סודו של הציור

רבני שלום לעם תגובות: 0

סודו של הציור – אריק סגל

'שלום, משה?' על הקו הייתה המזכירה האחראית מבית החולים. 'תוכל להגיע הנה היום? רצינו לבדוק אתך משהו'

'אגיע בעוד שעתיים' הודיע משה, ותמה במה מדובר. הוא היה בטוח שהרופאים מעוניינים לעדכן אותו על שינוי בתרופות של אביו הזקן שפקד מעת לעת את המחלקה הגריאטרית במקום, אולם כשנכנס לבית החולים הופתע לשמוע כי הוא מתבקש לעלות למחלקת טיפול נמרץ. ליבו החל להלום בחזקה, והוא ניסה להרחיק ממוחו מחשבות מפחידות. כשהגיע למחלקה, ליוותה אותו האחות לאחת המיטות, שם שכב ללא הכרה צעיר בשנות השלושים לחייו כשראשו וגופו חבושים בתחבושות עבות. האחות הוציאה מהמגירה הסמוכה דף נייר מקופל, מוכתם בדם, הראתה אותו למשה, ואמרה: 'האיש הזה הגיע אלינו לאחר תאונת דרכים קשה, לא היו עליו מסמכים מזהים. אבל מצאנו את הדף המוזר הזה, עם השם שלך עליו, אולי אתה תוכל לזהות אותו?'

משה שניר התבונן בדף והבין מיד מדוע כינתה אותו האחות 'מוזר'. על הדף היה ציור ילדים של בית, הורים, גינה ועץ. אבל הוא הבין מיד במה מדובר: הוא חזר בזיכרונו עשרים שנה לאחור וידע בדיוק מיהו האיש השוכב לפניו ללא הכרה, על מיטת בית החולים.

כיתה ד' של המורה משה הייתה אחת הכיתות הקשות שלימד בחייו. זו הייתה השנה הרביעית שלו במקצוע ההוראה, והוא לא זכר שאי פעם נאלץ להתמודד עם תלמידים כה עקשנים. הם מררו לו את החיים, לא טרחו להקשיב בשיעורים ועסקו בהתכתשויות אין סופיות. לשיא הגיעה התנהגותו של ילד בשם רועי, שהיה נחשב ל'עצלן הכיתה'. מאחר שהיחס אליו היה בהתאם, ניצל רועי כל הזדמנות לשבש את מהלכו התקין של השיעור. שאר התלמידים היו מצטרפים אליו או לחילופין רבים איתו, והתוצאה הייתה בלגן וחוסר סדר ומשמעת מוחלטים בשיעור.

באחד הימים, כשהמורה משה הרגיש שהוא כבר לא מסוגל יותר, ותכנן לפנות אל המנהל ולהודיע לו על כישלון בחינוך הכיתה הנוכחית, הוא הגיע לכיתה ובדיוק כמו שציפה, הילדים היו עסוקים במריבה והעפת חפצים אחד על השני. הפעם היו אלו מטוסי נייר שהועפו מטור אחד לשני, וחוזר חלילה. המורה משה צעק 'שקט' במלא ריאותיו ושתיקה השתררה לרגע בכיתה, אך לאחריה חזר הרעש בעוצמה פחותה יותר. כעבור מספר דקות נוצר תחילתו של שקט והמורה החל לפתוח בשיעור.

לאחר מספר דקות הוא זיהה את רועי, התלמיד המופרע והעצלן, פותח את אחד ממטוסי הנייר ומתבונן בו בעיון. המורה, שחשש מתעלול נוסף של הילד המרגיז הופתע לראות קמטי מחשבה במצחו של רועי, וכעבור דקות ספורות ניגש אליו רועי ואמר: 'תראה את הציור שעל הנייר!'.

על הדף היה ציור ילדים של בית, הורים, גינה ועץ. 'הילד שבתמונה הוא שונה', אמר רועי למורה בשקט: 'תראה, הוא באותו גובה של ההורים שלו, וגם הצבעים שלו שונים'.

בדקות שלאחר מכן המשיך רועי להפנות את תשומת הלב של המורה לפרטים קטנים ומעניינים שבציור, שהוא לא היה מבחין בהם לעולם. בינתיים גם התלמידים השתתקו כאשר ראו את 'עצלן הכיתה' משוחח עם המורה ברצינות רבה, והמורה ניצל את השקט שנוצר ואמר: 'תלמידים יקרים אני רוצה להתוודות בפניכם על טעות שעשיתי: אני מורה כבר הרבה שנים, ולמרות שאני אוהב את כל תלמידי היו תלמידים מהם כבר התייאשתי, חשבתי שמאום לא יצא מהם. תלמיד כזה היה רועי. חשבתי, וכנראה גם כך חלק מכם, שלפנינו נער שלא יוצלח לכלום. אבל היום גיליתי שאין לך אדם שאין לו שעה, ואין לך תלמיד שאין בו נקודה מיוחדת, ואני שמח לספר לכם שלרועי יש כישרון נדיר לאבחון ציורים, ולשימת לב לפרטים קטנים, לנקודות שאיש לא שם לב אליהם'. שקט שרר בכיתה, והשיעור, אולי לראשונה מזה חודשים, עבר בשקט וללא הפרעות.

מאותו יום השתנה רועי לחלוטין, לאחר כל שיעור, הגיע הילד למורה כשבפיו הערות על נקודות מרתקות, ובתום השנה שמח המורה לכתוב תעודה מצטיינת לתלמיד ממנו כמעט התייאש. בשנה לאחר מכן המשיך המורה משה לעקוב אחרי רועי וגילה כי הוא ממשיך לעלות ולהצליח. כעבור שנים ספורות כשסיים את בית הספר היה רועי לאחד התלמידים המצטיינים. מאז, לא פגש עוד המורה משה את תלמידו. משמועות שהגיעו אליו הבין כי רועי הצליח גם בהמשך לימודיו, ולאחר נישואיו הפך למאבחן ציורי ילדים מוכשר, שרבים נעזרים בו, ושמו הולך לפניו כמומחה המסוגל לזהות ולאבחן גם מצבים שרבים אחרים נכשלו בהם....

כעת שכב רועי מולו על מיטת טיפול נמרץ, והמורה משה שניר הבין שהוא נשא בכיסו כל חייו את הציור ההוא מכיתה ד', הציור שהפענוח שלו, שינה את חייו מילד שוליים מוזנח, לילד מוצלח חדור הצלחה ותחושת שליחות. הדף המוכתם בדם, עם שמו של המורה שלו – משה שניר, הוא חש ככל הנראה תודה גדולה....

***

מילה טובה, או הכרה במעלה מיוחדת של הזולת עשויה לשנות את חייו לחלוטין. לעתים אדם לא מודע לכוחות המצויים בו, והערה קטנה של אדם אחר יכולה להעלות אותו למסלול חיובי עליו לא חלם שיגיע אי פעם. בפרשת השבוע מתואר עונשו של בעל לשון הרע ומוציא שם רע המהווים את הדוגמה ההפוכה בדיוק לאדם שמוצא תמיד את הנקודה הטובה אצל הזולת. ולכן התורה מתארת את עונשם הגדול של מספרי לשון הרע שמחפשים בכל דבר את הנקודה השלילית. 

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר