נִתְפַּס עַל חַם

רבני שלום לעם תגובות: 0

סיפור צעיר

נִתְפַּס עַל חַם

זֶה כְּבָר זְמַן רַב שֶׁ'מַּגְנוּב - הַגַּנָּב' שָֹם אֶת עֵינָיו עַל 'יוֹרָם' שֶׁהָיָה סוֹחֵר נַעֲלַיִם אָמִיד, בְּנִהוּלוֹ שֶׁל יוֹרָם הָיָה רֶשֶׁת חֲנֻיּוֹת נַעֲלַיִם מֵהַגְּדוֹלוֹת שֶׁבְּמֶרְכַּז הָעִיר. מַגְנוּב שֶׁהָיָה כְּבָר גַּנָּב מְיֻמָּן יָדַע אֶת מַה שֶּׁהַרְבֵּה גַנָּבִים יוֹדְעִים - שֶׁהַהִזְדַּמְּנֻיּוֹת מְחַכּוֹת דַּוְקָא בֶּעָרִים הַגְּדוֹלוֹת, שָׁם קַל יוֹתֵר לַעֲשֹוֹת קֻפָּה, הָאֶפְשָׁרֻיּוֹת הֵן הַרְבֵּה יוֹתֵר גְּדוֹלוֹת מֵאֲשֶׁר בִּמְקוֹמוֹת קְטַנִּים. בְּכָל זֹאת, 'מַכָּה' קְטַנָּה פֹּה וּ'מַכָּה' קְטַנָּה שָׁם אֵינָן מִשְׁתַּוּוֹת לְ'מַכָּה' אַחַת גְּדוֹלָה. חֲלוֹמוֹ שֶׁל כָּל גַּנָּב מַתְחִיל הוּא 'לִפֹּל' עַל גְּנֵבָה גְּדוֹלָה שֶׁ'תְּסַדֵּר' אוֹתוֹ לְכַמָּה חֳדָשִׁים טוֹבִים, לוּ רַק יִמְצָא נְקֻדַּת תֻּרְפָּה שֶׁכָּזוֹ הָרְחוֹקָה מֵעֵינֵי הַחֹק וּמֵעֵינֵי אָדָם, הוּא יִהְיֶה מְסֻדָּר לִתְקוּפָה אֲרֻכַּת טְוָח. וְכָךְ גַּם הָיָה חֲלוֹמוֹ שֶׁל 'מַגְנוּב' בַּמַּעֲקָב הַצָּמוּד שֶׁנִּהֵל מוּל הַחֲנוּת הַמֶּרְכָּזִית שֶׁל הַנַּעֲלַיִם, לְפָנָיו נִגְלָה כָּל יוֹם מֵחָדָשׁ.

אֲנָשִׁים נִכְנָסִים וְיוֹצְאִים, וְהַכְּסָפִים מִתְגַּלְגְּלִים מִיָּד לְיָד. עֵינָיו כִּמְעַט יָצְאוּ מֵחוֹרֵיהֶן: 'אָח, לוּ רַק הָיִיתִי 'נוֹפֵל' עַל מָקוֹם שֶׁכָּזֶה, לֹא הָיִיתִי צָרִיךְ 'לַעֲבֹד' חֳדָשִׁים', הָיָה מְהַרְהֵר לְעַצְמוֹ.

מַגְנוּב אָדָם מְתֻכְנָן הָיָה, הוּא אֵינוֹ לוֹקֵחַ סִכּוּנִים מְיֻתָּרִים. אֶצְלוֹ הַכֹּל מְחֻשָּׁב, מְסֻדָּר, רָשׁוּם וּמְאֻרְגָּן, הוּא אֵינוֹ נוֹהֵג לְהַשְׁאִיר אַף פְּרָט לְחַסְדֵּי הַמִּקְרֶה. תְּקוּפָה אֲרֻכָּה יוֹם אַחַר יוֹם עָקַב מַגְנוּב אַחַר הַמִּתְרַחֵשׁ בְּבּוֹטִיק הַנַּעֲלַיִם. וְהִנֵּה הוּא הִבְחִין כִּי מִדֵּי יוֹם טֶרֶם שְׁעַת סְגִירַת הַבַּנְקִים יוֹצֵא מֵהַחֲנוּת נַעַר שֶׁתִּיק עוֹר גָּדוֹל בְּיָדוֹ, הַתִּיק, כָּךְ יֵשׁ לְהַנִּיחַ, עָמוּס בִּמְזֻמָּנִים פְּרִי פִּדְיוֹן הַחֲנוּת בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן, וְהִנֵּה אָכֵן כָּךְ הוּא צוֹעֵד אֶל סְנִיף הַבַּנְק בָּרְחוֹב הַסָּמוּךְ.

הַכֶּסֶף נִמְצָא אֵפוֹא בְּהֵשֶּׂג יָד, רוֹשֵׁם מַגְנוּב בְּפִנְקָסוֹ, וּמַתְחִיל לְתַכְנֵן אֶת צְעָדָיו הַבָּאִים. הוּא לֹא הָאִישׁ שֶׁיְּבַצַּע שׁוֹד מָלֵא בְּסִכּוּנִים בְּכִכַּר הָעִיר, סִגְנוֹן הָעֲבוֹדָה הַזֶּה זָר לוֹ. תִּכְנוּן מַקְדִּים, אִרְגּוּן נָכוֹן וּמַחֲשָׁבָה מְאֻמֶּצֶת תָּמִיד הֵנִיבוּ לוֹ פֵּרוֹת יָפִים יוֹתֵר, וְגַם הַפַּעַם הוּא הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ זוֹ וּמְבַשֵּׁל לְאוֹתוֹ נַעַר עִסְקָה יָפָה, שֶׁמַּתַּן שְֹכָרוֹ (שֶׁל הַנַּעַר) בְּצִדּוֹ (שֶׁל הַגַּנָּב).

בְּדִיּוּק בְּצָהֳרֵי הַיּוֹם נִכְנַס מַגְנוּב לַחֲנוּת אָפְנָה יֻקְרָתִית, הַמְמֻקֶּמֶת לְאָרְכּוֹ שֶׁל הָרְחוֹב הַמְחַבֵּר בֵּין בּוֹטִיק הַנַּעֲלַיִם לַבַּנְק, בַּאֲרֶשֶׁת פָּנִים חֲשׁוּבָה הוּא פּוֹנֶה לַמּוֹכֵר וּמְבַקֵּשׁ אֶת עֶזְרָתוֹ: 'תִּרְאֶה, נִשְׁלַחְתִּי עַל יְדֵי הַמַּעֲבִיד שֶׁלִּי מִמִּשְׂרְדֵי א.ג אֶת ש.ל בע'מ בָּרְחוֹב הַמַּקְבִּיל, הוּא רוֹצֶה שֶׁאֶקְנֶה לוֹ חֲלִיפָה יֻקְרָתִית וְאֵיכוּתִית, מוֹתָג הַמַּתְאִים לְאָדָם מִסּוּגוֹ, וְכַמּוּבָן, הַמְּחִיר אֵינוֹ מֻגְבָּל'.

פְּנֵי הַמּוֹכֵר אוֹרוּ, לָקוֹחוֹת מִסּוּג זֶה לֹא מִזְדַּמְּנִים בְּכָל יוֹם. 'הִגַּעְתָּ בְּדִיּוּק לַמָּקוֹם הַנָּכוֹן', הִצְהִיר, 'מַהִי הַמִּדָּה הַנִּדְרֶשֶׁת?'

הֶחְמִיץ מַגְנוּב אֶת פָּנָיו כְּאִלּוּ נִזְכַּר בִּדְבַר מָה: 'הוֹי, אָכֵן בְּעָיָה, שָׁכַחְתִּי לִשְׁאֹל...' כִּמְעַט שֶׁהָלַךְ, פִּתְאֹם כְּאִלּוּ הִבְרִיק רַעְיוֹן בְּמֹחוֹ: 'תִּשְׁמַע מַה שֶּׁנַּעֲשֶׂה, נִמְצָא אָדָם מִן הָעוֹבְרִים וְהַשָּׁבִים שֶׁמִּבְנֵה גּוּפוֹ דּוֹמֶה לְזֶה שֶׁל הַבּוֹס שֶׁלִּי, וְנִמְדֹּד אֶת הַחֲלִיפָה לְפִי מִדָּתוֹ'. וְכָךְ בְּעוֹד שֶׁהוּא מַעֲלֶה אֶת הָרַעְיוֹן, הוּא מִסְתּוֹבֵב לְאָחוֹר וּבְתִזְמוּן מְדֻיָּק עוֹבֵר שָׁם מִי אִם לֹא נַעַר הַשְּׁלִיחֻיּוֹת שֶׁל בּוֹטִיק הַנַּעֲלַיִם, הַתִּיק הַגָּדוֹל בְּיָדָיו בְּדַרְכּוֹ אֶל הַבַּנְק. 'הִנֵּה, הִנֵּה הַנַּעַר הַזֶּה דּוֹמֶה בְּדִיּוּק בְּמִבְנֵה גּוּפוֹ לַבּוֹס שֶׁלִּי, אוּלַי הוּא יַסְכִּים... '.

הַמּוֹכֵר הַלָּהוּט לְשָׁרֵת בִּיעִילוּת אֶת הַקְלִיֶינְט הַשָּׁמֵן שֶׁלְּפָנָיו, פָּנָה בַּאֲדִיבוּת אֶל הַנַּעַר 'עוֹבֵר הָאֹרַח' שֶׁעָלָיו הִצְבִּיעַ הַשָּׁלִיחַ: 'תּוּכַל לַעֲשֹוֹת לָנוּ טוֹבָה וּלְהַקְדִּישׁ דַּקָּה מִזְּמַנְּךָ לְשֵׁם מְדִידַת חֲלִיפָה יֻקְרָתִית?' וְכִי לְאָן הוּא מְמַהֵר שֶׁיְּסָרֵב?! הוּא הִסְכִּים בְּשִֹמְחָה וְנִכְנַס, לֹא כָּל יוֹם מִזְדַּמֵּן לוֹ לְהֵרָאוֹת חָשׁוּב וּלְהִתְהַדֵּר בַּחֲלִיפָה יֻקְרָתִית.

הוּא הִרְגִּישׁ כָּל-כָּךְ טוֹב עָטוּי בַּחֲלִיפַת הַיֻּקְרָה, חֲזֵהוּ הִתְנַפַּח וְעֵינָיו הִתְמַקְּדוּ בַּמַּרְאָה, שֶׁמִּמֶּנָּה הִשְׁתַּקְּפָה דְּמוּתוֹ הַהֲדוּרָה, הַתִּיק הֻנַּח בַּצַּד עַל כִּסֵּא מִזְדַּמֵּן, וּלְרֶגַע קָט שָׁכַח הַשָּׁלִיחַ אֶת שְׁלִיחוּתוֹ. בְּדִיּוּק לָרֶגַע הַזֶּה חִכָּה מַגְנוּב, הוּא תָּפַס אֶת הַתִּיק לָקַח אֶת שְׁתֵּי רַגְלָיו וְעָזַב בְּאֶלֶגַנְטִיּוּת אֶת הַשֶּׁטַח.

דַּקָּה חָלְפָה, וְהַנַּעַר הַמִּתְמוֹגֵג מוּל הַמַּרְאָה קָלַט אֶת מַה שֶּׁקָּרָה.

'הֵי, עֲצֹר... לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ... זֶה הַתִּיק שֶׁלִּי...'

בִּקֵּשׁ לָרוּץ, לִרְדֹּף אַחַר הַגַּנָּב לְהַצִּיל אֶת חֶלְקוֹ, אַךְ יָד כְּבֵדָה הֻנְּחָה עַל כְּתֵפוֹ...

'הַחֲלִיפָה יְדִידִי, פְּשֹׁט אוֹתָהּ בְּבַקָּשָׁה'.

- 'אֲבָל הוּא גָּנַב לִי אֶת הַתִּיק... אֲנִי חַיָּב לָרוּץ אַחֲרָיו...'

- 'אַתָּה לֹא הוֹלֵךְ לְשׁוּם מָקוֹם בַּחֲלִיפָה שֶׁלִּי יְדִידִי, פְּשֹׁט אוֹתָהּ וְאַחַר כָּךְ תָּרוּץ לְאָן שֶׁתִּרְצֶה...'

קָשֶׁה לְהָכִיל אֶת כְּאֵב הַלֵּב. הוּא רֻמָּה, הוֹלִיכוּ אוֹתוֹ שׁוֹלָל, הִלְבִּישׁוּ אוֹתוֹ בַּחֲלִיפָה לֹא לוֹ, נָתְנוּ לוֹ לֵהָנוֹת לְרֶגַע מֵהֲנָאָה דִּמְיוֹנִית, וּלְבַסּוֹף לָקְחוּ לוֹ אֶת הַתִּיק, וְעוֹד יָדָיו כְּבוּלוֹת, אֲפִלּוּ לִרְדֹּף אֵינוֹ יָכוֹל.

אִלּוּ רַק יָדַע שֶׁרַמָּאוּת הִיא זוֹ, אִלּוּ רַק יָדַע שֶׁאֶת רְכוּשׁוֹ מְבַקֵּשׁ הָאִישׁ, אִלּוּ יָדַע שֶׁבְּעִקְּבוֹת אוֹתוֹ מִקְרֶה יְפֻטַּר מֵעֲבוֹדָתוֹ, אִלּוּ...

***

וְכִי לֹא זוֹ הִיא דַּרְכּוֹ שֶׁל הַזָּקֵן וְהַכְּסִיל, יִצְרֵנוּ הָרָע. עוֹטֵף הוּא אוֹתָנוּ בִּבְגָדִים לֹא לָנוּ, כּוֹבֵל אוֹתָנוּ בְּמַדִּים זָרִים לָנוּ, מְפַתֶּה וּמַחְמִיא, וְנוֹתֵן לָנוּ לְרֶגַע תְּחוּשָׁה טוֹבָה, מַפִּיל הוּא אוֹתָנוּ בִּנְפִילוֹת שֶׁנִּרְאוֹת לָנוּ נוֹצְצוֹת, וּמְעוֹדֵד אֶת עוֹלַם הַדִּמְיוֹן לִפְעֹל. וַאֲנַחְנוּ, כְּאִלּוּ לְטוֹבָתֵנוּ זוֹקְפִים גֵּו וּמַרְגִּישִׁים טוֹב. 'חֲבָל', הוּא אוֹמֵר, 'אַתָּה נִרְאֶה טוֹב', וְחִיּוּךְ נִמְרָח עַל שְׂפָתֵינוּ. וְכָךְ אָנוּ נוֹפְלִים לְעוֹלָם שֶׁל חֹמֶר, תַּאֲוָה וִיצָרִים, וּכְשֶׁאֲנַחְנוּ מִסְתּוֹבְבִים לְאָחוֹר מִתְנַעֲרִים לְרֶגַע מֵעוֹלַם הַדִּמְיוֹן, פִּתְאֹם אָנוּ מְגַלִּים שֶׁהַחֲבִילָה נֶעְלְמָה, אוֹצְרוֹתֵינוּ הָרוּחָנִיִּים, הַתְּמִימוּת, הַטֹּהַר, הָאֲצִילוּת, הָעֲרָכִים נָגוֹזוּ וְאֵינָם, קוֹמָתֵנוּ הָרוּחָנִית הֻשְׁפְּלָה, אוֹצְרוֹתֵינוּ הַפְּנִימִיִּים נָמוֹגוּ בַּעֲשַׁן הַדִּמְיוֹן שֶׁאוֹתוֹ הֶעֱלָה הַיֵּצֶר הָרָע בְּקִרְבֵּנוּ, וּכְשֶׁאֲנַחְנוּ רוֹצִים כְּבָר לִבְרֹחַ וּלְהַצִּיל, לִתְפֹּס וְלַחֲזֹר אֲחוֹרַנִּית, מוֹצְאִים אָנוּ אֶת עַצְמֵנוּ כְּבוּלִים בְּכַבְלֵי הַדִּמְיוֹן שֶׁאוֹתָם אָרַג לָנוּ. יָד כְּבֵדָה וְעַרְמוּמִית אוֹחֶזֶת בָּנוּ בְּחָזְקָה וְאוֹמֶרֶת לָנוּ 'כְּבָר נָפַלְתָּ', אֵין לְךָ לְאָן לִבְרֹחַ. אִלּוּ רַק נֵדַע לִבְעֹט בּוֹ מֵהַתְחָלָה, אוֹ לְפָחוֹת אַחֲרֵי שֶׁהוּא אוֹחֵז אוֹתָנוּ, הַכֹּל יֵרָאֶה אַחֶרֶת....

כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכְאַב הַלֵּב, שֶׁלֹּא נִצְטַעֵר וְשֶׁלֹּא נֹאמַר אִלּוּ יָדַעְנוּ... כְּדַאי שֶׁנֵּדַע מֵרֹאשׁ

 

________

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר