סיפור צעיר - גּוּשׁ חֵימָר

רבני שלום לעם תגובות: 0

סיפור צעיר

גּוּשׁ חֵימָר

זוּג קָשִׁישׁ נִכְנַס פַּעַם לַחֲנוּת מַזְכָּרוֹת שֶׁהֵכִילָה בְּעִקָּר מוּצְרֵי אֶבֶן וְקָרָמִיקָה. לַקְּשִׁישָׁה הָיְתָה חִבָּה מְיֻחֶדֶת לִכְלֵי חַרְסִינָה. הָיְתָה לָהּ חֻלְשָׁה אֲלֵיהֶם. הֵם מִלְּאוּ כָּל פִּנָּה בַּבַּיִת וְקִשְּׁטוּ אֶת רֹב קִירוֹת בֵּיתָהּ. הַשְּׁכֵנִים וְהַמַּכָּרִים כְּבָר יָדְעוּ הֵיטֵב שֶׁאֵצֶל זוּג הַקְּשִׁישִׁים צַלְּחוֹת חַרְסִינָה מְעֻטָּרוֹת מְשַׁמְּשׁוֹת כְּתַחֲלִיף דֶּקוֹרָטִיבִי לִתְמוּנוֹת.

הִיא נִשְׁבְּתָה מִיָּד בְּקִסְמוֹ שֶׁל סֵפֶל הַתֵּה הֶעָדִין, שֶׁעָמַד עַל מַדַּף הַתְּצוּגָה בְּמָקוֹם דֵּי בּוֹלֵט. הָיָה זֶה סֵפֶל מַרְהִיב בְּיָפְיוֹ. הוּא עֻטַּר בְּיַד אָמָּן בְּצוּרָה מֻפְלָאָה, הָיוּ עָלָיו רִשּׁוּמִים עֲדִינִים שֶׁל פְּרָחִים בִּצְבָעִים עֲדִינִים. גַּם הוּא עַצְמוֹ כְּסֵפֶל הָיָה מְעֻצָּב בְּמִבְנֶה מְיֻחָד. שׁוּלָיו הִתְעַגְּלוּ בְּזָוִית עֲגַלְגַלָּה, וְשִׁוּוּ לוֹ מַרְאֶה שֶׁל עֲלֵה כּוֹתֶרֶת מִתְעַגֵּל בְּשׁוּלָיו. הַיָּדִית הַמְסֻלְסֶלֶת מַשֶּׁהוּ שִׁוְּתָה לוֹ מַרְאֶה אֲצִילִי וְהָפְכָה אוֹתוֹ לִיצִירַת פְּאֵר. לֹא פֶּלֶא שֶׁהַקְּשִׁישָׁה נִשְׁבְּתָה בְּיָפְיוֹ.

הִיא אָחֲזָה בּוֹ בַּעֲדִינוּת, חָשָׁה בְּמַגָּעוֹ הַקַּר.

פִּתְאֹם שָׁמְעָה אוֹתוֹ מְדַבֵּר...

הִיא לֹא רָאֲתָה מֵהֵיכָן, גַּם לֹא יָדְעָה כֵּיצַד, הִיא רַק עָמְדָה וְהִקְשִׁיבָה.

'לֹא תָּמִיד הָיִיתִי כָּזֶה', אָמַר.

'פַּעַם הָיִיתִי גּוּשׁ חֵימָר, אָדֹם, בּוֹצִי, בִּלְתִּי נָעִים לְמַגָּע... אִישׁ אֶחָד הִגִּיעַ, חָפַן אוֹתִי בְּיָדָיו, הִכְנִיס אוֹתִי לְחֶדֶר חָשׁוּךְ וְאַפְלוּלִי, שֶׁאוֹתוֹ כִּנָּה 'הַסְּטוּדְיוֹ שֶׁלִּי', הוּא אָחַז בִּי בִּשְׁתֵּי יָדָיו, מָעַךְ אוֹתִי, חָבַט בִּי, רִסֵּק אֶת כֻּלִּי וְלָשׁ אוֹתִי הָלֹךְ וָשׁוֹב. נִסִּיתִי לִצְעֹק, בִּקַּשְׁתִּי שֶׁיַּפְסִיק, שֶׁיֶּחְדַּל. אֲבָל הוּא לֹא עָצַר. רַק אָמַר: 'הַמְתֵּן, עוֹד לֹא סִיַּמְתִּי אִתְּךָ!'

לָקַח אוֹתִי כָּךְ, חָבוּט וּמָעוּךְ, הִנִּיחַ אוֹתִי עַל גַּלְגַּל מִסְתּוֹבֵב, וְהֵחֵל מְסוֹבֵב אוֹתִי בִּמְהִירוּת מְסַחְרֶרֶת, בְּתוֹךְ כְּדֵי שֶׁיָּדָיו פּוֹגְעוֹת בִּי בִּתְנוּעוֹת סִבּוּבִיּוֹת. 'חֲדַל!' צָעַקְתִּי, 'אֵינִי יָכוֹל יוֹתֵר!' הִתְחַנַּנְתִּי עַל נַפְשִׁי. הוּא לֹא הִנִּיחַ לִי. רַק אָמַר: 'הַמְתֵּן, עוֹד לֹא סִיַּמְתִּי אִתְּךָ!'

וְאָז הִגִּיעַ הַגָּרוּעַ מִכֹּל. הֻכְנַסְתִּי לְתַנּוּר לוֹהֵט. מִיָּמַי לֹא חַשְׁתִּי חֹם שֶׁכָּזֶה. לֹא הֵבַנְתִּי מָה הַמְּגַמָּה, לָמָּה הוּא שׂוֹרֵף אוֹתִי עַכְשָׁו אַחֲרֵי כָּל הַהִתְעַלְּלוּת שֶׁעָבַרְתִּי כְּבָר. חַשְׁתִּי שֶׁחֹם חוֹדֵר לְתוֹכִי וּמְשַׁנֶּה אֶת מַהוּתִי. כְּבָר לֹא הָיָה לִי כֹּחַ לִצְעֹק. הוּא בְּקֹשִׁי שָׁמַע אוֹתִי בּוֹכֶה 'תּוֹצִיא אוֹתִי מִכָּאן!' וְרַק הִנְהֵן בְּרֹאשׁוֹ לִשְׁלִילָה וְאָמַר: 'הַמְתֵּן, עוֹד לֹא סִיַּמְתִּי אִתְּךָ!'

שָׁעָה אֲרֻכָּה שֶׁנִּדְמְתָה בְּעֵינַי כְּנֶצַח חָלְפָה עַד שֶׁנִּפְתְּחָה דֶּלֶת הַתַּנּוּר, וְהוּא הוֹצִיא אוֹתִי מִשָּׁם רוֹתֵחַ כַּהֹגֶן. וְאָז הוּא אָחַז בִּי בַּעֲדִינוּת בִּצְבָת אֲרֻכָּה, וְהִנִּיחַ אוֹתִי עַל מַדָּף גָּבוֹהַּ מוּל הַחַלּוֹן הַפָּתוּחַ. רוּחַ קְרִירָה נָשְׁבָה עַל פָּנַי. הִרְגַּשְׁתִּי הַרְבֵּה יוֹתֵר טוֹב. הִתְחַלְתִּי לָחוּשׁ שֶׁאֲנִי חוֹזֵר לְעַצְמִי. דַּוְקָא אָהַבְתִּי אֶת עַצְמִי בַּצּוּרָה הַחֲדָשָׁה.

אֲבָל אִם חָשַׁבְתִּי שֶׁהַסִּיּוּט נִגְמַר, כַּנִּרְאֶה טָעִיתִי, זֶה לֹא נִגְמַר. רֵיחַ חָרִיף שֶׁל צֶבַע אָפַף אוֹתִי, אֵדִים רְעִילִים הִפְרִיעוּ לִי לִנְשֹׁם, כְּשֶׁהוּא הֶחְלִיט לְצַיֵּר עַל גַּבִּי. הָרֵיחַ הָיָה נוֹרָא, חָשַׁבְתִּי שֶׁאֲנִי עוֹמֵד לְהֵחָנֵק, אֲבָל הוּא לֹא הִנִּיחַ לִי, שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת יָשַׁב וְצִיֵּר. וְרַק אָמַר: 'הַמְתֵּן, עוֹד לֹא סִיַּמְתִּי אִתְּךָ!'

וְאָז זֶה קָרָה שׁוּב, וְהַפַּעַם הַרְבֵּה יוֹתֵר חָזָק. הוּא הִכְנִיס אוֹתִי שׁוּב לַתַּנּוּר, כְּשֶׁדַּרְגַּת חֹם גְּבוֹהָה פִּי כַּמָּה וְכַמָּה אוֹפֶפֶת אוֹתִי. חָשַׁבְתִּי שֶׁזֶּה פָּשׁוּט הַסּוֹף שֶׁלִּי, שֶׁעַכְשָׁו אֲנִי עוֹמֵד לָמוּת. צָעַקְתִּי, בָּכִיתִי, הִתְחַנַּנְתִּי, וְשׁוּם דָּבָר לֹא עָזַר. רַק כְּשֶׁכְּבָר כִּמְעַט נִכְנַעְתִּי וְהִשְׁלַמְתִּי עִם מַצָּבִי, אָז נִפְתְּחָה דֶּלֶת הַתַּנּוּר. הָאִישׁ אָחַז בִּי בַּעֲדִינוּת בְּאוֹתָהּ צְבָת בַּרְזֶל, וְשׁוּב הִנִּיחַ אוֹתִי מוּל הַחַלּוֹן הַפָּתוּחַ, נוֹתֵן לִי לְהִתְאוֹשֵׁשׁ מִכָּל מַה שֶּׁעָבַר עָלַי.

לְאַחַר שָׁעָה קַלָּה שָׁב, קְרִיאַת הִתְפַּעֲמוּת עָלְתָה מִפִּיו. 'מַדְהִים!' אָמַר, וְהָלַךְ לְהָבִיא מַרְאָה.

הֶחֱזִיק בִּי בַּעֲדִינוּת וְסוֹבֵב אוֹתִי מוּל הַמַּרְאָה, נוֹתֵן לִי לִרְאוֹת וּלְהִתְרַשֵּׁם מֵהַמַּרְאֶה הֶחָדָשׁ. הִתְקַשֵּׁיתִי לְהַאֲמִין שֶׁזֶּה אֲנִי, יָדַעְתִּי שֶׁאֲנִי סְתָם גּוּשׁ חֵימָר אָדֹם וּמְכֹעָר. לֹא יָדַעְתִּי שֶׁיֵּשׁ בִּי יֹפִי מַדְהִים כָּל כָּךְ. הִתְרַגַּשְׁתִּי.

'רָצִיתִי שֶׁתֵּדַע', פָּנָה אֵלַי וְאָמַר, 'נָכוֹן שֶׁזֶּה לֹא נָעִים שֶׁלָּשִׁים אוֹתְךָ, שֶׁמִּתְיַחֲסִים אֵלֶיךָ כְּאֶל גּוּשׁ בָּצֵק חֲסַר רֶגֶשׁ. אֲבָל אִם הָיִיתִי מַשְׁאִיר אוֹתְךָ שָׁם, בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ גָּדַלְתָּ, לְלֹא סָפֵק בְּעוֹד יָמִים מִסְפָּר, מַקְסִימוּם שָׁבוּעוֹת, הָיִיתָ מִתְיַבֵּשׁ, מִתְפּוֹרֵר וְהוֹפֵךְ לַחֲתִיכוֹת עָפָר חַסְרוֹת מַשְׁמָעוּת.

אִלּוּ עָצַרְתִּי אֶת הַגַּלְגַּל כְּשֶׁחַשְׁתָּ סְחַרְחֹרֶת אֲיֻמָּה, אִלּוּ פָּסַקְתִּי אָז מִלְּעַצֵּב אוֹתְךָ, הָיִיתָ מִתְרַסֵּק לִרְסִיסִים.

אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהָיָה לְךָ קָשֶׁה בַּתַּנּוּר הַלּוֹהֵט, אֲבָל אִם לֹא הָיִיתִי מַעֲבִיר אוֹתְךָ אֶת הַתַּהֲלִיךְ הַהֶכְרֵחִי הַזֶּה, הָיִיתָ נִסְדָּק מַהֵר מְאֹד.

גַּם אֵדֵי הַצֶּבַע הַחֲרִיפִים שֶׁגָּרְמוּ לְךָ לִתְחוּשַׁת מַחֲנָק הָיוּ הֶכְרֵחִיִּים. תָּאֵר לְעַצְמְךָ, כַּמָּה אַפְרוּרִי וּמְשַׁעֲמֵם הָיִיתָ נִרְאֶה אִם לֹא הַצֶּבַע שֶׁהוֹסַפְתִּי לְךָ. תִּרְאֶה אֶת הַפְּרָחִים הַנִּפְלָאִים שֶׁמְּקַשְּׁטִים אוֹתְךָ, אֶת הָעִטּוּרִים הַמַּרְהִיבִים שֶׁמְּעַטְּרִים אוֹתְךָ.

וְהַפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה, הַקָּשָׁה מִכֻּלָּם, כְּשֶׁחָשַׁבְתָּ שֶׁאַתָּה מֵת בְּתוֹךְ הַתַּנּוּר, זֶה הָיָה הַפִינִישׁ. פָּשׁוּט לְאַחֵד אֶת הַכֹּל, לְחַזֵּק אֶת כָּל מַה שֶּׁעָשִׂינוּ, לְוַדֵּא שֶׁהַיֹּפִי יִתְקַיֵּם, שֶׁיִּהְיֶה חֵלֶק מִמְּךָ לָנֶצַח.

עַכְשָׁו אַתָּה נִרְאֶה בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁחָשַׁבְתִּי שֶׁאֶפְשָׁר לְהוֹצִיא מִמְּךָ. כְּבָר כְּשֶׁרָאִיתִי אוֹתְךָ כְּגוּשׁ חֵימָר זִהִיתִי בְּךָ אֶת הַפּוֹטֶנְצְיַאל הַגָּלוּם בְּךָ וְהֶחְלַטְתִּי לְמַצּוֹת אוֹתוֹ, לַעֲזֹר לְךָ'.

לִקְרֹא. לִקְרֹא שֵׁנִית. אוּלַי גַּם שְׁלִישִׁית.

וּלְהַפְנִים.

כִּי זֶה אֲנַחְנוּ. הַחַיִּים שֶׁלָּנוּ.

***

הַחַיִּים מְחַשְּׁלִים - אוֹהֲבִים אֲנָשִׁים לוֹמַר, וְיֵשׁ בָּזֶה הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵאֱמֶת. כִּי רַק אָדָם שֶׁחוֹוֶה קְשָׁיִים, מְצוּקוֹת, הִתְמוֹדְדֻיּוֹת, נִסְיוֹנוֹת וּנְפִילוֹת וְיָכוֹל לָהֶם, הוּא אָדָם שֶׁהִתְחַשֵּׁל, הוּא אָדָם שֶׁנִּבְנָה.

כְּשֶׁאָדָם מִסְתַּכֵּל אָחוֹרָה עַל הַשָּׁנִים שֶׁמֵּאֲחוֹרָיו, עַל הַרְרֵי הַקְּשָׁיִים שֶׁעָבְרוּ עָלָיו בְּחַיָּיו, אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה, אִם קְצָת וְאִם יוֹתֵר, הוּא בְּוַדַּאי יַבְחִין שֶׁהוּא לֹא נוֹתַר אוֹתוֹ אָדָם שֶׁהָיָה לִפְנֵי, לְלֹא סָפֵק הִשְׁתַּנָּה, וּבְדֶרֶךְ כְּלָל לְטוֹבָה.

בַּיַּהֲדוּת קוֹרְאִים לַהִתְחַשְּׁלֻיּוֹת הַלָּלוּ נִסְיוֹנוֹת. כָּל נִסָּיוֹן הוּא בְּעֶצֶם קֹשִׁי שֶׁמַּטְּרָתוֹ לִבְחֹן אֶת כֹּשֶׁר הַהִתְמוֹדְדוּת שֶׁל הָאָדָם. לְעוֹלָם, כָּךְ אוֹמֶרֶת הַיַּהֲדוּת, אֵין אָדָם נִבְחָן בְּנִסָּיוֹן שֶׁאֵין לוֹ הַיְכוֹלוֹת לַעֲמֹד בּוֹ. וּבְסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר כַּאֲשֶׁר אָדָם עוֹבֵר אוֹתוֹ נִסָּיוֹן, לִפְעָמִים מֵרְצוֹנוֹ וְלִפְעָמִים עַל כָּרְחוֹ, הַנִּסָּיוֹן פָּשׁוּט מְרוֹמֵם אוֹתוֹ.

לֹא פֶּלֶא שֶׁהַמִּלָּה נִסָּיוֹן - שָׁרְשָׁהּ מֵהַמִּלָּה 'נֵס'. הַנֵּס בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ הוּא דֶּגֶל.

הַדֶּגֶל מִתְנוֹסֵס לְתִפְאָרָה גָּבוֹהַּ גָּבוֹהַּ.

זֶה מַה שֶּׁקְשָׁיִים אֲמוּרִים לַעֲשֹוֹת לָאָדָם.

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר