הדלי הגורלי

רבני שלום לעם תגובות: 0

הדלי הגורלי – איתי גלבוע

'דני, קום בבקשה ממקומך וצא מהכיתה!' אמר המורה בטון תקיף, מבטו שידר זעם, אבל זה לא היה מספיק כדי לאיים על התלמיד הסורר, שהמשיך לשבת בתנוחה נוחה כביכול דברי המורה לא כוונו לעברו. המורה התלבט כיצד להגיב, האם להתפרץ ולצעוק על התלמיד החצוף שהופך אותו ללעג ולקלס בפני התלמידים? כשלא ראה מוצא אחר הוא הכריז את המשפט שהעלה חיוך בפני התלמידים: 'אני קורא למנהל!'

התלמידים שנשארו לבד בכיתה צחקקו ביניהם על האיום השחוק שכבר מזמן הפסיק לעבוד, גם דני עצמו היה נראה רגוע במיוחד. אבל כעבור שתי דקות מתוחות נפתחה הדלת ומנהל בית הספר הופיע בפנים חתומות. והוא פנה בטון תקיף לדני: 'אם אתה לא יוצא הרגע מהחדר אתה תתחרט!' דני קם ממקומו בנחת, התקרב לעבר שלחנו של המורה בלי פחד, ויצא מהכיתה תוך שהוא סוחב איתו החוצה את השולחן מחוץ לדלת שנטרקה בקול רעש גדול.

המורה ההמום ניגש לדלת אך לתדהמתו הוא לא הצליח לפתוח אותה מבפנים, התברר שדני הצמיד את השולחן לדלת. חיוכים התפזרו לכל עבר, הילדים המשועשעים קמו ממקומותיהם בהתלהבות והחלו להשתולל בכיתה מול עיניו של המנהל ההמום. לאחר עשר דקות של השתוללות פראית נפתחה הדלת על ידי מנקה בית הספר והמנהל והמורה יצאו מהכיתה.

למחרת בית הספר היה כמרקחה. החדשות הטריות בישרו לתלמידים כי מהיום יחסרו להם שתי דמויות דומיננטיות בבית הספר: דני כמובן, והמנהל הוותיק של בית הספר שלקח את העניין קשה והחליט להתפטר מתפקידו. בימים שלאחר הסערה אמנם ניסו המורים לקחת את השליטה לידיהם, ואף הצליחו לייצב את המצב, המשמעת חזרה אמנם באיטיות, אבל 'אפקט דני' כבר זרע את רוח המרדנות בבית הספר, ולכל אנשי הצוות היה ברור שיש צורך ביד חזקה שתעמיד את התלמידים הסוררים על מקומם ותחזיר את בית הספר למצב תקין. ככל שעברו הימים התברר למורים המתוסכלים כי המשימה אינה פשוטה בכלל, כל מי שעשה בירור קצר על בית הספר ושמע על מה שהתרחש בו בתקופה האחרונה, ועל האופי הקשה של רבים מהתלמידים, העדיפו לחפש להם מקום עבודה אחר ולא להיכנס למיטה החולה הזאת שהחליפה רק בעשור האחרון שלושה מנהלים, ועשרים מורים.

המצב נמשך מספר חודשים והאווירה בבית הספר נהייתה גרועה יותר מיום ליום, היו אפילו דיבורים על סגירתו של בית הספר לצמיתות, ואז הגיח לתפקיד מנהל בית הספר איש צעיר ונמרץ, בשם יניב, למרות שלא עבר את גיל הארבעים הוא היה בטוח בעצמו, והציע את עצמו לתפקיד למרות האינפורמציה השלילית ששמע על בית הספר. הוא לא הקשיב לעצת ידידיו שלחשו לו בשקט ש'ירד מהעניין' ולאחר שתי פגישות קצרות יצאה ההודעה המשמחת כי יש מנהל חדש לבית הספר המעורער.

את יומו הראשון כמנהל התחיל יניב בשתיקה מוחלטת, הוא לא הוציא מפיו אפילו מילה אחת ורק הסתובב בין הכיתות כשהוא בוחן את פניהם המופתעות של הילדים שציפו לראות כיצד יתנהל עמם המנהל החדש. פה ושם אירעו תרחישים לא נעימים בין המורים והילדים, אבל המנהל החדש לא טרח להתערב או להביע דעה. בשבוע הבא בישר המנהל לכלל התלמידים שבהמשך השבוע יצאו כולם לטיול מרתק בחיק הטבע כשבנוסף לכך יהיו הפתעות מעניינות בדרך. 'המנהל הזה חושב שהוא יקנה אותנו בטיולים' גיחכו ביניהם הילדים, 'אין כמו טיול. אבל אנחנו נמשיך להתנהג איך שבא לנו, והוא לא יחליט לנו מה לעשות'.

יום הטיול הגיע, ילדי בית הספר הגיעו מצוידים בתיקים מלאים בשתייה וממתקים ועל ראשיהם כובעי שמש צבעוניים. לפתע נראה המנהל יוצא מחדרו כשהוא סוחב בידו דלי מים, הילדים עקבו אחריו והמנהל הניח את הדלי באמצע החצר באיטיות ובחשיבות. 'אני מזהיר את כולכם לא להתקרב אל הדלי בשום פנים ואופן, ילד שיפר את הוראתי ישלם על כך מחיר יקר', הודיע יניב לעשרות הילדים שהתאספו סביבו. הילדים התקהלו סביב דלי המים כשהם מנסים להבין את הסוד שמסתתר מאחוריו, חלקם הגדול שמר מרחק, אך היו גם כמה ילדים שהעזו להתקרב ולהציץ לתוך הדלי כדי לבדוק מה יש בתוכו, ההתגודדות הלכה וגדלה, הילדים דחפו זה את זה לכיוון הדלי, האמיצים הפגינו תעוזה ואז זה אירע: כובע השמש של אחד הילדים נפל לתוך הדלי ועוד לפני שהילדים הספיקו לברוח הופיע המנהל החדש כשמבטיו הכועסים אומרים את הכול. ומיד ערך המנהל חקירה צולבת כדי לגלות למי שייך הכובע, הוא הודיע שעד שלא יימצא הילד החצוף הטיול מבוטל. רק בסיום יום הלימודים נמצא הילד הסורר, והמנהל הודיע לו בצורה נחרצת שאין לו מה לחפש יותר בבית הספר.

הילדים כמו גם המורים לא הבינו על מה כעס יניב כל כך, אבל יניב לא זז מעמדתו ולא היה מוכן לשמוע כלום בנושא. מאותו יום והלאה לא היה ילד אחד שהעז להמרות את פיו של יניב המנהל, כל החלטה שלו הייתה הראשונה וגם האחרונה, ובית הספר החל לפרוח ולשגשג לתדהמת כולם. כשהסתיימה שנת הלימודים הראשונה, יניב התבקש להסביר כיצד הצליח כל כך במקום שאחרים נכשלו, והוא הצביע על דלי המים שעמד קבוע בצדי החצר והסביר: 'לא משנה על מה אתה מתמקד, אבל אם אתה עומד על שלך עד הסוף, אתה יכול להשתמש גם בדלי חסר חשיבות כסמל לעמידה על עקרונות, והכול מתחיל ונגמר כשכולם יודעים שאתה עומד על העקרונות שלך מבלי לזוז מהם מילימטר...'

***

מי לא רוצה להשתנות? אבל זה קשה, קשה מאד. ישנה עצה טובה: קח לך דבר אחד, אפילו פעוט ושולי, אבל תחזיק בזה עד הסוף בלי לחשוב ולהתחשב. במשך הזמן העמידה האיתנה הזאת תקרין ותשפיע על כל ההחלטות הנוספות שיישמרו ביתר קלילות אבל בחוזקה ובנחרצות.            

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר