לשלם על הסט

יעקב ברוך ב.ת. תגובות: 0

לשלם על הסט

שמשון היה תמיד לבוש בהידור מוקפד. מעולם לא ראו אותו ללא עניבה וחפתים תואמים, או חלילה עם מכנס שאינו תואם כסט לחליפה, תמיד הוא היה מצוחצח ומחויט בקפדנות שוויצרית. באחד הימים שם שמשון את החליפה שלו בניקוי יבש, אלא שבטעות בעל המכבסה איבד את החליפה. הוא הציע לשמשון פיצוי – תשלום עבור החליפה, אלא ששמשון ביקש ממנו לשלם גם עבור המכנסיים, בטענה שמעולם אינו הולך עם מכנסיים שאינם תואמים לאותה חליפה. אבל בעל המכבסה טוען: 'תראה אני קיבלתי חליפה לניקוי יבש, איבדתי אותה ואני חייב לשלם עליה. מכנסיים לא קיבלתי ואני לא חייב לשלם בגלל שאתה מתאים את המכנסיים לחליפה, גם חוץ מזה רוב האנשים לא מקפידים להתאים מכנסיים לחליפה כך שזו בעיה שלך...' מה דעתכם? האם בעל המכבסה צריך לשלם לשמשון על המכנסיים?

מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט: תלמוד בבלי מסכת 'בבא מציעא' דף צ'ט עמוד ב' במילים: 'מאן דגזיל חביצא דתמרי' ובמסכת 'בבא קמא' דף נ'ח עמוד ב' בנושא 'וביער בשדה אחר – מלמד ששמין על גב שדה אחר'.

תשובה לשאלה 'מי ישלם את הדו'ח?' (שאלה מס' 492)

תקציר השאלה השבועית: שלומי הגיע לאזור שקשה למצוא בו חניה ובלית ברירה חנה באדום לבן, פקח נתן לו דו'ח חניה של חמש מאות שקלים. שלומי החליט להתחכם, התקשר לבוס שלו ואמר שמתקשה למצוא חניה ושאל האם לקחת סיכון של חניה באדום לבן, הבוס חשב והסכים. בערב הציג שלומי לבוס את הדו'ח, וכשהוא גילה שניתן לפני שיחת הטלפון, דרש משלומי לשלם אותו. שלומי מצדו טוען שהבוס צריך לשלם, כיון שהיה מסכים בכל מקרה לקחת את הסיכון. מה דעתכם?

 

תשובה בקצרה: על שלומי לשלם את הדו'ח

 

תשובה בהרחבה: מובא בגמרא (קידושין דף מ'א) שיש מצוה להפריש תרומות ומעשרות מכל הפירות והירקות הגדלים בארץ ישראל. ובזמן שהיו נותנים את התרומה לכהן, ההלכה קובעת כמה אפשרויות בהפרשת תרומה: מי שמסוגל לתת ב'עין יפה', נתן אחד מארבעים (2.5%) מהתוצרת. מי שהייתה לו 'עין רעה', המינימום שאפשר לתת זה אחד משישים (1.66%) ומי שנותן ב'עין בינונית' נותן אחד מחמישים (שני אחוז). ומבואר בגמרא, שאדם שאמר לפועל שלו: 'תפריש לי תרומה מהגורן שלי', השליח תורם לפי מה שהוא מכיר את בעל הבית שלו, אם יש לו עין יפה, בינונית או רעה. ואף אם המשלח יבוא לאחר מכן בטענות לשליח מדוע נתן יותר ממה שהתכוון, השליח יכול לומר לו: 'בהכי אמדתיך', כלומר, אמדתי את דעתך שאתה מסכים לתת כפי שנתתי, ובעל הבית לא יכול לשנות את מעשה השליח, כיון שכששלח אותו הוא בעצם ביטל את דעתו וסמך על השליח. וביארו שם התוספות, שהיות שיש רגילות של הרבה אנשים להפריש שיעור בעין יפה, אם השליח שיער שכך הוא גם דעתו של המשלח, אף אם באמת המשלח נותן בדרך כלל פחות, תרומתו תרומה. אבל אם השליח הפריש מהאיכות הכי טובה שיש, שאת זה רוב האנשים אינם נוהגים לעשות, גם אם השליח יאמר ששיער כך את דעתו של בעל הבית, התרומה אינה נחשבת.

בסיפור שלנו

הסיפור שלנו שונה לגמרי משתי סיבות: א.) שלומי אמד את דעתו של הבוס רק אחרי שקיבל את הדו'ח. ב). שלומי כלל לא קיבל שליחות או הוראה מהבוס לגבי החניה, כך שהוא לא יכול לאמוד את דעתו של הבוס על כך, ולא שייך לומר שהבוס ביטל את דעתו לדעתו של שלומי, רק על דבר שכבר נעשה עליו שליח. יש לציין, שלא נכנסנו כאן לדיון במקרה שהדו'ח על חשבון החברה, האם גם אז על הנהג לשלם אותו.

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר