קראוון, ובלאגן...

יעקב ברוך ב.ת. תגובות: 0

קראוון, ובלאגן...

הרב שלום היה מסוג האנשים שעוסקים בצרכי ציבור באמונה. הוא הבחין שבית הכנסת בשכונה מלא מפה לפה וצר מלהכיל את המתפללים, הוא קם ועשה מעשה: הלך לעירייה הוציא אישורים להעמדת קראוון עבור בית כנסת, התרים כמה מידידיו לנושא החשוב והזמין קראוון גדול ומרווח אצל ששון קרוואנים בע'מ. כמובן שלפני הקנייה הלך הרב שלום למגרש הקרוואנים ובדק היטב את הקרוואן המיועד שהוא מתאים לצרכי בית הכנסת ורק לאחר מכן 'סגר' על הקנייה. 'התשלום הוא עבור הקרוואן, על ההובלה אתה צריך לשלם למובילים בנפרד' אמר לו אדון ששון. כאשר הגיעו המובילים והורידו את הקרוואן, הם שברו בטעות את אחד התומכים ונגרם לקרוואן נזק משמעותי. שלום התקשר לששון ואמר: 'תראה ידידי. המובילים עשו נזק רציני לקרוואן אני רוצה להפחית את הנזק מעלות הקרוואן'

'מה אני קשור לזה?' השיב ששון בפליאה: 'יש לך בעיה עם המובילים? תתבע אותם! אני הבאתי לך קרוואן חדש וראית במו עיניך שהוא בסדר!'

כשפנה הרב שלום ותבע את המובילים לשלם את הנזק, הם טענו: 'תראה נכון שנגרם נזק, אבל בשוק מקובל שלפעמים נגרם נזק ואנחנו לא נותנים אחריות על הנזקים'

מי לדעתכם צריך לשלם על הנזק? והאם הרב שלום הפסיד את הכסף ואין לו את מי לתבוע?

מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט: שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן קצ'ח האם קרוואן הוא קרקע או מטלטלים? סימן ש'ד סעיפים א' – ב' בדין: 'האם יש אחריות 'שמירה' על המוביל?' סימן שמ'ו ב'פתחי תשובה' סעיף קטן ג'.

תשובה לשאלה 'בדיחה או מציאות?' (שאלה מס' 436)

תקציר השאלה השבועית: מוטי היה מבוסם בסעודת פורים, כשלפתע צלצל הטלפון שבכיסו. על הקו היה אביחי מחברת 'אקסטורינג' שבישר למוטי כי הוא זכה בסקודה חדשה מטעם החברה.

'מה אתה צוחק עלי?' שאג מוטי לתוך הפומית. 'אני לא צוחק אני רציני מאד!' ענה אביחי. 'אתה יודע מה? אם זכיתי קח את הרכב לעצמך' צחק מוטי. אביחי ניסה לשכנע אותו שהוא עלול להתחרט על דבריו, וציין בפניו שהשיחה מוקלטת, אבל מוטי הכריז בנדיבות כי הוא יכול לקחת את הרכב לעצמו. אחרי פורים התברר למוטי שהוא אכן זכה ברכב, וכשבא לדרוש את הרכב אמר לו אביחי: 'יש כאן הקלטה שאתה מעניק לי את הרכב במתנה...'

'מה זאת אומרת?' התרגז מוטי: 'זה היה בפורים ואני הייתי בטוח שאתה עובד עליי, אם הייתי יודע שזה אמיתי ברור שלא הייתי נותן לך את הרכב...' מה דעתכם? מי צודק?

 

תשובה בקצרה:  הרכב שייך למוטי, ואפילו אם אביחי הספיק לקחת את הרכב לעצמו הוא חייב להעביר אותו למוטי בחזרה.

תשובה בהרחבה: אדם שזכה במתנה, ועוד לפני שבאה לידו המתנה אמר שהוא לא רוצה בה, נפסק בהלכה (שלחן ערוך חושן משפט סימן רמ'ה סעיף י') שהמתנה אינה נעשית הפקר, אלא היא חוזרת לנותן המתנה, היות והוא נתן אותה רק בשביל אותו אדם, וברגע שהוא לא רוצה אותה היא שייכת בחזרה לבעלים הראשונים, ואף אחד מלבדו, אפילו השליח, אינם יכולים לזכות בו. אבל אם כבר הזוכה כבר קיבל את המתנה,  ולאחר מכן הוא הודיע שהוא לא רוצה אותה, היא נעשית הפקר וכל הקודם זוכה בה.

האם גורל הוא קנין?

ישנה מחלוקת בהלכה (שלחן ערוך חושן משפט סימן קע'ג סעיף ב') אם שותפים שרוצים להפסיק את השותפות ביניהם, והחליטו לערוך גורל שיקבע למי שייך כל חלק מהנכסים, האם הגורל נחשב לקניין גמור, או שיש צורך להחזיק באותו נכס שנפל בגורל כדי לזכות בו, ולפי זה, לפי הדעה הסוברת שעצמם ההגרלה מזכה את החפץ לזוכה, מוטי יזכה בחפץ לפני שקיבל אותה לידיו, אולם למעשה היות ומוטי הודיע מיד שהוא לא צריך את המתנה שזכה בה, היא כלל לא שייכת אליו אף לפי אותה דעה, ולכן ההלכה במקרה שלנו אמורה להיות שכיון שמוטי כלל לא זכה במתנה שהגריל, היא תחזור לבעלים הראשונים.

האם השליח זכה במקרה והזוכה אמר לו שהוא נותן לו אותה?

אלא שעדיין יש לדון, כיון שמוטי לא אמר שהוא לא רוצה את המתנה אלא הוא הודיע לאביחי השליח שהוא נותן לו אותה, האם עקב כך ההלכה תהיה שונה ודוד יזכה ברכב, שהרי מוטי לא החזיר את המתנה אלא אמר שהוא נותן אותה לאביחי?

תלוי אם אביחי הספיק לשים את ידיו על הרכב. שאם הרכב גם לא הגיעה לידיו, ברור שהוא לא זכה בה, כי הודעתו של מוטי אינה שנחשבת לקניין אלא לדיבור בעלמא, ואי אפשר גם להגדיר זאת 'מחוסר אמנה', דהיינו שהוא לא עומד בהבטחתו, כי לא הייתה כאן הבטחה ברורה, ואפילו אביחי עצמו לא היה משוכנע שאכן דוד מתכוון ברצינות למה שהוא אומר,  ומבואר בהלכה (שלחן ערוך חושן משפט סימן ר'ד סעיף ח') שמקרה כזה אינו נחשב כהפרת הבטחה, היות שההבטחה היא על סכום גדול. אולם אם אביחי הצליח לשים ידו על הרכב, וכעת כשנודע למוטי שהוא זכה הוא מתחרט, הרכב יהיה שייך לאביחי, ואף שמוטי עדיין לא זכה בו ואיך הוא יכול להעניק אותו למוטי, בכל זאת, כיון שמוטי יכול היה לזכות בו ללא שום מניעה, זה נחשב כאילו הרכב כבר ברשותו והוא יכול לעשות בו קניינים ככל שירצה, וכפי הכלל שכתבו הפוסקים (קצות החושן סימן רי'ב סעיף קטן ד') שכל דבר שהנותן יכול לזכות בו, אף שהוא עדיין לא זכה בו, זה נחשב כאילו ישנו בעולם והוא קונה אותו, ולכן, אדם שמצא ככר של הפקר, הוא יכול להקדיש אותו על אף שהוא עדיין לא זכה בו, כי מחשיבים זאת כמקדיש דבר השייך לו. ולכן אם מוטי אכן הסכים להעביר את הרכב לאביחי הוא יכול לעשות זאת, כי הוא יכול לזכות ברכב והוא יכול להעביר אותה למי שירצה.

האם שיכור יכול לתת מתנות?

כל האמור הוא באופן שמוטי אכן החליט להעביר את הזכייה שלו לאביחי, אך כאן טוען מוטי בתוקף, שהוא מעולם לא התכוון לוותר על המתנה שהוא זכה בה, ואי אפשר להתייחס למה שאמר כשהיה שתוי. כי לשיכור אין את שיקול הדעת הנכון למילים שהוא מוציא מפיו, אך טענה זו אינה טענה כי כבר נפסק בהלכה (שלחן ערוך חושן משפט חושן משפט רל'ה סעיף כ'ב) ש'שיכור, מקחו מקח, וממכרו ממכר, ומתנותיו קיימים, אלא אם כן הוא שיכור כלוט והוא כלל לא מודע למעשיו'. ולכן, במקרה שלנו שמוטי לא היה שיכור כלוט אלא רק שתוי למחצה, מתייחסים לכל מילה שאמר ברצינות, והוא לא יכול לחזור בו ממתנות שנתן באותו זמן.

נתינה בטעות

טענה נוספת יש למוטי, שהיא בעצם הטענה העיקרית, שכל הוויתור על הרכב בטעות יסודה, כי הוא היה בטוח שעושים לו מתיחה ומנסים לצחוק עליו, ולכן הוא שיתף פעולה וויתר על הזכייה המדומה, אבל ברור שאם היה יודע שהוא אכן זכה ברכב, הוא בוודאי לא היה מוותר עליו ללא שום סיבה, ולכן הוא דורש שיביאו לו את הרכב שזכה בו בדין ורק בטעות נתן אותו למישהו אחר, האם הוא צודק בטענה זו. בהלכה (שלחן ערוך חושן משפט סימן ר'ז סעיף ד') נפסק, שמוכר המציב תנאי מסוים למכירת אחד מחפציו,  חייב לפרש בשעת המכירה שהוא אינו מוכר את החפץ אלא עם כן יתקיים אותו תנאי ואם לא המכירה מבוטלת, כי דברים שבלב אינם דברים, ולא מתחשבים אלא למה שאמר במפורש בשעת המכירה, אולם הרמ'א שם מוסיף, שאם יש 'אומדנא דמוכח בלבו ובלב כל אדם', כלומר, שברור ומוכח לכולם שהמוכר הסכים למכור את החפץ רק בגלל אותו תנאי, המכירה מתבטלת אם התנאי לא התקיים למרות שהוא לא אמר זאת במפורש, אך לגבי מתנה, כותב הרמ'א, שאין צורך אפילו באומדן דעת מוכחת, אלא מספיק שיש הסתברות שנותן המתנה לא היה נותן אותה בלא אותו תנאי, שהמתנה תתבטל כשהתנאי לא בוצע, כי אנשים לא מחלקים סתם כך מתנות.

בסיפור שלנו

לכן, במקרה שלנו, שדי ברור לכולם, שההסכמה של מוטי לוותר על הרכב החדש לטובתו של אביחי השליח הייתה רק בגלל שהיה בטוח שעובדים עליו, ואם היה מבין אחרת ברור שהוא לא היה מעניק אותו סתם כך למישהו אחר, ובוודאי לא לאדם שהוא כלל לא מכיר, הנתינה בטעות תהיה מבוטלת והרכב יהיה שייך למוטי ולא לשום בן אדם אחר.

לסיכום

הרכב שייך למוטי אף אם אביחי שם עליו את ידיו, כי הסכמתו של מוטי להעביר את הזכייה לאביחי הייתה בטעות, ועכשיו שנודע לו שהוא כן זכה בהגרלה, הוא יכול לדרוש את הרכב לעצמו, ואין לאביחי או לחברה את הזכות למנוע ממנו את קבלת הרכב, שהוא זכה בו בדין.

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר