נקודת החיסרון

רבני שלום לעם תגובות: 0

סיפור לשבת

נקודת החיסרון – אריק סגל

כמו בכל בוקר בשבועות האחרונים, קם שיפו - חייל יפני צעיר בשעות המוקדמות של הבוקר, ופסע לעבר רחבת המסדרים הגדולים במחנה שבמרכז העיר. שם, כמו בכל בוקר, הוא קיבל מדים מצוחצחים והתבקש לחכות לספר הצבאי. הספר סידר את שערו ואז צבע אותו בצבע שונה מצבעו הטבעי.

זו לא הייתה הפעם הראשונה שבה הספר צבע את שערו של שיפו בצבע אחר, בשבועות האחרונים. בכל פעם לאחר טקס התספורת והצביעה היה שיפו שואל מדוע צבע שיערו שונה ומדוע הוא מתבקש להגיע בכל בוקר למספרה, אך הספר הצבאי השיב את אותה תשובה קבועה: אלה הפקודות, ועלי לבצע אותן כנדרש.

גם שיפו היה חייל, וגם הוא נאלץ לבצע את הפקודות ועל כן המשיך להגיע כמו עוד אלפי חיילים בכל יום לאותה רחבת מסדרים, לעבור את אותו טקס של צביעת שיער מוזרה ואז עמידת דום מתוח ברחבה. המפקדים היו עוברים ביניהם מעמידים אותם בסדר מסויים ופוקדים עליהם לעמוד כך ללא תזוזה. כך עברו שלשה שבועות מפרכים בהם הגיעו שיפו וחבריו בכל יום לאותה רחבה, כשהם עומדים את אותה עמידת דום מוזרה במשך כשעתיים.

לאחר שלשה שבועות, החלה השגרה לתת את אותותיה בחיילים, והמפקדים שהבחינו בזאת מיהרו לעורר את פקודיהם כשהם מבטיחים להם שהתרגיל המעט משונה הזה עומד לפני סיום בימים הקרובים. שיפו היה מרוגש מכיוון שלקראת סוף השבוע נכונה לו מסיבת בוגרים גדולה של בית הספר בעיירה הקטנה ממנה הגיע. שיפו, התגורר כילד בעיירה יפנית קטנה בת מאות תושבים בלבד, כך שבבית הספר המקומי הכירו כולם את כולם והתחושה הייתה כשל משפחה אחת גדולה. הוא ציפה למסיבה בכיליון עיניים. מצד שני ידע שיפו היטב כי היעדרות מהמחנה בימים אלו פירושה עונש חמור מאד שכן המפקדים הזהירו חזור והלוך כי ההשתתפות במסדר כל בוקר וביצוע התרגיל הינה חובה שאין להפר אותה.

הצעיר נקרע בין חובתו לרצונו העז להשתתף במסיבת הבוגרים של חבריו אותם לא ראה מספר שנים. בתום שעות ארוכות של התלבטות, החליט שיפו לצאת למסיבה ולנסות לחזור עד אור הבוקר. לחברו קאירו אמר כי בין אלפי החיילים העומדים ברחבה הענקית מידי בוקר, הסבירות כי המפקדים יבחינו כי שיפו חסר כמעט אפסית.

קאירו הסכים אתו. ברחבה העצומה עמדו במקומות שונים מאות קבוצות של עשרות חיילים וחסרונו של חייל אחד לא אמור להיות מורגש. גם אם ירצו - אמר קאירו, לא יצליחו המפקדים לעקוב אחרי כל חייל וחייל. דבריו של קאירו חיזקו את החלטתו של שיפו והוא עשה את הדרך הארוכה לעיירה הקטנה בה נולד, השתתף בחגיגה וכדרכם של מסיבות מן הסוג הזה, שתה לשכרה, רקד ושמח עם חבריו, ובשעה אחת לאחר חצות – כשביקש לעשות את דרכו בחזרה הניח את ראשו על הספסל בתחנה הציבורית ונרדם מיד.

למחרת בבוקר ניכרה במחנה תכונה מיוחדת ברחבת המסדרים והמפקדים היו נרגשים מתמיד. החיילים כולם עברו במהירות את טקס התספורת וצביעת השיער והועמדו במקומותיהם הקבועים. גם המפקדים ניצבו ללא תזוזה. רבע שעה נוספת חלפה וקול זמזום נשמע מעל. מסוק מפואר טס מעל הרחבה הענקית. החיילים המאומנים לא הניעו אבר והמשיכו לעמוד בצורה מתוחה על מקומם ללא כל תנועה.

מי היה במסוק? קיסר יפן בכבודו ובעצמו, הוטס מעל רחבת המסדרים כשלעיניו מתגלה מחזה מופלא מאין כמותו: אלפי חיילים עומדים בצורה שממבט מגבוה הרכיבה באופן מושלם את פניו של הקיסר. שערותיהם הצבועות בגוון פניו של הקיסר, בצבע שיערו ושפמו יצרו תמונת פסיפס מאלפי ראשים שהציגו תמונה מושלמת וענקית של פני הקיסר. פני הקיסר הביעו שביעות רצון ותחושת הקלה וגאווה מילאה את ליבו של מפקד היחידה הבכיר על ביצועה המושלם של המשימה.

אלא שאז, הבחין המפקד הבכיר כי פניו של הקיסר מתכרכמות. הוא ניגש בהכנעה למלך ושאל האם הכול כשורה. הקיסר לא השיב ואך החווה בזעם באצבעו כלפי מטה למרכזה של קבוצת החיילים. המפקד התבונן והבחין מיד למה התכוון הקיסר. 'האף' של הקיסר היה חתוך. התמונה הייתה אמנם מושלמת, אך בקבוצת החיילים שהרכיבה את האף של הקיסר היה חסר חייל אחד, וזה יצר מראה פנים מעוות של הקיסר שהיה נראה עם אף קטום. המפקד הבין כי החיילים למטה לא יכלו להבחין בליקוי, אך ממבט מלמעלה - הפגם המכוער היה נראה ברור. כעבור שעות אחדות כששיפו התפכח מיינו וחזר לבסיס הוא הועמד בפני משפט צבאי חמור. וכשניסה להסביר כי הוא בסך הכול חייל אחד שנעדר מתוך אלפים שעמדו לא תנועה ברחבה, הסבירו לו המפקדים כי גם מעשה טיפשי של חייל אחד המהווה חלק בלתי נפרד מקבוצה שלמה יכול להחריב עבודה של חודשים ארוכים...

***

בפרשת וירא מופיע הניסיון המפורסם ביותר של אברהם אבינו – ניסיון עקידת יצחק. אברהם אבינו מוכן להקריב את בנו על גבי המזבח וזכות זו של אבינו הגדול עומדת עד היום לנו צאצאיו. את ניסיון העקדה מאפיינת ההתמסרות המוחלטת של אברהם אבינו לקב'ה. הוא לא שואל שאלות, הוא לא מנסה להבין מדוע עליו לעשות כך, וגם אם הדבר היה נראה לו אולי לא הגיוני הוא לא אמר מילה. הוא ניגש בזריזות וביצע את מה שה' ביקש ממנו. כשיהודי עושה מצווה או מתפלל בתוך מנין גדול הוא עשוי לחשוב כי מה שנדרש ממנו אולי לא נצרך, אולם עלינו לדעת שאנו חלק מתוך עם ישראל המהווה תמונה גדולה שלא תמיד נראית במבט הקטן והשטחי.

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר