דע את האויב

רבני שלום לעם תגובות: 0

מבט אל החיים

דע את האויב - אוריאל לוף

ג'ונתן עשה את דרכו במורד הרחוב בצעדים מהירים, היונה הלבנה שהייתה תפוסה היטב בידו האחת משכה מבטים לכיוונו מעוברי האורח, אולם הוא לא התרגש מהמבטים והמשיך בדרכו. אל תטעו לחשוב שג׳ונתן הוא ילד לא מחונך, או שהוא מצער חלילה בעלי חיים - להיפך, אם יראה ג׳ונתן אפרוח פצוע או חתולה רעבה, הוא הראשון שירוץ לסדר 'גבס' יצירתי לאפרוח ולדאוג לקערית חלב לחתולה. משפחתו של ג׳ונתן החזיקה בבעלותה שובך ענק ובו חמישים יונים מאולפות. היונה שהייתה לכודה בכף ידו, הייתה רגילה לצורת האחיזה שלו ולא סבלה כלל. שם היונה שבידי ג׳ונתן היה 'פלורידה' בגלל שאולפה להתעופף בקביעות למדינת פלורידה.

ומה היה דחוף כל כך לג׳ונתן לשלוח את היונה עד פלורידה הרחוקה? חודש לפני כן נפרד ג׳ונתן מהשכנים הוותיקים - משפחת בולד ומבנם הצעיר בריאן שהיה חברו הטוב של ג׳ונתן, מכיוון שעברו לגור בפלורידה. ג׳ונתן הנרגש העניק את 'פלורידה' במתנה לבריאן, כמובן לא לפני שביקש רשות מהוריו והסביר לו: 'אם תשחרר את 'פלורידה' לטבע היא תחזור לשובך, אני אשמח מאד אם היא לא תחזור בכנפיים ריקות. אתה מבין, אפשר לתת לה לסחוב מכתבים וחפצים קלים... אולי תוכל גם אתה לתפוס טרמפ אם תגיע למשקל המתאים!' וקרץ בשובבות לבריאן.

ועכשיו סוף סוף! אחרי חודש של ציפיות וגעגועים חזרה ביום בהיר 'פלורידה' לשובך. ג׳ונתן הנרגש לא היה צריך לחכות שמישהו יפנה את תשומת ליבו ליונה שחזרה לשובך, כיון שהוא בעצמו היה קם בכל בוקר לפני כולם ובודק אם יש חדש מפלורידה ובמילים אחרות - מבריאן. ג'ונתן המתין לה בקוצר רוח ובריאן לא אכזב את ידידו הטוב, הוא צירף ליונה שקיק קטן ואטום שבתוכו מעטפה וכמה ציורים שבהם ניסה לתאר לג׳ונתן את הבית החדש שלהם, את חוף הים הקרוב וכל מיני מקומות באזור.

ג׳ונתן לקח נייר מכתבים והתיישב לכתוב בחזרה לבריאן. זה אמנם לקח כמה שעות אבל בצהריים, אחרי שהיא נחה כמו שצריך, חיבר שוב את השקיק לרגלה של 'פלורידה' ושלח אותה לבריאן. ג׳ונתן ידע ש'פלורידה' לא תחזור תוך פחות משבוע אבל חיכה בקוצר רוח לשובה.

למחרת בארוחת הצהריים אמרה לו אמו: 'ג׳ונתן, אתה יודע ש'פלורידה' חזרה אלינו לפני שעתיים?' ג׳ונתן התפלא: 'אבל שלחתי אותה רק אתמול! לא יכול להיות שהיא הספיקה לעשות הלוך וחזור...' בזה הוא היה בטוח לחלוטין. 'אבל אולי 'פלורידה' הייתה מותשת ורצתה לנוח עוד קצת?! זה לא מתאים לה, נכון אימא?'

'אני מציעה שפשוט תלך לבדוק מה קרה' השיבה לו האם בחיוך: 'רק תסיים לאכול קודם'. כשג׳ונתן פתח את השובך הוא שמע ציוצים מוזרים. בפנים נדחקו כל היונים לקצה אחד של השובך ובקצה השני פרשה 'פלורידה' את כנפיה והסתירה משהו שונה - שהציוצים המוזרים יצאו מהמקור שלו. היה זה גוזל של נץ!

'פלורידה' הרחומה כנראה ראתה את הגוזל האובד בדרכה לפלורידה, ואימצה אותו. היא הביאה אותו לשובך ולכן פחדו ממנו שאר היונים, למרות שהיה רק גוזל עדיין הוא היה עוף דורס ומסוכן עבורם. הן ידעו בחוש החייתי שלהן שאם הגוזל היה גדול יותר, הוא היה נהנה לסעוד את ליבו בבשר שלהן. ג׳ונתן התייעץ עם הוריו מה לעשות עם הגוזל והם הורו לו לבנות כלוב קטן בתוך השובך, שבו יגור הגוזל בנפרד: 'כשהגוזל יגדל תצטרך לשחרר אותו!' הזהירו אותו הוריו. אבל ג׳ונתן לא מיהר לשום מקום, 'פלורידה' הייתה גאה בגוזל המתוק שלה ולא רצתה להיפרד ממנו, ובינתיים גר הגוזל בשובך עם שאר היונים בלי ששום דבר מפריד ביניהם.

הגוזל באמת היה כבר ממש גדול, אבל ג׳ונתן עוד לא בנה לו את הכלוב הנפרד. הוא סמך על הגוזל החכם שלא יטרוף את היונים ואפילו תכנן לאלף אותו. אימא שלו המשיכה להזהיר אותו לבנות לו כלוב נפרד ולבסוף התייאשה: 'האחריות היא שלך, אתה כבר ילד גדול'...

בבוקר אחד התגשמו כל החששות: ג׳ונתן, שנהג לקום מוקדם לשחרר את היונים לסיבוב ולהאכיל את הגוזל, לא התעורר מציוצי היונים. וכשהתעורר באיחור, קפץ ג׳ונתן מהמיטה ורץ לכיוון השובך ושם קידם את פניו שקט לא רגיל. דלת השובך הייתה פרוצה, ועל רצפתו שכבה יונה פצועה ומדממת.

'פלורידה!' קרא ג'ונתן בתדהמה. היא לא זזה, חוץ ממנה לא הייתה אף יונה בשובך, כולן ברחו החוצה. 'אל תדאג, הן תחזורנה,' ניחמה אותו אימא, 'הן מאולפות. אבל אתה מבין שזו הייתה טעות גדולה להשאיר את הגוזל! בסופו של דבר הוא התנהג כמו נץ - ותקף אפילו את 'פלורידה' הטובה. אחר כך הוא שבר את הדלת והסתלק לעבר החופש...'

***

היצר הרע נקרא גם מלאך המוות. מדוע? כי בתחילה היצר מתחזה לאוהב תמים, גוזל מתוק, ואז נהיה החבר הטוב ביותר, אבל כשהוא מסיר את התחפושת ומתגלה מי הוא באמת: נץ טורף - כבר מאוחר מדי. אז זו כבר פציעה או מוות רוחני וזאת המטרה הסופית שלו. בואו נבדוק את עצמנו - האם איננו לכודים ברשת היצר? אם כן, צריך לכלוא אותו במהירות וכך למנוע את הסוף שעלול הוא להביא עלינו. ואם לא? יש להמשיך ולעמוד על המשמר במשך כל החיים!

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר