החבר של הכבאים

רבני שלום לעם תגובות: 0

החבר של הכבאים – אבינועם הרש

מאז שיוגב היה ילד קטן ניסו הוריו וחבריו הקרובים להבין מה יש לילד הזה שהוא כל כך נמשך למכבי האש: כבר בגיל שלוש היה לו אוסף מרשים של צעצועי 'סמי הכבאי' והוא היה מסוגל לשחק שעות עם הבובות הקטנות של סמי ועם הכבאיות. ואם חשבו הוריו של יוגב שהשיגעון למכבי האש יעזוב אותו ככל שיגדל, הרי שעם השנים נכונה להם הפתעה: התברר להם שיוגב רק הולך ומפתח את האובססיה שלו לכוחות החילוץ וההצלה ואם עד עכשיו היה עוקב באדיקות רק אחרי מכבי האש, כעת הוא גם החל לעקוב בעניין גם אחר מד'א. 

יוגב החל ללמוד קורס עזרה ראשונה באמצעות סרטוני הדרכה וידע בדיוק את התנועות המדויקות עד לביצוע החייאה מוצלחת. כשהגיע יוגב לכיתה ו', הוא היה הראשון אי פעם שהצליח להתנדב ממש לכוחות מכבי האש ובכיתה ח' כבר צרפו אותו להתנדב במסגרת מגן דוד אדום.

אולם התברר שלא כל חבריו התלהבו מהרדיפה שלו אחרי שירותי ההצלה: לפני כל טיול שנתי היה יוגב מבקש מחבריו להישמע להוראות הבטיחות, עובר על הנהלים, מוודא שיש את כל מה שצריך מבחינת כוחות החילוץ בכדי שהטיול יהיה בטוח. חבריו שהדאגה המופרזת שלו הייתה לצנינים בעיניהם התריסו כנגדו: 'יוגב! תפסיק כבר לשחק לנו אותה כבאי או רופא, די כבר! מתי תבין שאתה לא באמת כבאי אמיתי! ואתה גם לא נהג אמבולנס! אתה רק ילד משועמם שחושב שהוא באמת כבאי, תקלוט: אתה לא! ותפסיק להגיד לנו כבר מה לעשות!'

יוגב הרגיש שהמילים הארסיות של חבריו, נהפכו לסכינים חדות וחדרו אל תוך ליבו: פתאום קרה לו מה שלא קרה לו במשך כל חייו - הוא עצר את הכול. וכשהוא פגוע ונבוך, החל לשאול את עצמו: בשביל מה באמת אני צריך את זה? למה אני באמת רודף אחרי כל הדברים הללו של הכבאות וההצלה?

הרי החברים שלי צודקים! אני לא באמת כבאי! ואני גם לא רופא או נהג אמבולנס. למעשה סתם השקעתי את כל חיי ברדיפה אחר צוותי החילוץ ואין לי באמת מושג מה לעשות, כי אני באמת לא כבאי אמיתי!'

כשהגיע לביתו, הבחינו הוריו שפניו של יוגב לא כתמול שלשום. הם הרגישו כאילו מישהו 'כיבה' אותו. בניגוד למנהגו לראות סרטוני חילוץ והצלה, הוא פשוט עשה שיעורים והחל לשמוע מוזיקה עד שנרדם. היה נראה שהמילים המעליבות של חבריו הצליחו לחדור מבעד לחלום שלו להיות יום אחד אדם מן המניין בצוותי החילוץ.

באחד הימים, הודיעו ברדיו שבעוד כשבוע הולכת להיות בירושלים סופת שלגים חזקה במיוחד. אבל למרות כל התחזיות המוקדמות וההיערכות של הצוותים העירוניים, עוצמת הסופה והשלג הפתיעה את כולם, כולל את מרכז תחזית מזג האוויר שלא צפה את חומרת הסופה: הלימודים התקיימו כרגיל באותו יום, ומאז שהחלה הסופה ללא הודעה מוקדמת מצאו את עצמם תלמידי בית הספר שנמצא ב'עין כרם', מנותקים לגמרי מכל אפשרות לצאת החוצה עקב שלג גדול וכבד במיוחד שירד וחסם את כל הנתיבים.

קווי החשמל קרסו, האנטנות של המכשירים הניידים הושבתו וחוסר אונים מוחלט שרר בקרב הצוות החינוכי שהתחיל להבין את המשמעויות של המצב שנקלעו אליו: 'אף מכשיר נייח או נייד לא פועל, והאמת שאם מכבי האש לא יגיעו אלינו בקרוב, אנחנו בבעיה רצינית ביותר!' אמר מנהל בית הספר לצוותו.

בהלה ופחד החלו להידבק בתלמידים שראו על המורים החיוורים שלהם שאין להם באמת מושג מה יהיה. בינתיים הבחינו התלמידים שהיחיד שנראה שהוא יודע מה הוא עושה, היה יוגב: הוא החל לאגור מים לתוך ג'ריקנים. לנתק שקעי חשמל כדי שלא יתלקחו ויובילו לשריפה, עלה על גג בית הספר כדי לתצפת ולבדוק מה המצב, במקביל הוא מצא במטבח כמה גפרורים שמהם הצליח להבעיר אש באופן מבוקר ועוד הצליח להעניק טיפול ראשוני לכמה תלמידים שנכנסו לחרדה. בשיטה שייחודית רק לכוחות הביטחון וההצלה, הוא הצליח ליצור קשר עם תחנת כיבוי האש בגבעת מרדכי והצליח להזעיק את הכבאים, שהכירו אותו היטב ושמחו שיש להם מישהו שיכול לעזור להם בניווט כדי לחלץ את הנערים התקועים. לפתע מבלי שמישהו יכריז זאת התאספו הנערים המבולבלים סביב יוגב שהקרין ביטחון וסמכותיות. 'יוגב, אתה היחיד שיכול להציל אותנו מכאן!' אמר דני ויוגב הביט בו באי אמון. דני היה אחד מאלו 'שירדו' עליו בכל הזדמנות על האובססיה שפיתח למכבי האש. 'נכון, רק יוגב יציל אותנו – אפילו המורים לא יודעים מה לעשות' אמרו נערים נוספים ויוגב הרגיש כיצד האוויר ממלא אותו באחת והביטחון העצמי שכל כך היה חסר לו חוזר ובגדול. הוא חילק הוראת מדויקות לנערים היכן להתאסף וניווט בבטחה את הכבאים לתוך המבנה המוצף. לאחר שחולצו כל חבריו ויוגב נשאר אחרון על גג בית הספר לפני שירד עם הכבאים, נופפו לו חבריו לתודה בחיוך שנחרט בליבו לנצח והזכיר לו את מקומו האמיתי ואת הערך העצמי שאבד לו בתקופה האחרונה...

 

 

*

'אמור לי מי חבריך - ואומר לך מי אתה' גם אם אנחנו לא נוגעים בעצם העניין, עדיין אנחנו מושפעים מהסביבה וסופגים את האווירה שלה. אמנם יוגב לא היה כבאי מקצועי, אבל רק מלראות את חבריו הכבאים, הוא הצליח עם השנים לרכוש לעצמו מיומנויות חשובות ביותר שהתברר שעזרו לו ביום פקודה. חשוב שנזכור: האווירה והאקלים משפיעים על האדם. לכן חשוב כל כך לבחור אותם בקפידה.

 

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר