מבט מבחוץ

רבני שלום לעם תגובות: 0

מבט מבחוץ – אבינועם הרש

'החיים קצרים מדיי בשביל לבזבז אותם על מראה חיצוני' היה אומר תמיד יובל למנחם חברו הטוב מילדות: 'אתה חושב שבאמת מעניין אותי האם החולצה מתאימה למכנסיים? תתקדם מנחם. תעבוד על האישיות והאופי שלך. אלו הדברים החשובים באמת'

ההבדל בין יובל למנחם היה מהותי. בעוד יובל היה לבוש ברישול, למרות שהיה אדם אינטליגנט מטבעו. מנחם ידידו הופיע תמיד בלבוש מוקפד ומחויט, הוויכוח על הלבוש היה הוויכוח הנצחי שחתם כמעט כל שיחה בין השניים. 'אם שנינו ניכנס לאיזה מקום, אתה עם הבגדים המרושלים שלך ואני עם הבגדים שלי, למרות שאתה משכיל הרבה יותר ממני, למי נראה לך שיעשו יותר כבוד, הא?' שאל מנחם בנימת ניצחון: 'תאמין לי שאליי יתייחסו בכבוד. כי לי יש חולצות שעולות שש מאות שקל ואני עונד על היד שעון 'רולקס' ששווה עשרים אלף שקל!'

באחד הימים הזמין מנחם את יובל ידידו הטוב לחופשה בת שבוע בתאילנד. וכך, כעבור שבוע לקח יובל חופשה מהאוניברסיטה וביחד עם מנחם שפינה לעצמו זמן מהעסקים טסו לתאילנד. במהלך הטיסה התחבר אליהם אדם חביב מאוד שהציג את עצמו כג'ון ואף הביא להם כרטיס ביקור ומתנה קטנה. שעון שעל פי דברי מנחם הוא יקר במיוחד. 'כדאי לכם לשים אותו בתיק היד הקטן שלכם. כדי שהפקידים התאילנדים במכס לא יחמדו אותו לעצמם' אמר להם ג'ון בלחש.

כשהשניים נחתו וחיכו כמו כולם בביקורת הדרכונים, מנחם ויובל הביאו את תיק היד לבדיקה ולפני שהבינו בכלל מה קורה, ניגשו אליהם בפתאומיות זוג שוטרים תאילנדים ולקחו אותם בגסות הצידה לחדר החקירות.

'האם יש לכם הסבר לחבילת הסמים הזו שהוחבאה בתוך מנוע השעון?' שאל אותם באנגלית שוטר בעל סבר פנים חמורות.

מנחם שלא ידע מילה באנגלית רק הסתכל נבוך על יובל, שמיד החוויר והבין את השלכות ה'מתנה'. מסתבר שכשג'ון הבין שהוא לא יוכל לעבור את בדיקות המשטרה התאילנדית מבלי להסתבך הוא החליט להתפטר ממנה ולהביא לשני הנוסעים התמימים מישראל 'מתנה יוקרתית' שהתגלתה בעצם כמשלוח סמים.

בגדיהם האישיים הוחלפו בבגדי אסירים ויובל שגם ככה לא ייחס חשיבות יתירה לבגדים התרגל מהר לעניין אבל מנחם נכנס להלם אמיתי מהחלפת הבגדים: פתאום הוא מצא את עצמו ללא הבגדים הכול כך חשובים לו.

כאשר נפגשו לראשונה לאחר שבגדיהם הוחלפו החל מנחם לרעוד ולבכות ולומר ליובל שהם בחיים לא יצאו מכאן ושהוא מצטער מאוד על הטיפשות שלו שהסכים לקחת מג'ון את המתנה, כי ככל הנראה הם הולכים לסיים את חייהם בבית הכלא הזה. אבל יובל סיפר ברוגע למנחם שלמרות שהתאילנדים מאוד מקפידים על עניין הסמים להערכתו בעוד יום יומיים הם יצמידו להם עורך דין שיוציא אותם מהעניין והכול יסתדר.

מנחם שלל את דבריו בתוקף ושקע בייאוש בתוך עצמו, הוא החל לפתח תסמינים של דיכאון בכל פעם שהביט במראה וראה את בגדי האסירים שקיבל.

במקום לבזבז זמן החל יובל ליצור קשרים עם האסירים האחרים, מתוך מחשבה להשתמש בעצתם ובניסיונם. מאמצעיו נשאו פרות באופן מהיר והוא קיבל מידע שימושי מאוד שעזר לו לדעת איזה עורך דין מקומי כדאי לקחת לייצוג ואיזה שאלות יש לשאול את עורכי הדין שהמשטרה התאילנדית מציעה, היות וגם בתחום הזה יש הרבה נוכלים ורמאים שנוהגים לאחר שקיבלו את הכסף להיעלם מהשטח. 

כעבור חצי יום נכנס כמו שחשב יובל נציג המשטרה כשהוא מלווה במתורגמן ושאל אותם האם ירצו לקבל כאן ועכשיו עורך דין שייצג אותם.

מנחם לא הקשיב לעצתו של יובל וברוב טיפשותו הצהיר שהוא מוכן לשלם כפול לעורך הדין הראשון שיבוא וייצג אותו מול השלטונות.

יובל לעומת זאת שהיה הרבה יותר שקול ומחושב, שאל את עורך הדין הנכבד כמה שאלות וכשהבחין יובל שהוא מתקשה לענות על שאלות חשובות הקשורות ללוח זמנים ולאסטרטגית ההגנה, העדיף יובל להמתין ולבקש עורך דין אחר בגלל שהראשון לא מצא חן בעיניו.

כשהגיע מנחם למשפט הוא הוכה בתדהמה כאשר הוא גילה שעורך הדין שכבר העביר לו כסף, לא הופיע כנדרש והשופט שאל אותו: 'היכן עורך הדין שלך ומי אמור לייצג אותך?' מנחם רק מלמל משפטים לא מובנים בעברית וחיש מהר מצא את עצמו מובל למעצר שהפעם היה ארוך יותר.

יובל מצדו חיכה אמנם עוד יום נוסף עד שהגיע עורך דין שלפי המלצת האסירים האחרים, אפשר בהחלט לסמוך עליו. ואכן ביום שלמחרת, הוכיח עורך הדין האמין של יובל שגם עלה פחות כסף מאשר עורך הדין של מנחם את חפותו של יובל לשופטים.

חכמתו של יובל, השכלתו ואופקיו הרחבים הם אלו שהצליחו לעזור לו להגיע לחופשי הרבה יותר מהר ממנחם, שהיה פשוט אבוד לחלוטין ללא בגדיו המהודרים ולא הצליח להשתמש בכישוריו כדי שיעזרו לו בכלא כפי שעשה זאת יובל.

לאחר שהשתחרר עדכן יובל את משפחתו של מנחם בארץ, במתרחש. ואלו העבירו לו כסף בכדי שישכור שוב פעם את עורך הדין הנאמן שעזר ליובל להשתחרר. כעבור שבועיים נוספים הצליח עורך הדין לשחרר גם את מנחם והשניים עלו המטוס חזרה לישראל.

כאשר מנחם קיבל את בגדיו בחזרה ממשטרת תאילנד והיה לבוש שוב בלבוש הנוח והמהודר שלו, הסתכל מנחם במראה רק שהפעם משום מה, הרגיש הרבה פחות בנוח. הוא הרגיש שבניגוד גמור למה שחשב, לא הבגדים הם אלו שעושים את האדם, אלא האדם הוא זה שעושה את הבגדים:

עוד חשב מנחם שאפשר כל כך בקלות להפריד את האדם מבגדיו, אבל אי אפשר להפריד את האדם מחכמתו וכישוריו...

*

בני האדם נוטים להעריך ולשפוט הרבה פעמים אנשים אחרים רק על סמך הבגדים שלהם. בהתאם לכך יש אנשים שחושבים שהם יעשו לעצמם קיצורי דרך אם ישקיעו בעטיפה ובבגדים, כי גם ככה מה שחשוב הרי זה הרושם הראשוני. החיים מלמדים אותנו שבשורה התחתונה בגדים מרשימים שאין מתחתיהם גם כישורים ואישיות חזקה, אינם אלא שכבה של אוויר שסופה לקרוס לתוך עצמה. ולכן עדיף תמיד ללכת על ההשקעה הארוכה והבטוחה יותר: רכישת מיומנויות וכישורי חיים שאף אחד לא יוכל לקחת אותו מאתנו לנצח. 

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר