מסע אל העבר

רבני שלום לעם תגובות: 0

מסע אל העבר

שבת קודש פרשת קורח, ל' בסיון תשע'ז, 24/6/17

הטלאי הצהוב

בכ'ח בסיוון שנת ה' אלפים למ'ד, לפני 747 שנה, הוטלה על יהודי צרפת גזירת 'הטלאי הצהוב'. את דבר הגזירה הטיל המלך לואי התשיעי מלך צרפת, והוא הורה שכל יהודי ברחבי צרפת שיימצא ללא הטלאי הצהוב, ייקנס בסך של עשר לבראות כסף (סוג מטבע שהיה נהוג אז).

הטלאי נועד לסימון מזהה ליהודים וכאות קלון, והיו לו צורות רבות במשך הדורות כדי לסמן את היהודים ולהבדיל אותם משאר אזרחי המדינה. כמו על יהודי צרפת, הוטלה גזירה זו גם על יהודי אנגליה ושליטים נוספים באירופה, כשהמטרה להשפיל את היהודים ולאפשר לאזרחים הנוצריים להתעלל בהם ולעשות אותם ללעג וקלס.

היו תקופות שהיהודים צוו ללבוש כובעים מחודדים כדי לסמן אותם כיהודים, בעיקר כובע מיוחד העשוי בצורת חרוט וקרן מעליו, והיו תקופות שבמדינות המוסלמיות נאסר על היהודים ללבוש בגדים בצבע ירוק, הצבע המקודש לאסלאם.

בתקופת השואה, חייבו הנאצים יימח שמם, את כל היהודים בשטחי הכיבוש של גרמניה הנאצית, לשאת על גופם טלאי בצורת מגן דוד מבד צהוב, ועליו המילה 'יהודי' בשפה המקומית, בגרמנית, צרפתית או הולנדית. הטלאי היה אות קלון, שמטרתו הייתה לסמן את היהודים, להבדיל אותם מן האכלוסיה המקומית, להשפילם ולהפוך אותם לקורבן קל לטרף.

מעניין לציין, כי עד היום קיימת עיירה במדינת שטיריה שבאוסטריה, על גדות נהר מורה, ושמה 'יודנבורג', דהיינו 'טירת היהודים'. העיירה, שבעבר הייתה נחשבת לעיר, מוזכרת לראשונה כבר לפני כאלף שנה, ובמשך הזמן הפכה להיות עיר מסחר חשובה. השם ניתן לה, על שם הסוחרים היהודיים שהיו בה לפני מאות בשנים, שהיוו נדבך חשוב בחיי המסחר בעיר. במשך הזמן, כמעט ולא ישבו בה יהודים, אולם לאחר מלחמת העולם השנייה, ניבנה מחנה עקורים לפליטים יהודים בסמוך לעיירה.

אולם המעניין ביותר הוא, סמלה של העיירה, שבה נראה יהודי בעל זקן ופיאות, כשהוא חבוש בכובע היהודים ששימש כאות קלון בעבר, במטרה להבדיל את היהודים מכלל האכלוסיה הלא יהודית. הדבר לא ייאמן, אולם סמל זה משמש עד היום את העיירה והיא מופיעה בכל פרסומי השלטון המקומי.

הכובע הצהוב המחודד, בצורת חרוט וקרן חדה במרכזו, מופיע בציורים רבים מלפני כתשע מאות שנה, ונראה שבמשך הזמן הוא הפך להיות לבוש מסורתי ולא סמל משפיל. בין השאר אפשר לראות ציורים אלו ב'הגדת ראשי הציפורים', כתב יד מאויר להגדה של פסח מלפני למעלה מ-700 שנה, והדמויות שבו חבושות בכובעים מחודדים, אולם פניהם בצורת ציפור, כדי שלא לצייר פני אדם.

יום שלישי, ג' בתמוז תשע'ז 27/6/17

שמש בגבעון דום

יום ג' בתמוז של שנת ב' אלפים תפ'ח, עם כניסת בני ישראל לארץ ישראל, חל ביום שישי ערב שבת קודש, ובני ישראל היו עסוקים במלחמה עם יושבי כנען כדי לכבוש את הארץ כולה. וכשראה יהושע בן נון כי המלחמה מתארכת וחשש מחילול שבת, קרא אל השמש והירח: 'שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון', והם שמעו לקולו ועמדו במשך 36 שעות עד מוצאי שבת! ה'אור החיים' הקדוש מבאר את העניין של שינוי מעשה בראשית בידי יהושע בן נון, וכותב שכל זאת נבע מכוח התורה הקדושה שהיא מעל הטבע. ולכן כשיצאו בני ישראל ממצרים, לא עלה בידו של משה לבקוע את הים בעצמו, משום שבני ישראל עדיין לא קיבלו את התורה, עד שהקב'ה בעצמו סייע לו בכך. אולם אחרי קבלת התורה יש לחכמי ישראל כוח לשנות את הטבע, כמו הסיפור שמספרים חז'ל על התנא רבי חנינא בן דוסא שהחומץ דלק בביתו כמו השמן, ועוד סיפורים רבים דומים. כי הבריאה כולה לא נבראה אלא בשביל התורה, שנאמר 'אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי'.

יום רביעי, ד' בתמוז תשע'ז 28/6/17

הצדיק שנפטר בכלאו

בד' בתמוז שנת ה' אלפים מ'ו, נתפס המהר'ם מרוטנבורג לאחר הלשנה של יהודי מומר, והוא נאסר בידי הקיסר רודולף הראשון במבצר אנזיסהיים, שדרש בעבורו כופר עצום בסך עשרים אלף מארק. המהר'ם התנגד לסחיטה ונפטר בכלא בשנת ה'נ'ג. גם לאחר פטירתו סירב הקיסר לשחרר את גופתו לקבורה, עד שיהודי נדיב בשם ר' אלכסנדר זיסקינד וימפן, העניק למלך את כל רכושו לפדיון השבוי המנוח, והמלך נעתר לבקשתו. לאחר שגופו הקדוש של המהר'ם הובא לקבורה בבית הקברות העתיק בפרנקפורט, התגלה המהר'ם בחלומו של הנדיב, ושאלו מה ירצה לקבל בשכרו: 'האם תרצה להיות עמי במחיצתי בגן עדן, או אריכות ימים ושנים'. והנדיב ענה תוך כדי החלום שהוא מעדיף להיות במחיצתו של המהר'ם, ואכן הוא נפטר למחרת ונקבר ממש בסמוך אליו. ועד היום עומדות המצבות העתיקות זו לצד זו בבית העלמין העתיק בפרנקפורט, ורבים משתטחים על קבריהם ומעתירים לישועת הכלל והפרט. היו צדיקים שאמרו, שבמקרה כזה יש לאדם לבחור אריכות ימים ושנים בעולם הזה, יותר מאשר הבטחה של עמי במחיצתי, שכן בעולם הזה אפשר להספיק לעשות עוד ועוד מצוות ומעשים טובים, אותם אי אפשר לקיים בעולם הבא שאינו עולם המעשה.

יום חמישי, ה' בתמוז תשע'ז 29/6/17

החרש והמסגר

בה' בתמוז שנת ג' אלפים שכ'ז, 11 שנה לפני חורבן בית המקדש הראשון, הגלה נבוכדנאצר לבבל את 'החרש והמסגר' בראשות יהויכין מלך יהודה. חז'ל פירשו, כי החרש והמסגר אלו תלמידי חכמים שבירושלים, שבשעה שהיו פותחים את פיהם בתורה היו כולם חרשים וסגורים לעומתם. ואמרו חז'ל, כי צדקה עשה הקב'ה עם ישראל, שהקדים את גלות יכניה והורידם לבבל, כדי שיעמידו שם את התורה הקדושה ותימשך עד ימינו אנו.

 

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר