אמן הנייר

אבינועם הרש תגובות: 0

מבט אל החיים

אמן הנייר – אבינועם הרש

מאז שמנחם היה ילד קטן, כבר ידעו הוריו של מנחם שבנם לא הולך להיות הילד המצטיין של הכיתה, כזה שכל המורים מייעדים לו עתיד מזהיר. מנחם היה ילד חייכן ומתוק ובעל חוש הומור נהדר, אבל תמיד הלך לאיבוד בכל מה שקשור ללימודים, נראה שהלימודים פשוט הלחיצו אותו וזה היה גדול עליו בכמה מספרים.

למזלו של מנחם, יכולות התקשורת שלו בעיני הבריות הפכו אותו לבן אדם חברתי שכולם חפצים בקרבתו, כך שלמרות הציונים הגרועים היה מנחם אהוב מאד על כולם.

כשהגיע מנחם לכיתה י' ניגש ליעקב אביו, אדון סעדיה השכן שהיה בעליו של מוסך: 'סעדיה ובניו'  ואמר לו: 'שמע ידידי. נראה לי שמנחם מתבזבז בבית הספר. מדוע שלא יעזור לי במוסך וילמד מקצוע שיוכל בעתיד להתפרנס ממנו בכבוד?'

'תן לי לחשוב על זה' ענה יעקב לאדון סעדיה. 'אדבר גם עם אשתי ואחזיר לך תשובה...'

לאחר יומיים של מחשבה, חזר יעקב אביו של מנחם לסעדיה עם תשובה חיובית. ועוד באותו השבוע החל מנחם לעבוד במוסך 'סעדיה ובניו' תוך כמה שעות כבר הצליח להתחבר ולהקסים את כל עובדי המוסך ולפתע הרגישו כולם שגם מול הלקוחות הזועמים וקצרי הרוח, מנחם פשוט אלוף בלהרגיע אותם.

באחד הימים הגיע למוסך בנימין שהיה ידוע כאדם עשיר וקפדן, כששמע שהוא צריך להשאיר את הרכב במוסך, החל לצעוק: 'נמאס לי ממכם! רק לפני חודש הייתי כאן!'. ואילו מנחם בשיא הטבעיות ניגש לבנימין ואמר לו שבדיוק אחיו הקטן סיפר לו על בנו של בנימין שהצטיין בשיעור וענה תשובות מבריקות, באותו רגע אורו פניו של בנימין והוא ענה למנחם: 'מה באמת? זה מה שאחיך אמר? תראה מה זה, הוא לא סיפר לי כלום!'. ומיד הוציא את הפלאפון מהכיס וחייג לאשתו כשהוא זורח מאושר ואמר: 'תגידי, את ידעת שאתמול הבן שלנו היה המצטיין של השיעור?'

דקלה, אשתו של בני התרגשה מאוד לשמוע ואמרה לבנימין: 'אין לך מושג כמה שמחת אותי עכשיו' מיד כשהסתיימה השיחה התרככו פניו של בנימין וחיוך גדול עלה על פניו, הוא נרגע מכעסו וביקש סליחה מעובדי המוסך. את כל זה ראה אדון סעדיה מהמשרד שלו ולאחר מכן החמיא למנחם ואמר לו תוך כדי טפיחה על השכם: 'תשמע מנחם אתה פשוט נכס אמיתי למוסך שלנו' ומנחם היה מרוצה ומאושר...

אחד הידידים של מנחם היה דוד, עורך דין צעיר ומבטיח שהמוסך שבו עבד מנחם עבר בדרך שלו מהמשרד לבית. מאז שנכנס פעם אחת למוסך לתקן את האוטו הספיק דוד להכיר את הבחור הצעיר והנמרץ שכל הזמן מחייך ומדי פעם היה מגיע לבקר את מנחם או לפחות היה עובר כדי לומר לו שלום. 

מנחם היה מדבר איתו ולפעמים כשהיה לו זמן, היה מכין להם קפה שחור וכך היו יושבים מפטפטים עד שעם הזמן הפכו להיות חברים טובים. תמיד שדוד היה מתוסכל או עצוב, מנחם היה מעודד אותו ומשפר לו את מצב הרוח.

פעם אחת הבחין דוד, שעל השולחן של מנחם ניצבים סדרה של קיפולי נייר מדהימים שהוא לא ראה מימיו. 'תשמע זה פשוט מדהים!' פנה דוד למנחם: 'תוכל להראות לי איך אתה עושה את זה?'

'בוודאי' אמר מנחם, מופתע מההתעניינות של דוד. ובתוך רגע הפגין זריזות ידיים מדהימה ובמיומנות של אומן קיפל דף נייר ועשה ממנו ציפור מרהיבה. 'בבקשה' אמר מנחם כשהוא מנסה להבין ממה דוד התלהב כל כך.

'נהדר!' יצא דוד מגדרו. 'כמה כסף אתה רוצה על זה?'

'זה לא שווה כלום. זה רק נייר' אמר מנחם ועדיין לא תפס במה העניין. 'תקשיב טוב ידידי' אמר דוד ותפס את זרועו של מנחם: 'יש לך כאן זהב ביד! אנשים ישלמו הרבה כסף בשביל הדברים שאתה עושה. מעבר לכך תוכל גם לפתוח חוגים וללמד ילדים איך לעשות את זה. מה שאתה עושה נקרא 'אוריגאמי'. תן לי לטפל בזה!'

'האמת' אמר מנחם לדוד: 'שאם כבר דברת על כסף - אז אתמול דיברו איתי ההורים שלי ואמרו לי שהם מאוד מודאגים מהעתיד שלי. אני עובד במוסך והכול נהדר אבל אין כאן הרבה כסף. אין לי מושג מי תרצה אותי בתור חתן ואיך אוכל לפרנס משפחה מהכסף הזה...'

ובפעם הראשונה בחייו ראה דוד כיצד חיוכו של מנחם נמחק מפניו.

'תן לי לסדר כמה דברים' ענה דוד למנחם ומיד הלך לגלריה לאומנות והראה את קיפולי הנייר לאדם שמוכר חפצי אומנות כאלו לכל מיני תיירים עשירים.

'זו עבודה מיוחדת מאוד' התלהב בעל הגלריה: 'מי עשה את זה? יש לי מלא הזמנות לתת לו לעשות!'

יום לאחר מכן כתב דוד מודעה והפיץ אותה ברחבי השכונה: 'נפתח חוג להוראת אוריגאמי. עוזר במיוחד לשקט ולריכוז וכן למיומנויות הידיים'. דוד הוסיף גם תמונה של הציפור המרהיבה מנייר שעשה מנחם ובתוך יום אחד כבר היו מעל עשרים הורים שרצו לרשום את בניהם.

למחרת קיבל מנחם צלצול ונקבעה לו פגישה עם בעל הגלריה הזקן שהזמין ממנו עבודות מיוחדות והיה מוכן לשלם עליהם אלפי שקלים.

מבלי שהבין איך ולמה, פתאום מצא את עצמו מנחם מוצף בהזמנת עבודות ובדרישות הולכות ומתגברות מצד הורי השכונה לפתוח עוד ועוד קבוצות של הדרכה פרטית בקיפול נייר.

שמו של מנחם יצא לתהילה בתור אומן הנייר. מובן שלאחר הפרסום שקיבל והמשכורת שהלכה ותפחה, הוא יכל גם לפרנס משפחה בכבוד... 

*

אנשים התרגלו לחייך ולהתנהג יפה בעיקר לאנשים שהם חושבים שיצליחו לתגמל אותם בחזרה,

מנהגו של מנחם היה להקדים שלום לכל אדם ולחייך לכולם לא כי הוא מחפש תגמול אלא שזה המנהג שלו. אלא שבדיוק אחד מהאנשים הללו, הוא זה שהפך את חייו וגילה אותו לעולם ובכך בעצם, העניק למנחם הזדמנות נהדרת לחיים מאושרים וזו עוד סיבה מדוע כדאי לנו להפוך את העולם לטוב יותר מבלי לחפש כל הזמן תגמולים ואינטרסים.

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר