הלוטו ההפוך

רבני שלום לעם תגובות: 0

סיפור לשבת

הלוטו ההפוך – אריק סגל

כשאדי פיקארד מילא את כרטיס הלוטו המוזר על סכום של ארבעה דולר ושבעים סנט הוא חשב שזו בדיחה: ה'לוטו ההפוך', מי שמע על דבר כזה, כרטיס לוטו שהפרס בו עלול להפוך לרועץ. אבל אדי שהיה בסיבוב קניות עם החברים, היה באווירה טובה והתפתה לקניית הכרטיס הצבעוני שהוצע לו לרכוש. החברים של אדי הסבירו לו, שאם יזכה יקבל פרס אך מונח בו גם עוקץ – 'כמו מה למשל?' שאל אדי. והם הסבירו: 'למשל זכייה בעוגת קצפת יקרה וטעימה אך עם דרישה לאכול אותה בעזרת הידיים ללא כפית או מזלג...'   

'מתאים לי!', אמר אדי, וחשב על השעשוע שבדבר, אך כעבור שבוע כשקיבל את הטלפון מהחברה שמפעילה את הלוטו הוא צחק פחות. 'מר פיקארד אנו שמחים לבשר לך שזכית בפרס הראשון בלוטו, שכולל ביקור של מושל המדינה בבית לארוחת ערב בתאריך הראשון לחודש'. אדי היה משוכנע כי מישהו חומד לו לצון וטרק את הטלפון. אלא שכעבור שעות אחדות צלצל הטלפון שוב, והפקיד מן העבר השני חזר על הזכייה בביקורו של המושל בתאריך הנקוב, והוסיף כי כמסורת הפרס, מונח בו גם עוקץ: 'אם המושל לא יהיה מרוצה מארוחת הערב, אתה תשלם מחיר יקר כמו העלאת מיסים, או אפילו ישיבה בכלא'.  

אדי טרק שוב את הטלפון אך הפעם כבר לא היה משוכנע כי מדובר במהתלה. למרות זאת, הוא חדל מלחשוב על העניין ופנה לעיסוקיו. הימים חלפו, ושלשה ימים לפני הראשון לחודש שחל ביום חמישי, נשמע צלצול הטלפון שוב בביתו כשהאיש מן העבר שני מזכיר לו כי עוד שלשה ימים מגיע המושל לביקור, וכי הוא מקווה שמר פיקארד נערך כראוי. אדי הביט בשפופרת בזעם וצעק: 'אני מבקש ממך לא להטריד אותי שוב, בפעם הבאה אפנה למשטרה!'. הוא טרק את הטלפון ושאל את עצמו מה קורה פה.  

יום חמישי הגיע, ואדי שרתח עדיין מהניסיון לשטות בו ניסה לשכוח מן העניין, אך אז הופיעו בשעות הצהריים בביתו חמישה אנשים שנשאו מדי ביטחון והכריזו כי עליהם לבדוק את השטח לקראת ביקורו של המושל הערב, אחריהם הגיע ראש הסגל של המושל שאליו התלוו אנשי הפמליה שהתעניינו אצלו מה הכין עבור ארוחת הערב, גופו של אדי התמלא בזיעה קרה. הוא הבין סוף סוף שסיפור הלוטו ההפוך אינו בדיחה, או לחילופין בדיחה אכזרית במיוחד, והוא הודה שלא הכין מאום מאחר שנראה היה לו שמדובר במהתלה.   

'לחלוטין לא', הבהיר ראש הסגל של המושל, 'המושל מעניק לארגוני הלוטו מספר ביקורים אצל אזרחים, בתמורה להשתתפותם במפעלי צדקה. גם הלוטו ההפוך מקבל בכל שנה שני ערבים של המושל'. אדי יצא מן הבית וחש כי העולם התהפך עליו. איך הוא מתמודד עם המושל, איך הוא מכין לו ארוחת ערב מוצלחת, על מה בכלל ידבר איתו, ומה יקרה אם האיש לא יהיה מרוצה? אדי חייג לחבריו שהניעו אותו לרכוש את כרטיס הלוטו ההפוך וסיפר להם על הזכייה המפוקפקת. גם הם חשבו בתחילה כי הוא חומד להם לצון אך מהר מאד הבינו שחברם נמצא במצוקה אמיתית. אחד מהם מיקי שעבד כעיתונאי, העלה את ההצעה הבאה: בעיתון שבו הוא עובד ישנו עיתונאי שעסוק בכתיבת ביוגרפיה על המושל. כדאי לדבר איתו, ייתכן שהוא מכיר צדדים פחות מוכרים באישיותו של המושל והוא יוכל לעזור.

אדי נאחז בהצעה כבקרש הצלה וחייג מיד למספר שנתן לו מיקי. העיתונאי מן העבר השני, היה נשמע נחמד אך הבהיר מיד כי הוא לא רואה כיצד יוכל לעזור. אדי לחץ והאיש נזכר לבסוף כי ישנה שמועה במשפחתו של המושל, כי כאשר השתתף בקרב במלחמה הגדולה לפני כ-65 שנים, היו חברי הפלוגה של המושל נוהגים לשיר מנגינה שחוברה למילים שכתב אחד מהלוחמים והשיר הזה היה לסמל של היחידה. את השיר הזה הם היו שרים לפני צאתם לקרב, וגם כשהיו חוזרים ממנו בימים של ניצחונות ואבדות. הבעיה, הסביר העיתונאי, שרוב חברי הפלוגה של המושל כבר אינם בין החיים. חלק ניכר מהם מתו בקרב, ואלו שלא הם זקנים מאד ובטח קשה מאד לאתר אותם. אדי הציע לעיתונאי לסייע לו באיתור האנשים וזה נענה לאתגר. הם החלו לערוך בירורים מהירים ומקיפים, ולאחר שלש שעות עבודה מאומצות, מצאו ישיש שאכן היה בפלוגה ואף זכר את סיפורו של השיר. אדי היה מאושר אך אז אמר הזקן כי הוא אמנם זוכר שהיה שיר שליווה את חברי הפלוגה אך הוא לא זוכר ממנו מאום - לא מילים ולא מנגינה.   

רוחו של אדי נפלה שוב, והוא הבין שהערב ירשם ככישלון חרוץ, אלא שאז צלצל הטלפון שלו ובקו השני נשמעה אשה צעירה שהציגה את עצמה כבתו של הזקן אתו דיבר כעת. אביה, כך אמרה לו, סיפר לה שאדם התעניין בשיר שליווה אותו בימי המלחמה, והיא מבקשת לעזור: 'האם את  זוכרת את השיר'? שאל אדי בתקווה, אך האישה השיבה בשלילה. אבל, אמרה, כשהייתה ילדה, לפני ארבעים ומשהו שנים נערכה מסיבת יום הולדת עבורה ואליה הגיעו חבריו של אביה, ביניהם המושל והם שרו ביחד את השיר האהוב מתקופת המלחמה. את המסיבה הזו הסריטו אז במצלמות הווידאו הראשונות שיצאו לשוק.

האישה האדיבה הוסיפה כי תשמח לתת לו את הקלטת הישנה. אדי ביקש מידיד טוב שיסע לביתה של האישה. לארוחת הערב הגיע אדי עם הקלטת דקות ספורות לפני שפמליית המושל הגיעה, ודקות אחדות אחרי שמגשי הפיצה שהזמין בדרך הגיעו לבית. המושל ואנשיו התבוננו בהלם בקופסאות הקרטון של הפיצה, וראש הסגל לחש לו: 'זה מה שהכנת למושל? זאת ארוחת הערב?' אדי לא הגיב. תחת זאת הוא הגיש למושל משולש פיצה על קרטון וביקש ממנו לצפות בסרטון שיוצג כעת.

המושל הביט בו בתימהון אבל כשהסרט החל לעלות והשיר המוכר התנגן ברקע – הוא התרגש מאד ודמעות עלו בעיניו,  הוא לא חדל מלמלמל את מילות השיר ואת המנגינה. הוא לא האמין שמישהו עוד זכר את הימים הרחוקים והקשים הללו וביקש להעניק לצעיר שכה ריגש אותו מתנה מיוחדת...

***

אברהם אבינו ששמע שלוט אחיינו נשבה, ההיגיון אומר שכאשר ארבעת המלכים כבר ניצחו במלחמה אין סיכוי לרדוף אחריהם ולהציל את לוט השבוי מידיהם, במיוחד לאור העובדה שלרשות אברהם עמד מספר מצומצם של אנשים. אבל אברהם אבינו יוצא לקרב כדי להציל את לוט כנגד כל הסיכויים והעקשנות שלו לרדוף אחרי המלכים ולהציל את לוט, הוכיחה את עצמה והוא ניצח אותם בקרב בזכות הבורא שליווה אותו בכל צעדיו.

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר