מסע אל העבר

רבני שלום לעם תגובות: 0

מסע אל העבר

יום ראשון, ד' בתמוז - ביטול חוקי הצדוקים

בתקופת הבית השני התחולל עימות מתמיד בין חכמי ישראל לבין כת ה'צדוקים'. הצדוקים היו מעשירי העם שהיו קרובים לתרבות הנוכרית. הם רצו שהשליטה בארץ תהיה בידיהם ולא בידי החכמים, ומשום כך הכחישו את מסורת התורה שבעל פה וטענו שכל אחד יכול לפרש את התורה כרצונו. בתקופות מסוימות החזיקו הצדוקים בתפקיד הכהן הגדול, ואנשיהם אפילו ישבו בסנהדרין. הדיינים הצדוקים פעלו על פי ספר הלכות שלא תאם את התורה שביד החכמים. הם פסקו למשל שהפסוק 'עין תחת עין' הוא כפשוטו, שיש להוציא את עינו של הפוגע, ולא לפי התורה שבע'פ הקובעת שמדובר בתשלום ממון. חכמי ישראל השתדלו רבות כדי לבטל את ספר החוקים הצדוקי, וכאשר הצליחו בכך ביום ד' בתמוז, הפכו את התאריך הזה ליום שמחה. יום זה הוא אחד מכמה ימי שמחה שהתקיימו עד חורבן בית המקדש השני.

יום שני, ה' בתמוז - פרשת ווטרגייט

בה' בתמוז תשל'ב (1972) החלה להתגלגל השערורייה הפוליטית המכונה 'פרשת ווטרגייט', שהובילה להתפטרותו של נשיא ארה'ב, בפעם הראשונה והיחידה בהיסטוריה האמריקנית. ביום זה נתפסו חמישה פורצים, שהטמינו מכשירי האזנה בבניין 'ווטרגייט' בוושינגטון, שבו שכנו משרדי המפלגה הדמוקרטית. חקירת הפריצה נמשכה חודשים רבים, ובמהלכה התגלה שאנשי צוותו של הנשיא ריצ'רד ניקסון, איש המפלגה הרפובליקנית, ניהלו מערכת מסועפת של ריגול בלתי חוקי אחרי יריביו הפוליטיים.

ניקסון ניסה ככל יכולתו לעצור את חקירת הפרשה. הוא פיטר את ראשי משרד המשפטים, אנשים מטעמו העידו עדויות שקר בבתי המשפט, והוא סירב למסור הקלטות שבהן הוא נשמע דן בפרשה עם אנשיו. אך בסופו של דבר העובדות התגלו, הקונגרס החל בתהליך להדחת הנשיא מכהונתו, והוא נאלץ להתפטר בבושת פנים. מפרשה זו כדאי ללמוד שהאמת סופה לצאת לאור, וכדאי מאוד להימנע מעשיית דברים שאנו עלולים להצטער אם הם יתגלו.

יום שישי, ט' בתמוז - 'שאלי שרופה באש'

כבר בתקופות קדומות הבחינו שונאי ישראל, שהיהודים שואבים את כוחם מלימוד התורה, ושלימוד זה נותן להם את הכוח להחזיק באמונתם בכל מצב. משום כך, החל מתקופת היוונים והרומאים אנו מוצאים גזירות ואיסורים על לימוד התורה. הנוצרים שבאו לאחר מכן האמינו בתנ'ך, ולכן כיוונו את עיקר שנאתם ומלחמתם כלפי המשנה והתלמוד, שהם אלו שהבדילו את היהודים משכניהם.

בשנת ה' אלפים (1240) כתב יהודי משומד לאפיפיור וטען שהתלמוד מכיל דברי לעג וביזוי לגויים ולנוצרים. האפיפיור פנה בעניין למלכי אירופה, ובעקבות כך נערך בפאריס 'משפט' שבו נאלצו חכמי היהודים להתגונן ולהשיב על ההאשמות הללו. חבר השופטים קבע שהיהודים הפסידו במשפט, וגזר שיש לשרוף את כל ספרי התלמוד בצרפת. בעקבות כך, בט' בתמוז ה' ד' (1244) הובאו לכיכר העירייה בפאריס עשרים וארבע עגלות מלאות בספרי תלמוד, והספרים נשרפו לקול צהלת ההמון. היה זה בערב שבת פרשת 'חוקת', הפותחת במילים 'זאת חוקת התורה', וע'פ תרגום אונקלוס ניתן לפרש: 'זוהי הגזירה שנגזרה על התורה'.

שריפת הספרים היתה מכה קשה ביותר ליהודי צרפת, שהייתה עד אז מרכז תורני חשוב ופעלו בה 'בעלי התוספות'. יש לזכור שבאותה עת הספרים נכתבו ביד, ולכן היו נדירים ויקרים. רבי מאיר (המהר'ם) מרוטנבורג כתב על מאורע זה את הקינה 'שאלי שרופה באש', הנאמרת בקהילות אשכנז בתשעה באב. מאז שריפת התלמוד היו שנהגו להתענות בערב שבת פרשת 'חוקת'.

 

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר