הסופגניות המקולקלות

יעקב ברוך ב.ת. תגובות: 0

הסופגניות המקולקלות

לכבוד חג החנוכה החליט אלירם מנהל בית הספר 'בני ירושלים' לעשות מסיבת חנוכה כיד המלך. הוא הזמין כמות גדולה של סופגניות מהמאפיה השכונתית אלא שהשמן שבו טיגנו את הסופגניות היה שמן ישן שכבר השתמשו בו שלושה ימים ברציפות. התלמידים שלא ידעו מכך אכלו סופגניות בלי לחשוב פעמיים וחלק גדול מהתלמידים קיבלו קלקול קיבה רציני ואמיר ואורן אף אושפזו בבית החולים. אמיר קיבל תרופות חזקות ואורן הפסיד ארבעה ימי עבודה בגלל האשפוז. כעת הם תובעים שישלמו להם על הנזק שנגרם להם. מי לדעתכם צריך לשלם, האם אלירם שהזמין את הסופגניות או בעל המאפיה שטיגן אותם בשמן ישן ומקולקל? ומה יהיה הדין באופן שבעל המאפיה לא ידע שהשמן מקולקל ועשה זאת בלי כוונה?

מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט: תלמוד בבלי מסכת 'בבא קמא' דף ו' עמוד א' בדין: 'בור המתגלגל' ושולחן ערוך 'חושן משפט' סימן תי'א סעיף ג'. או שהוא מוגדר כ'אדם המזיק' סימן ת'כ סעיף ג'. סימן תכ'א סעיף ג' בדין: 'האם חייב בריפוי'.

תשובה לשאלה 'מעשה במסטיק' (שאלה מס' 471)

תקציר השאלה השבועית: ברוך הזמין את דוד לשבת על כיסא בביתו, וכתוצאה מהמסטיק שברוך השליך על הכיסא קודם לכן, התקלקלו המכנסים החדשות של דוד.  ברוך שידע קצת ללמוד טען כלפי דוד שהוא פטור מלשלם, כיון שמבחינת ההלכה המסטיק נחשב כ'בור' ואילו המכנסיים מוגדרים כ'כלים', וההלכה היא שב'בור פטורים לשלם על כלים, ואילו דוד טוען לעומתו: 'אתה הזמנת אותי לשבת על הכיסא הזה – אז זה לא נקרא 'בור' שמזיק ולכן אתה חייב לשלם...' מה דעתכם, מי צודק?

 

תשובה בקצרה: ברוך פטור מלשלם על המכנסיים של דוד, אלא אם כן הוא ידע מהמסטיק והתכוון להזיק, שאז הוא חייב לשלם כדי לצאת ידי שמים.

תשובה בהרחבה: אדם שחפר בור, או הניח כל מכשול אחר ברשות הרבים, או אפילו ברשותו הפרטית אם נתן רשות לאנשים ללכת שם, נפסק שהוא חייב לשלם רק על בעלי חיים שנפלו או על אדם שניזוק, אבל על כלים שניזוקו או על אדם שנפל שם ומת הוא פטור מלשלם, והלכה זו נלמדת מפסוקי התורה והיא גזירת הכתוב בלי טעם. אולם לדעת רבים מהפוסקים, כל הפטור של כלים בבור הוא רק לגבי 'דיני אדם' אבל מ'דיני שמים' הוא חייב לשלם, ובפרט אם התכוון להזיק וברור שלכתחילה וודאי אסור מן התורה להזיק גם נזקי כלים בבור, רק שאם חלילה הזיק הוא פטור מלשלם ו'לצאת בדיני שמים' הכוונה היא, שכל עוד הוא לא משלם את הנזק לא נמחל לו על כך בשמיים.

חיוב 'גרמי' בבור

הרמב'ן מקשה, שכיון שההלכה היא שהמזיק את חברו ב'גרמי', דהיינו שהוא לא הזיק אותו בידיו ממש אבל כן גרם לו נזק ישיר - חייב לשלם, אם כן, בעל הבור יהיה חייב לשלם על כל נזק שנגרם על ידי הבור מדין 'גרמי'. ומתרץ הרמב'ן שני תירוצים, תירוץ ראשון שדבר כזה לא נחשב 'גרמי', כיון שהכלים שניזוקו הגיעו לבור ולא שהבור הלך אליהם וכיון שזה היה תלוי בהחלטתו של הניזק אם ללכת עם הכלים ליד הבור, אי אפשר לחייב את בעל הבור על הנזק שלא היה ברור שיקרה, ותירוץ שני, שיש פסוק מפורש הפוטר בור מנזקי כלים, ומציין הרמב'ן, שהתירוץ הראשון מספיק גם בלי התירוץ השני.

ההבדל בין שני התירוצים הוא, שלפי התירוץ הראשון, במקרה שכן ברור שיהיה נזק, בעל הבור יהיה חייב לשלם ולפי התירוץ השני, גם כשברור שיקרה נזק, בעל הבור פטור כיון שהתורה פטרה אותו מלשלם.

בסיפור שלנו

בסיפור שלנו, הנזק נחשב לנזק ברור, כיון שברוך הזמין את דוד לשבת על הכיסא הדבוק במסטיק, ולדוד לא הייתה סיבה להימנע מכך, וכיון שהלכה זו תלויה בשני התירוצים של הרמב'ן, שלפי התירוץ הראשון ברוך יהיה חייב לשלם כיון שהנזק היה צפוי, ולפי התירוץ השני הוא יהיה פטור כי התורה פטרה אותו, אם כן לא ניתן יהיה לתבוע את ברוך מספק, אולם אם ברוך ידע מהנזק והתכוון להזיק, הוא יהיה חייב לשלם מדיני שמים, שהרי 'גרמא' במזיד חייב לשלם כדי לצאת ידי שמים, ובנוסף גם יתכן שזה נחשב 'גרמי', ובפרט שלדעת רבים מהפוסקים בעל בור חייב תמיד לשלם על כלים כדי לצאת ידי שמים.  

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר