נקמה מרה

רבני שלום לעם תגובות: 0

סיפור צעיר

נְקָמָה מָרָה

כְּשֶׁשָּׂשׂוֹן מַגִּיעַ הַבַּיְתָה, כָּל הָרְחוֹב יוֹדֵעַ. שָֹשֹוֹן הוּא נַהַג מַשָּׂאִית בֶּטּוֹן בִּשְׁנוֹת הַחֲמִשִּׁים לְחַיָּיו, אָדָם שֶׁסֵּבֶר פָּנָיו תָּמִיד זְעוּפוֹת. בְּדֶרֶךְ כְּלָל הוּא כּוֹעֵס אוֹ לֹא מְרֻצֶּה, וְלִפְעָמִים שְׁנֵיהֶם יַחַד.

הַחַיִּים הֵם שֶׁעָשֹוּ אוֹתוֹ כָּזֶה. הוּא בְּתוֹר יֶלֶד דַּוְקָא חָלַם לִהְיוֹת דּוֹקְטוֹר, אֲבָל הַצִיּוּנִים הַגְּרוּעִים שֶׁלּוֹ בַּתִּיכוֹן בְּמַקְבִּיל לַמַּחְסוֹר בִּמְזֻמָּנִים מִצַּד הַהוֹרִים, לֹא נָתְנוּ לוֹ יוֹתֵר מִדַּי סִכּוּיִים לְהִתְפַּתֵּחַ בַּכִּוּוּן. אֶת הַקַּרְיֶרָה שֶׁלּוֹ כְּנַהַג מַשָּׂאִית הוּא הִתְחִיל עוֹד בַּצָּבָא, וּמֵאָז הוּא יוֹשֵׁב בַּקַּבִּינָה שֶׁל הַמַּשָּׂאִית מַבִּיט עַל כָּל הָעוֹלָם מִלְמַעְלָה וְכוֹעֵס.

הוּא כּוֹעֵס שֶׁלֹּא הִצְלִיחַ בְּמִבְחֲנֵי הַבַּגְרוּת, הוּא כּוֹעֵס שֶׁלַּהוֹרִים שֶׁלּוֹ לֹא הָיָה כֶּסֶף, הוּא כּוֹעֵס עַל הַמּוֹצָא שֶׁלּוֹ, הוּא כּוֹעֵס עַל הַיְלָדִים שֶׁלּוֹ שֶׁלֹּא עוֹשִֹים לוֹ נַחַת, הוּא כּוֹעֵס עַל הַחֲבֵרִים שֶׁלּוֹ שֶׁלֹּא מִתְיַחֲסִים אֵלָיו מַסְפִּיק יָפֶה, הוּא כּוֹעֵס עַל כָּל הָעוֹלָם.

הֲכִי הוּא כּוֹעֵס, כְּשֶׁהוּא מַגִּיעַ הַבַּיְתָה בְּשֵׁשׁ בָּעֶרֶב אַחֲרֵי יוֹם עֲבוֹדָה מְפָרֵךְ, נִכְנָס לָרְחוֹב הַצַּר שֶׁבּוֹ הוּא גָּר בְּמַשָּׂאִית הַבֶּטּוֹן הָעֲנָקִית שֶׁלּוֹ, וְהִנֵּה עוֹד פַּעַם מְכוֹנִיּוֹת חוֹנוֹת לְאֹרֶךְ הַכְּבִישׁ וּמַפְרִיעוֹת לוֹ לְתַמְרֵן לְכִוּוּן הַחֲנָיָה שֶׁלּוֹ. וְאָז כָּל הַשְּׁכוּנָה יוֹדַעַת שֶׁשָּׂשֹוֹן הִגִּיעַ. הוּא צוֹפֵר בִּמְלֹא הָעָצְמָה, צוֹעֵק בְּכָל הַכֹּחַ, וּכְשֶׁמִּישֶׁהוּ מִתְמַהְמֵהַּ מִלְּהָזִיז אֶת הָרֶכֶב שֶׁלּוֹ, וְשָֹשֹוֹן לֹא יָכוֹל עֲדַיִן לַעֲבֹר בְּקַלּוּת, הוּא מַגְבִּיר אֶת קוֹלוֹ וּמְאַיֵּם עַל נַפְשׁוֹ שֶׁל בַּעַל הָרֶכֶב בַּאֲשֶׁר הוּא.

הַשְּׁכֵנִים כְּבָר מַכִּירִים אוֹתוֹ, הֵם נִזְהָרִים לְהַצְמִיד אֶת הַמְּכוֹנִיּוֹת הֵיטֵב לַמִּדְרָכָה, וְחוֹנִים לִפְעָמִים בָּרְחוֹב הַסָּמוּךְ רַק שֶׁלֹּא לְהַרְגִּיז אֶת שָֹשֹוֹן וּלְהִתָּקֵל בּוֹ כְּשֶׁהוּא כּוֹעֵס, הֵם מַמָּשׁ מְפַחֲדִים לִפֹּל בַּיָּדַיִם שֶׁלּוֹ.

כֻּלָּם דִּבְּרוּ אִתּוֹ: הָאִשָּׁה, הַיְלָדִים, הַהוֹרִים, הַחֲבֵרִים. אֲבָל שׁוּם דָּבָר לֹא עוֹזֵר, שָֹשֹוֹן כּוֹעֵס.

הָיָה זֶה בְּאַחַד הַיָּמִים הַקָּשִׁים בְּיוֹתֵר שֶׁהָיוּ לְשָֹשֹוֹן בְּתוֹר נַהַג מַשָּׂאִית, הוּא נִשְֹרַךְ כָּל הַיּוֹם בִּפְקָקִים מְעַיְּפִים, וּכְשֶׁכְּבָר הִגִּיעַ לַאֲתַר הַבְּנִיָּה מוּכָן לִפְרֹק אֶת מִטְעַן הַבֶּטּוֹן מֵהַמְעַרְבֵּל, הִתְבָּרֵר שֶׁהַקַּבְּלָן שֶׁאָמוּר לְפַקֵּחַ עַל הָעִנְיָן אֵינֶנּוּ. הַדָּם שֶׁל שָֹשֹוֹן עָלָה לַמָּקוֹם הֲכִי גָּבוֹהַּ שֶׁאֶפְשָׁר בַּמֹּחַ, שָֹשֹוֹן אִיֵּם לִשְׁפֹּךְ אֶת תְּכוּלַת הַבֶּטּוֹן בַּחֲזִית הָאֲתָר וְלִתְקֹעַ אֶת הָעֲבוֹדוֹת לְיָמִים אֲרֻכִּים. רַק הַתִּזְכֹּרֶת שֶׁהַמַּשְׂכֹּרֶת שֶׁלּוֹ בַּיָּדַיִם שֶׁל הַקַּבְּלָן מָנְעָה מִמֶּנּוּ מִלַּעֲשׂוֹת שְׁטֻיּוֹת. עוֹד שָׁעָה אֲרֻכָּה הִתְעַכֵּב שָֹשֹוֹן בַּאֲתַר הַבְּנִיָּה, הַרְבֵּה מֵעֵבֶר לְמַה שֶּׁהָיָה צָפוּי, הוּא יָצָא מִשָּׁם כּוֹעֵס עַל שֶׁיְּאַחֵר הַבַּיְתָה, וְכָעַס עוֹד יוֹתֵר כְּשֶׁשּׁוּב נִתְקַע בִּפְקָקִים בַּדֶּרֶךְ.

כְּשֶׁנִּכְנַס לָרְחוֹב הַצַּר שֶׁלּוֹ הוּא כְּבָר עָמַד עַל סַף הִתְפּוֹצְצוּת אֲטוֹמִית.

וְכַמּוּבָן, שׁוּב כֻּלָּם יָדְעוּ שֶׁשָּׂשֹוֹן הִגִּיעַ הַבַּיְתָה.

הַצְּעָקוֹת הַקְּבוּעוֹת, הָאִיּוּמִים, הַקְּלָלוֹת, כָּל אֵלּוּ הָיוּ הַפַּעַם בְּעָצְמָה גְּבוֹהָה יוֹתֵר מֵאֵי פַּעַם. אֲבָל הֲכִי גָּרוּעַ קָרָה כְּשֶׁשָּׂשׂוֹן כְּבָר עָמַד לְהִכָּנֵס לְתוֹךְ הַחֲנָיָה הַקְּבוּעָה שֶׁלּוֹ וְגִלָּה כִּי מְכוֹנִית מֶרְצֶדֶס מַבְרִיקָה וְנוֹצֶצֶת חוֹנָה בַּחֲנָיָה שֶׁלּוֹ.

הַדָּם עָלָה לוֹ לָרֹאשׁ, הַחֲנָיָה שֶׁלּוֹ תְּפוּסָה.... חֻצְפָּה שֶׁכָּזֹאת... מֶרְצֶדֶס מְפֹאֶרֶת חֲדָשָׁה וְנוֹצֶצֶת עִם הַנַּיְילוֹנִים עַל הַמּוֹשָׁבִים חוֹנָה בַּחֲנָיָה שֶׁלּוֹ...

שָֹשֹוֹן רָאָה בְּכָךְ עֶלְבּוֹן אִישִׁי, כְּאִלּוּ יָדַע בַּעַל הָרֶכֶב עַל הַחֲלוֹם שֶׁלּוֹ לְמֶרְצֶדֶס, וְהֶחֱנָה אוֹתָהּ שָׁם לוֹמַר לוֹ 'לִי יֵשׁ, לְךָ אֵין!'.

שָֹשֹוֹן אִבֵּד שְׁלִיטָה. הוּא סוֹבֵב אֶת הַמַּשָּׂאִית לְאָחוֹר, הֵרִים אֶת מְעַרְבֵּל הַבֶּטּוֹן, וּבְשִׂמְחָה לְאֵיד שָׁפַךְ אֶת כַּמּוּת הַבֶּטּוֹן שֶׁנִּשְׁאֲרָה בַּמַּשָּׂאִית הַיְשֵׁר עַל הַמְּכוֹנִית הַמַּבְרִיקָה.

הוּא עָלָה הַבַּיְתָה עָיֵף וְכוֹעֵס. פָּתַח אֶת הַדֶּלֶת בִּתְנוּעָה חַדָּה וְ... הַפְתָּעָה! 'הַיּוֹם יוֹם הֻלֶּדֶת... הַיּוֹם יוֹם הֻלֶּדֶת לְשָֹשֹוֹן'. אַבָּא, אִמָּא, הַיְלָדִים, הַחֲבֵרִים. כֻּלָּם הָיוּ שָׁם, מְאִירִים לוֹ פָּנִים וּמְאַחֲלִים לוֹ מַזָּל טוֹב לְיוֹם הֻלַּדְתּוֹ הַחֲמִשִּׁים.

חָמִיו הִתְקָרֵב אֵלָיו: 'נוּ, מָה דַּעְתְּךָ שָֹשֹוֹן, עַל הַמַּתָּנָה שֶׁקָּנִינוּ לְךָ?!'

- 'מָה, אֵיזֶה מַתָּנָה?!'

- 'אַתָּה רוֹצֶה לְהַגִּיד לִי שֶׁלֹּא רָאִיתָ אֶת הַמֶּרְצֶדֶס שֶׁלְּךָ בַּחֲנָיָה???'

***

מְיֻתָּר לְהוֹסִיף מִלִּים עַל מוּסַר הַשְֹכֵּל. וּבְכָל זֹאת, אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא לִשְׁקֹעַ בְּמַחֲשָׁבוֹת כַּמָּה עֲלוּלִים אָנוּ לְאַבֵּד בְּגִין כַּעַס וּפְזִיזוּת. לִפְעָמִים נֵזֶק גַּשְׁמִי, אֲבָל בְּרֹב הַמִּקְרִים נֵזֶק רוּחָנִי שֶׁפּוֹגֵעַ בָּנוּ וּבְנִשְׁמָתֵנוּ.

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר