וניצל את הזמן למשחק סודוקו מרתק, כשאלימלך נכנס פנימה ונעמד ליד הדלפק. הוא הכיר אותו מהפעמים הקודמות: לקוח טרחן, בעל שאלות אינסופיות. הוא פלט אנחה קלה וניגש לעברו: 'כן אלימלך. מה הפעם?'

'החלטתי סוף סוף לקנות את המוצר!' זרחו פניו של אלימלך, 'אבל אין לי מזומן להביא לך. יש לי צ'ק שאשתי קיבלה מאחד התלמידים שלה בשיעורי נגינה. זה בסדר?'

'זה בסדר' השיב שלומי וביקש לסיים כבר עם הלקוח הטרחן. אלימלך העביר לידיו את הצ'ק ושלומי הפקיד אותו בחשבון העסק, אלא שהתברר שלקוח טרחן – נשאר טרחן בכל מצב – והצ'ק של התלמיד חזר. מבדיקה קצרה ששלומי ערך התברר כי החשבון מוגבל, והבנק אינו מכבד את הצ'ק בשום אופן. הוא התקשר לאלימלך וביקש ממנו לבוא לקחת את הצ'ק ולשלם לו על המוצר אלא שכעת טען אלימלך: 'אני על המוצר שילמתי, יש לך בעיה עם הצ'ק? תפנה לבעלים שלו שיחליף לך אותו!'

'מה פתאום?!' כעס שלומי: 'הבאת לי צ'ק שלא שווה את הנייר שהוא כתוב עליו, תחזיר לי את המוצר או שתשלם!' אבל אלימלך הלקוח הטרחן נשאר בעמדתו וטען שאינו אחראי למתרחש כיוון ששלומי הסכים לקבל ממנו צ'ק מתגלגל – שלומי לקח את הסיכון שהצ'ק יחזור וזאת בעיה שלו. מה דעתכם? האם זאת בעיה של שלומי או של אלימלך?

מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט: תלמוד בבלי מסכת 'בבא מציעא' דף קי'ב עמוד א' בדין: המחהו אצל חנווני' וב'תוספות' דיבור המתחיל 'חוזר'. והאם המקרה שלנו דומה למקרה המובא בגמרא? שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן ק'ץ בש'ך סעיף קטן א' לעניין: 'תשלום בשטר חוב האם נקרא תשלום'.

תשובה לשאלה 'למי מגיע הכסף?' (שאלה מס' 431)

תקציר השאלה השבועית:  רבקה שעבדה כגננת משלימה התגוררה בשכונה מרוחקת. באחד הימים היא קיבלה טלפון מהמפקחת, שאחת הגננות חולה וצריך ממלאת מקום בדחיפות. 'קחי מונית, ואני אשלם לך את הכסף!' הורתה לה המפקחת, כשרבקה ירדה למטה להפתעתה עצרה לידה אחת השכנות בבניין שנוסעת לשכונה שאליה רבקה צריכה להגיע. האם היא יכולה לבקש מהמפקחת את הכסף על המונית, למרות שנסעה לבסוף ב'טרמפ'?!

ובאותו עניין, שאלה נוספת: באחד הימים כאשר רבקה עצרה מונית שתיקח אותה אל הגן, הצטרפו אליה שתי חברות ששילמו במשותף על המונית, וכאשר הגישה רבקה למפקחת את החשבונית של המונית וסיפרה לה על שתי 'המצטרפות' לנסיעה, טענה המפקחת: 'תראי תכל'ס המונית הרי לא עלתה לך חמישים שקל, אלא רק עשרים. אבל רבקה טוענת: חמישים שקלים, זה היה המחיר שסוכם עם הנהג ברגע שעצרתי את המונית. וזה שעלו החברות שלי אתי למונית, זה כבר רווח שלי...' מה דעתכם? האם רבקה צודקת?

תשובה בקצרה: בסיפור הראשון אין לרבקה זכות לבקש את דמי הנסיעה אם היא נסעה בטרמפ.  ובסיפור השני אין לה זכות לתבוע יותר ממה שעלתה לבסוף המונית ואינה יכולה 'לעשות קופה' על חשבון המוסד.

תשובה בהרחבה: נשווה את העניין לסוגיה המובאת במסכת כתובות. אין ספק שכל בעל חייב לפרנס את אשתו ולדאוג לצרכיה הבסיסיים, ובגמרא (במסכת כתובות דף ס'ד עמוד ב') מבואר מהו הסכום המינימלי אותו הוא חייב להעביר לה כדי שתוכל להתקיים. עולה השאלה מה יהיה במקרה שהאישה לא השתמשה עם כל הכסף כיוון שהיא אינה רעבתנית, האם הכסף שייך לאישה או שהוא חוזר לבעל. הגמרא שם כותבת (בדף ס'ה עמוד ב') כי 'מותר מזונות לבעל', כלומר, שמה שנותר מהכסף שנקצב למזונות האישה חוזר לבעל, אולם ישנה גמרא אחרת (במסכת נזיר דף כ'ד עמוד ב') שאומרת שאישה שקמצה בעיסתה, כלומר, שהיא צמצמה מהלחם שלה ולא השתמשה עם כל הכסף המיועד לה, היא זוכה בכסף שנותר. התוספות (דיבור המתחיל 'כשקמצה') מסבירים ששתי ההלכות לא סותרות אחת את השנייה, כי מדובר בשני מקרים שונים, בגמרא הראשונה שאומרת שהכסף חוזר לבעל מדובר באופן שהאישה אכלה כהרגלה ללא שום שינוי, ומה שנשאר כסף זה משום שמחירי הלחם ירדו, ולכן הבעל מרוויח את זה לעצמו, אבל אם האישה הורידה מהאוכל שלה ולא אכלה כדי שבעה, היא יכולה לקחת את הכסף שנשאר לעצמה, וכך נפסק להלכה (שלחן ערוך אבן העזר סימן ע' סעיף ג' בפתחי תשובה סעיף קטן א').

בחלק מהפוסקים (שו'ת מהרש'ם) מובא חידוש מעניין, שלא רק מה שהאישה צמצמה עצמה ולא אכלה כדי שבעה שייך לה, אלא אפילו אם היא קבלה מבעלה יותר מהרגיל והיא העדיפה לא להשתמש עם כל הכסף כדי לחסוך את זה לעצמה, גם באופן הזה הכסף שייך לה, אבל אם לא הייתה לה כוונה להשאיר כסף בצד ולבסוף היא גילתה שנשאר כסף, היא צריכה להחזיר את זה לבעלה.

לכן, במקרה שלנו, אם רבקה נסעה לגן בטרמפ, ודאי שלא מגיע לה כלום מהכסף שהמפקחת רצתה להביא לה, כיוון שהיא לא עשתה כלום כדי שיישאר לה כסף והטרמפ של השכנה בא לה בהפתעה וללא שום מאמץ או כוונה, אולם אם הטריחה את עצמה בחיפוש אחר טרמפ בשביל לחסוך את הכסף לעצמה, לדעת המהרש'ם לכאורה היא יכולה לקחת את הכסף לעצמה.

לקחה איתה עוד אנשים במונית

ראובן ושמעון טיילו על שפת הים, ולפתע בא גל ענק שהציף את החוף וסחף איתו את החמורים של ראובן ושמעון. היות שהחמור של ראובן היה יקר יותר, הציע שמעון שהוא יוותר על החמור שלו וירוץ להציל את החמור היקר אך בתנאי שראובן מתחייב בפניו שהוא קונה לו חמור חדש במחיר של החמור הישן שעומד לטבוע. ראובן הסכים, ושמעון קפץ למים והצליח להציל את החמור של ראובן, אלא שלמרבה הפתעתם כעבור זמן קצר הם ראו את חמורו של שמעון עולה מהים בלי שום פגע, וכעת השאלה האם ראובן חייב לקנות לו חמור חדש או לא. להלכה נפסק (שלחן ערוך חושן משפט סימן רס'ד סעיף ג') שראובן חייב לעמוד בהתחייבות שלו, ומה ששמעון הרוויח זה מתנה בשבילו מן השמים ואין זה על חשבון החיוב של ראובן.

לכאורה היה מקום לדמות את זה לסיפור השני שלנו, כי זה שרבקה מצאה עוד נוסעות שהסכימו לשלם לה על המונית זה מתנה עבורה משמים, וזה לא מוריד מהחיוב של המוסד שהתחייבו לשלם לה על המונית.

אולם למעשה הסיפור אצלנו שונה, כי המוסד לא התחייב לשלם לרבקה אלא למונית והיא בסך הכול שליחה של המוסד לשלם לנהג המונית, ולכן אם היו גם אחרים ששילמו והמונית עלתה לשליחת המוסד פחות ממה שחשבו, הכסף נשאר של המוסד. דבר נוסף, בסיפור עם החמורים, ראובן התחייב לקנות לשמעון חמור חדש על עצם כך שהוא מוכן לוותר על החמור שלו ולהציל את החמור היקר יותר, ואת הפעולה הזאת שמעון עשה במלואה ומגיעה לו על כך תמורה מראובן כפי שהתחייב. אולם במקרה שלנו, רבקה לא עשתה שום פעולה לטובת המוסד שהם צריכים לשלם לה עליה, להיפך, המוסד עשה עמה טובה שהסכים לשלם לה מונית שתביא אותה לעבודה, וההתחייבות היחידה שלהם הייתה שהיות שהיא תצטרך לשלם על המונית, הם מצדם ישלמו לה את דמי הנסיעה כדי שלא תפסיד. ולכן במקרה שלנו, שהיו נוסעות נוספות והיו לה פחות הוצאות, אין סיבה שהמוסד ישלם לה יותר ממה שהיא הייתה צריכה לשלם מכיסה לנהג המונית. 

וסברה זו מתאימה גם לסיפור הראשון, שהיות וזו הייתה התחייבות חד פעמית של המוסד כלפיה, ולא התחייבות קבועה למשכורת פלוס נסיעות, אז מסתבר שהמנהלת לא התכוונה לשלם לה בונוס, אלא היא בסך הכול התחייבה לשלם לה את ההפסדים אם יהיו לה, וכיון שבסופו של דבר היא לא הפסידה כלום שהרי היא נסעה בטרמפ, אין סיבה שהמנהלת תשלם לה כסף נוסף על לא כלום.

לסיכום

בשני המקרים, גם במקרה שרבקה לקחה טרמפ, וגם במקרה שהיא לקחה איתה עוד אנשים, כיוון שבסופו של דבר היא לא הוציאה מכיסה כלום, וכל ההתחייבות של המוסד לשלם על המונית הייתה רק במקרה שהיא תצטרך לשלם על המונית מכיסה הפרטי - הכסף שנותר שייך למוסד והוא לא צריך לשלם לה הוצאות שלא היו לה למעשה.  

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר