מבחן השבויים

רבני שלום לעם תגובות: 0

מבט אל החיים

מבחן השבויים – דוד קליינר

התנאים במחנה השבויים מנצ'וריה שבשליטת הקיסרות היפנית, היו קשים מנשוא. כ-4,000 שבויי מלחמה אמריקאים ורוסים שנלחמו כנגד הצבא הנאצי והיפני, היו מרוכזים במחנה הצפוף בתנאים קשים מנשוא ועם מזון דל שהספיק להם בקושי.

תנאי התברואה וההיגיינה במחנה היו נוראים, האסירים עבדו בעבודת פרך בנשיאת שקי פחם כבדים מבוקר ועד ערב, התנאים הקשים הללו גרמו לרבים מהחיילים לחלות במחלות שונות ומשונות עד מוות.

יחסו של מפקד המחנה קושימו נבוצ'י אל השבויים היה נוקשה וללא רחמים, בתודעה היפנית עצם המושג 'שבוי מלחמה' זהו עלבון גדול מנשוא, חייל יפני לומד מינקות שעליו להילחם עד מוות - רק לא ליפול בשבי.

בין השבויים הייתה חשיבות רבה לדרגתו של החייל, לוטננט קולונל אדוארד ווקר היה הקצין האמריקאי בעל הדרגה הכי גבוהה בקרב חיילי צבא ארצות הברית. זמן קצר לאחר נפילתו בשבי הוא הבין שעל מנת לדאוג לחיים תקינים במחנה עליו להשליט משמעת וסדר בקרב חייליו, דמותו הסמכותית והמחוספסת גרמה לכולם לסור למשמעתו. מנהיג השבויים הרוסים היה קפיטן פטריק קובצ'וב, שגם הוא ניסה כל העת לשפר עד כמה שניתן את מצב חייליו.

בין שתי הקבוצות שררה מתיחות קבועה, למרות ששניהם לחמו עד לא מזמן נגד היפנים כעת הם היו במצב של מלחמת הישרדות על חייהם.

מפקד המחנה היה מרוצה מהמריבות, הוא הכיר את הכלל האומר שבכדי לשלוט על קבוצת אנשים צריך לגרום לפירוד ביניהם, או בקיצור - 'הפרד ומשול', לכן הוא דאג מדי פעם ללבות את המחלוקות בניהם בכל מיני דרכים. הראש היצירתי שלו מצא שלא תמיד צריך לענות את השבויים שלך כדי לעצבן אותם, ולפעמים ניתן לעשות זאת גם על ידי שמפנקים אותם לפעמים...

בוקר אחד הגיעו שתי משאיות גדולות אל המחנה, שובל הריח שהן השאירו אחריהן לא השאיר הרבה מקום לספיקות - היו בהן מאפים טריים, כאלו שהשבויים לא טעמו כבר הרבה זמן.

באחד הימים נשמע כרוז הקורא לכל אסירי המחנה להתייצב בחצר המרכזית, על הבמה הקטנה שהייתה מוצבת מול החצר ניצב קושימו נבוצ'י כשחיוך דק מרוח על פיו: 'שבויים יקרים - היום החלטנו לפנק אתכם בלחם טרי שנאפה הבוקר לא רחוק מכאן' פתח מפקד המחנה תוך שהוא סוקר את עיני השבויים שניצת בהן זיק של שמחה. 'לשם כך, דאגתי להביא עבורכם כמות גדולה מאוד של לחמים, אבל… לצערי הצלחתי להשיג רק 2000 כיכרות לחם בעוד אתם 4000 אנשים'.

'בכדי לערוך חלוקה הוגנת בין כולם, אני מטיל על המפקדים היקרים שלכם את משימת החלוקה הצודקת. בטוחני שהם ידעו להגיע להחלטות הנכונות' אמר כשנימה של לעג שזורה בדבריו.

'ובכן, הכללים הם אלו: ישנם כמה אפשרויות לחלוקת המזון, כל מפקד צריך תוך זמן קצר להגיש לי פתק עליו צריכה להיות כתובה אחת משתי התשובות הבאות: 'מתחלקים' או 'לוקחים הכול'.

במידה ושני המפקדים יענו לי את התשובה 'מתחלקים', אזי 2000 הכיכרות יתחלקו בשווה בין 2 הקבוצות, כך שלכל שבוי יהיה חצי כיכר לחם טרי וחם.

אם מפקד אחד יחליט ש'מתחלקים' ומפקד שני יחליט 'לוקחים הכול' קבוצתו של השני תזכה בכל 2000 הכיכרות, והקבוצה של 'מתחלקים' לא תקבל מאומה!

אם שני הצדדים יגיעו אלי עם תשובה 'לוקחים הכול', אני משליך מיד את כל הכיכרות לנהר הסמוך!

שני המפקדים יכולים להתייעץ אחד עם השני, ואני מקווה שדברי הובנו במלואם. בעוד עשר דקות לוטננט קולונל אדוארד ווקר האמריקאי וקפיטן פטריק קובצ'וב הרוסי יתייצבו כל אחד מהם בחדרי עם פתקים חתומים בהם כתובה אחת משתי התשובות: 'מתחלקים' או 'לוקחים הכול'. מפקד המחנה סובב את גבו אל הקהל ונכנס לחדרו .

שני המפקדים שמרו על ארשת פנים קשוחה, אולם בתוכם התנהל מאבק מטורף, אצל שניהם התרוצצו אותן המחשבות: 'מצד אחד התשובה הכי שפויה ששנינו צריכים לענות היא 'מתחלקים' דבר שיגרום לחלוקה הוגנת בין שתי הקבוצות, אבל מצד שני אם אני אכן אגיד 'מתחלקים' והמפקד השני שמתאר לעצמו שאת זה אני כנראה אענה - יחליט לבגוד ולומר 'לוקחים הכול', אז הוא יזכה בכל 2000 הכיכרות ואנחנו נהיה ללעג וקלס.

מצד שלישי אם אני אגיד 'לוקחים הכול' וגם הוא יגיד 'לוקחים הכול' התוצאה תהיה איומה: לא נקבל כלום!'

הדקות נקפו והיה נראה שהם נמצאים במבוי סתום, עד שלפתע המפקד הרוסי הגיע לעמיתו האמריקאי ולחש לו: 'חבל לך על הזמן, אני מתחייב כאן שאני כותב 'לוקחים הכול', שמעת? אני ממש ממליץ לך לכתוב 'מתחלקים' ואני מתחייב במילה של כבוד שאתן לכם חצי מהכיכרות, אני לא אתן ליפני ליהנות!, תזכור: אם תכתוב 'לוקחים הכול' שנינו נפסיד!!

אם עד עכשיו האמריקאי היה מבולבל, כעת הוא כבר היה חסר אונים, 'האם להאמין לרוסי? הלא הוא כועס עלינו כל כך? מה עושים??!'

30 שניות לפני תום הזמן, נכנסו שני המפקדים אל חדרו של המפקד היפני, שניהם הגישו לו את הפתקים יחדיו, היפני פתח באיטיות את הפתק של האמריקאי, היה כתוב עליו: 'מתחלקים', הוא פתח באיטיות את הפתק של הרוסי, היה כתוב עליו: 'מתחלקים'!

האכזבה שנמרחה על פניו הייתה ענקית, השבויים שלו סידרו אותו!

***

מחקרים שנעשו בכל העולם מראים שבמצבים מעין אלו, בדרך כלל האנשים יבחרו את התוצאה הגרועה עבורם, שני הצדדים יעדיפו להגיד 'לוקחים הכול', העיקר שהשני לא יקבל כלום. וזו הסיבה לכל כך הרבה מריבות בין מדינות ואנשים. במקרה הזה, הרוסי נקט בטקטיקה חכמה שגרמה לצד השני לחשוב שהוא עקשן חסר שכל וכך הוא הציל את המצב, בחיים האמיתיים צריך לנסות תמיד לחשוב לעומק על כל פתרון אפשרי על מנת למנוע עימות עם הזולת.

 

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר