אֲנִי מֵת לִחְיוֹת

רבני שלום לעם תגובות: 0

סיפור צעיר

אֲנִי מֵת לִחְיוֹת

הָיָה זֶה בְּעִצּוּמוֹ שֶׁל מַסָּע צַיִד שֶׁל אֶחָד מֵאֲצִילֵי אֵרוֹפָּה, כְּשֶׁלְּפֶתַע הִגִּיעַ לְאָזְנָיו קוֹל זָמִיר מֻפְלָא, קוֹל עָדִין וְעָרֵב, שֶׁשָּׁבָה אֶת לִבּוֹ בְּכַבְלֵי עֶרְגָּה. הַצְּלִילִים הָעֲדִינִים פָּרְטוּ עַל מֵיתְרֵי לִבּוֹ, הוּא חָשׁ שֶׁלִּבּוֹ נָמֵס.

צִוָּה הָאָצִיל אֶת מְשָׁרְתָיו לָתוּר אַחַר מְקוֹר הַקּוֹל וְלִלְכֹּד אֶת הַצִּפּוֹר. כַּעֲבֹר שָׁעָה קַלָּה שָׁבוּ וּבְיָדָם צִפּוֹר זָמִיר קְטַנָּה וְנָאָה לְמַרְאֶה.

לֹא הָיָה מְאֻשָּׁר מִמֶּנּוּ בְּאוֹתָם רְגָעִים. כָּל הַדֶּרֶךְ חֲזָרָה אֶל הָאַרְמוֹן הֶחֱזִיק אֶת הַצִּפּוֹר בְּיָדוֹ, הֶאֱכִיל אוֹתָהּ מִכַּף יָדוֹ הַשְּׁנִיָּה, וְהֶאֱזִין לְזִמְרָתָהּ, מִתְעַנֵּג עַל כָּל רֶגַע.

בָּאַרְמוֹן הוֹרָה לִמְשָׁרְתָיו לְהָכִין כְּלוּב עָשֹוּי זָהָב וּמְשֻׁבָּץ בְּאַבְנֵי חֵן וְיַהֲלוֹמִים, לְהַנִּיחַ שָׁם גַּרְעִינִים מְשֻׁבָּחִים וְלִדְאֹג לַתְּנָאִים הַטּוֹבִים בְּיוֹתֵר בַּעֲבוּר צִפּוֹר הַשִּׁיר הַמְיֻחֶדֶת.

הָיְתָה הַצִּפּוֹר כְּלוּאָה בִּכְלוּב הַזָּהָב שֶׁבַּחֲצַר הָאַרְמוֹן, מְשׁוֹבֶבֶת לֵב כָּל רוֹאֶיהָ, וּמַשְׁמִיעָה אֶת קוֹלָהּ הַמַּדְהִים בֹּקֶר וָעֶרֶב. הָאָצִיל רָאָה בָּהּ אֶת גֻּלַּת הַכּוֹתֶרֶת בֵּין שְׂכִיּוֹת הַחֶמְדָּה שֶׁבְּאַרְמוֹנוֹ.

הַשְּׁמוּעָה עָשְֹתָה לָהּ כְּנָפַיִם, צִפֳּרִים שֶׁעָבְרוּ בָּאֵזוֹר הֶעֱבִירוּ אֶת סִפּוּרָהּ שֶׁל צִפּוֹר הַשִּׁיר מִפֶּה לְאֹזֶן. הֵם סִפְּרוּ בְּהַעֲרָצָה עַל קוֹלָהּ הַנִּפְלָא שֶׁל הַצִּפּוֹר חֲבֵרָתָם, וְעַל הַתְּנָאִים הַטּוֹבִים שֶׁלָהֶם הִיא זוֹכָה בְּאַרְמוֹנוֹ שֶׁל הָאָצִיל. הֵם סָחוּ בְּקִנְאָה בַּמָּזוֹן הַמְשֻׁבָּח שֶׁאוֹתוֹ הִיא מְקַבֶּלֶת, בַּכְּלוּב הַמַּרְהִיב שֶׁבָּנָה לָהּ הָאָצִיל. הֵם קִנְּאוּ בַּחַיִּים הַטּוֹבִים שֶׁלָּהּ.

כַּמָּה צִפֳּרִים בָּאוּ לִרְאוֹת מִקָּרוֹב עַל מָה מְדֻבָּר. הֵם עָמְדוּ עַל יַד הַכְּלוּב, עַל עָנָף מִתְאָרֵךְ שֶׁצָּמַח מֵעֵץ סָמוּךְ, הִבִּיטוּ בָּהּ בְּעֵינַיִם בּוֹרְקוֹת וְאָמְרוּ: 'כַּמָּה טוֹב לָךְ! אַתְּ מְסֻדֶּרֶת בַּחַיִּים! גָּרָה בִּכְלוּב מְפֹאָר, מֻצֶּלֶת מִשֶּׁמֶשׁ, מוּגֶנֶת מִגֶּשֶׁם וּמִשֶּׁלֶג. עוֹד מְעַט יָבוֹא הַחֹרֶף הַקָּשֶׁה וְהַשֶּׁלֶג, אֲבָל אַתְּ בְּוַדַּאי לֹא מֻטְרֶדֶת מִכָּךְ. לְלֹא סָפֵק אַתְּ לֹא תִּצְטָרְכִי לִנְבֹּר בַּשֶּׁלֶג כְּדֵי לְחַפֵּשֹ בָּאֲדָמָה הַקְּפוּאָה כַּמָּה גַּרְעִינִים, אַתְּ לֹא תֵּדְעִי מַחְסוֹר. כַּמָּה טוֹב לָךְ!'

שָׁמְעָה זֹאת הַצִּפּוֹר בִּכְאֵב וְאָמְרָה: 'טִפְּשׁוֹת שֶׁכְּמוֹתְכֶן, בְּשִֹמְחָה הָיִיתִי מִתְחַלֶּפֶת אִתְּכֶן. מָה בֶּצַע לַזָּהָב, לַכֶּסֶף וּלְכָל הַתַּפְנוּקִים אִם אֵינֶנִּי חָפְשִׁיָּה?! מָה לִי וּלְכָל אֵלֶּה אִם אֵינִי יְכוֹלָה לִפְרֹשׂ כָּנָף וּלְעוֹפֵף לְאָן שֶׁלִּבִּי חָפֵץ?! מוּכָנָה אֲנִי לְהִסְתַּפֵּק בַּמּוּעָט שֶׁבַּמּוּעָט וּבִלְבַד שֶׁאֶהְיֶה חָפְשִׁיָּה לְנַפְשִׁי'.

שָׁמְעוּ זֹאת הַצִפֳּרִים וְנָדוּ לָהּ בְּרָאשֵׁיהֶן בְּצַעַר, מְבִינִים אֶת סִבְלָהּ וּמִשְׁתַּתְּפִים בְּצַעֲרָהּ.

בְּטֶרֶם פָּרְשֹוּ כָּנָף פָּנְתָה אֲלֵיהֶם הַזָּמִיר: 'מִי מִכֶּן מוּכָנָה לְהִתְנַדֵּב לְמַעֲנִי? יֵשׁ לִי אָחוֹת חֲכָמָה בַּיַּעַר הַסָּמוּךְ, בְּבַקָּשָׁה, שֶׁתֵּלֵךְ אַחַת מִכֵּן אֵלֶיהָ וּתְסַפֵּר לָהּ אֶת סִפּוּרִי, אוּלַי הִיא תּוּכַל לַעֲזֹר'.

אַחַת הַצִפֳּרִים הִתְנַדְּבָה, פָּרְשָֹה כָּנָף אֶל הַיַּעַר הַסָּמוּךְ וּמָצְאָה אֶת אֲחוֹתָה שֶׁל הַזָּמִיר יוֹשֶׁבֶת עַל עָנָף וּמְזַמֶּרֶת בְּקוֹל עָרֵב לֹא פָּחוֹת מִשֶּׁל אֲחוֹתָהּ הַכְּלוּאָה. סִפְּרָה לָהּ עַל גּוֹרָלָהּ שֶׁל אֲחוֹתָהּ, וְכִי זוֹ בִּקְּשָׁה אֶת עֶזְרָתָהּ.

שָׁמְעָה זֹאת הָאָחוֹת, פָּנֶיהָ נִתְכַּרְכְּמוּ בְּאַחַת, וּלְפֶתַע צָנְחָה מִן הֶעָנָף שֶׁעָלָיו יָשְׁבָה וְהִשְׂתָּרְעָה עַל הָאֲדָמָה הַלַּחָה לְלֹא סִימַן חַיִּים.

חָזְרָה הַצִּפּוֹר אֶל הַזָּמִיר בְּפָנִים כּוֹאֲבוֹת, מְסַפֶּרֶת עַל מוֹתָהּ שֶׁל הָאָחוֹת וּמְתָאֶרֶת לָהּ אֶת רְגָעֶיהָ הָאַחֲרוֹנִים עַל הֶעָנָף.

הַזָּמִיר שָׁמְעָה וּפָנֶיהָ נָפְלוּ, פָּסְקָה מִלָּשִׁיר, לֹא אָבְתָה לֶאֱכֹל, וְלֹא רָצְתָה לִשְׁתּוֹת. הִסְתּוֹבְבָה בִּכְלוּבָהּ סַהֲרוּרִית, עֲצוּבָה וּכְאוּבָה.

רָאוּ זֹאת מְשָׁרְתֵי הָאָצִיל וְאָמְרוּ: 'חוֹלָה הִיא הַזָּמִיר, יָמֶיהָ סְפוּרִים'.

וְאָכֵן כַּעֲבֹר יָמִים מִסְפָּר מָצְאוּ הַמְשָׁרְתִים אֶת הַצִּפּוֹר שְׂרוּעָה עַל קַרְקַע הַכְּלוּב לְלֹא תְּנוּעָה. נָטְלוּ אוֹתָהּ בִּידֵיהֶם הוֹצִיאוּהָ מִן הַכְּלוּב וְהִשְׁלִיכוּ אֶת גּוּפָתָהּ אַרְצָה.

בְּאוֹתוֹ רֶגַע הֵרִימָה הַזָּמִיר אֶת רֹאשָׁהּ, נִעֲרָה אֶת כְּנָפֶיהָ וְהִתְעוֹפְפָה, לְתַדְהֵמָתָם שֶׁל הַמְשָׁרְתִים, אֶל הַדְּרוֹר, אֶל הַחֹפֶשׁ. הִיא מִהֲרָה רִאשׁוֹנָה לַאֲחוֹתָהּ שֶׁבַּיַּעַר הַסָּמוּךְ לְהוֹדוֹת לָהּ עַל עֲצָתָהּ הַנְּבוֹנָה, שֶׁהִצִּילָה אֶת חַיֶּיהָ...

*

יֵשׁ מִשְׁפָּט מֻכָּר שֶׁאוֹמֵר: 'תִּחְיוּ כָּל רֶגַע כְּאִלּוּ זֶה הָרֶגַע הָאַחֲרוֹן שֶׁלָּכֶם'.

הַמִּשְׁפָּט בָּא לְעוֹדֵד אֶת הָאָדָם לַעֲשֹוֹת אֶת מַה שֶּׁהוּא בֶּאֱמֶת אוֹהֵב, אֶת מַה שֶּׁהוּא רוֹצֶה לַעֲשֹוֹת מֵאָז וּמֵעוֹלָם וְלֹא עָשָֹה, לְהַגְשִׁים אֶת הַמִּשְׁאָלוֹת הַכְּמוּסוֹת שֶׁלֹּא הִתְגַּשְּׁמוּ. לְהִשְׁתַּחְרֵר מֵחַיֵּי הַלַּחַץ, מֵהַמֵּרוֹץ וּמֵהַטֵּרוּף, לְהוֹרִיד אֶת כָּל הַמַּסֵּכוֹת וּפָשׁוּט לִהְיוֹת הוּא. לְהַתְחִיל לִחְיוֹת!

בְּהֶחְלֵט לֹא בָּטוּחַ שֶׁהוּא יַצְלִיחַ לְהַגְשִׁים אֶת כָּל אוֹתָן מִשְׁאָלוֹת, לְמַלֵּא אֶת כָּל הַצִּפִּיּוֹת, לַעֲשֹוֹת אֶת כָּל הַדְּבָרִים שֶׁרָצָה לַעֲשֹוֹת, אֲבָל הוּא לְפָחוֹת יְנַסֶּה.

מַאֲמָרִים רַבִּים מְתָאֲרִים אֶת הָאָדָם שֶׁמְּגַלֶּה שֶׁזֶּה יוֹמוֹ הָאַחֲרוֹן, אֵיךְ הוּא מִתְנַהֵג, מָה הוּא עוֹשֶׂה, מָה הוּא אוֹמֵר. הוּא לְלֹא סָפֵק מִתְנַהֵג אַחֶרֶת מֵאֲשֶׁר בְּבֹקֶר יוֹם סְתָמִי... תֵּאוּרִים אֵלּוּ מַטְּרָתָם לְעוֹדֵד אֶת הָאָדָם לִחְיוֹת, לְנַצֵּל אֶת הַיָּמִים וּלְמַצּוֹת אֶת הָעוֹלָם שֶׁמִּמֶּנּוּ יִפָּרֵד עַד תֹּם. לִסְחֹט אֶת לְשַׁד הַחַיִּים וּלְהוֹצִיא כָּל טִפַּת הֲנָאָה אֶפְשָׁרִית.

וְאָז מָה?

מָה יִהְיֶה מָחָר? עִם מָה הוּא נִשְׁאָר בַּיָּד? הַאִם הָאָדָם הוּא סַךְ כָּל הַחֲוָיוֹת וְהַהֲנָאוֹת שֶׁאוֹתָם צָבַר בִּימֵי חַיָּיו.

הַאִם זֹאת הַמַּהוּת?!

הַיַּהֲדוּת לֹא רוֹאָה כָּךְ אֶת הַדְּבָרִים. הַיַּהֲדוּת רוֹאָה אֶת הָעוֹלָם כִּפְרוֹזְדוֹר בִּפְנֵי הַטְּרַקְלִין, כְּמָקוֹם שֶׁבּוֹ יָכוֹל הָאָדָם לְהָכִין אֶת עַצְמוֹ לִקְרַאת הַתַּכְלִית הָאֲמִתִּית, לַחַיִּים הַנִּצְחִיִּים שֶׁלְּאַחַר הַחַיִּים הַחוֹלְפִים. הִיא אֵינָהּ מְדַבֶּרֶת עַל הָרֶגַע הָאַחֲרוֹן שֶׁלִּפְנֵי הַמָּוֶת. הִיא נוֹגַעַת בַּמָּוֶת עַצְמוֹ, בַּחִדָּלוֹן הַגַּשְׁמִי, בְּאִבּוּד הָעוֹלָם הַזֶּה בְּאֹפֶן מֻחְלָט. נוֹגַעַת בְּנוֹעָזוּת, לְלֹא מַחְסוֹמִים פְּסִיכוֹלוֹגִיִּים, לְלֹא חֲשַׁשׁ מַשְׁבֵּרִים.

הִיא מְעוֹדֶדֶת לְמָוֶת!

כְּדֵי לְאַזֵּן אֶת הַמִּשְׁפָּט הַמַּפְחִיד הָאַחֲרוֹן נְצַטֵּט אֶת אֲלֶכְּסַנְדֶּר מוֹקְדוֹן שֶׁשָּׁאַל אֶת חַכְמֵי יִשְֹרָאֵל 'מָה יַעֲשֶֹה אָדָם וְיִחְיֶה', וְהֵם מְשִׁיבִים לוֹ בַּמַּטְבֵּעַ שֶׁעָלֶיהָ דִּבַּרְנוּ: 'יָמִית אֶת עַצְמוֹ'.

הַחַיִּים שֶׁאֲלֵיהֶם חוֹתְרִים בַּיַּהֲדוּת הֵם חַיֵּי נֶצַח, חַיֵּי רוּחַ גְּבוֹהִים מֵעַל לָעוֹלָם הַחָמְרִי, מְקֻדָּשִׁים יוֹתֵר, בַּעֲלֵי עֵרֶךְ יַצִּיב וּבִלְתִּי מִשְׁתַּנֶּה, שֶׁאֵינָם כָּלִים וְנִגְמָרִים. לְחַיִּים כָּאֵלֶּה חוֹתֵר הַיְּהוּדִי כָּל יְמֵי חַיָּיו. לְשֵׁם כָּךְ מַמְלִיצִים לוֹ לְהִתְנַתֵּק, לִחְיוֹת פָּחוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְלִשְׁאֹף אֶל הָעוֹלָם הָרוּחָנִי. כְּכָל שֶׁאָדָם רוֹדֵף פָּחוֹת הֲנָאוֹת וְגֵרוּיִים חִצּוֹנִיִּים, כָּךְ הוּא פָּנוּי יוֹתֵר לְעַצְמוֹ, לְנִשְׁמָתוֹ, לַקֶּשֶׁר שֶׁלּוֹ עִם אֱלֹקָיו, לַאֲנִי הָאֲמִתִּי שֶׁבְּתוֹכוֹ.

הִתְנַתְּקוּת זוֹ מְבִיאָה חַיִּים.

בִּמְשַׁל הַצִּפּוֹר שֶׁעָשְֹתָה אֶת עַצְמָהּ מֵתָה בִּשְׁבִיל לִחְיוֹת בִּקֵּשׁ הַמַּגִּיד מִקַּאמֶנִיץ לְהַסְבִּיר אֶת תְּשׁוּבָתָם שֶׁל חַכְמֵי יִשְֹרָאֵל לַאֲלֶכְּסַנְדֶּר עַל הָרוֹצֶה לִחְיוֹת: 'יָמִית אֶת עַצְמוֹ!'

וְאֵלּוּ מִלּוֹתָיו שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַלֵּוִי בְּשִׁירוֹ הַנִּפְלָא:

'עַבְדֵי הַזְּמַן עַבְדֵי עֲבָדִים הֵמָּה,

עֶבֶד ה' הוּא לְבַדּוֹ חָפְשִׁי.

עַל כֵּן בְּבַקֵּשׁ כָּל אֱנוֹשׁ חֶלְקוֹ,

חֶלְקִי ה' אָמְרָה נַפְשִׁי'.

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר