מכתב לחיים

רבני שלום לעם תגובות: 0

מכתב לחיים – מיכאל ראם

קבוצת המנחמים שהקיפה את פרופ' שגיב מנהל בית החולים האזינה ברוב קשב לדבריו שנאמרו בעיניים דומעות, אבל המבט הנחוש שאפיין אותו תמיד, נשאר שם גם כעת למרות שרק לפני שעות ספורות ליווה את אמו בדרכה האחרונה: 'כל מה שהגעתי אליו עד היום, הוא אך ורק בזכותה' אמר והוסיף: 'תמיד הרגשתי את העידוד והתמיכה שהעניקה לי אמי שהאמינה בי בכל מצב אבל רק בימים האחרונים הבנתי באמת כמה כוח היא נתנה לי, אתם רוצים לשמוע סיפור?' פנה לסובבים ואלו מידידיו שעמדו סביב הפרופסור הנודע הנהנו בראשם במרץ: 'הייתי אז בכיתה ג' ילד חולמני שאמנם לא הפריע למוריו בשיעורים ואלו מצדם גמלו לו באותה מטבע ולא הפריעו לחלומותיו. הייתי יושב שיעורים שלמים חולם ומדמיין טיולים בארצות שונות שעברו מול עיני ונופים עוצרי נשימה שראיתי בדמיוני שהיה פורה במיוחד.

כך היה שיעור אחר שיעור, יום אחר יום ורק קול הצלצול הצורמני הכריח אותי לנחות מדי פעם ל'חניית ביניים' שנמשכה כל ההפסקה עד לשיעור הבא שבו שוב המראתי מחדש והמשכתי את המסע בארץ החלומות הבלתי נגמרים'. 'יום אחד נקראתי לחדרו של המנהל שהעביר לי מכתב שאותו הייתי צריך להעביר לאמי, חששתי מאוד מהמכתב וכל היום ניסיתי לנחש מה הוא צופן בתוכו ואכן מיד כשהגעתי הביתה הגשתי לאמי את המכתב בידיים רועדות, אימא פתחה את המכתב והתחילה לקרוא: 'לכבוד הגברת שגיב, הנך מוזמנת לפגישה אצל מנהל בית הספר בקשר לעתידו של בנכם אהוד. בברכה הנהלת בית הספר'.

אימא לא התרגשה במיוחד: 'בשמחה אגיע לפגישה, אני בטוחה שאשמע שם רק דברים טובים' אמרה ואני שידעתי שהדברים רחוקים מכך חששתי מאוד, אך לא נותר לי עוד זמן רב לחשוש. כבר למחרת התייצבה אימא בבית הספר ונכנסה אל חדרו של המנהל ואני המתנתי לה בחשש מהול בפחד, מכיוון שלא ידעתי מה יקרה לאחר הפגישה וכיצד היא תצא משם. הדקות חלפו באיטיות וסוף סוף לאחר עשרים דקות יצאה אימא כשחיוך גדול על פניה ומכתב מקופל בידה. לא הצלחתי להבין על מה יש לה לחייך אבל המתנתי בסבלנות, אימא אחזה בידי ויצאה איתי מבית הספר. ומיד כשיצאנו הסתכלה לתוך עיניי ואמרה לי בעיניים בורקות: 'אהוד. אני פשוט גאה בך' ניסיתי להבין על מה יש לה להתגאות אך היא לא המתינה והוציאה מכיסה את המכתב המקופל והחלה לקרוא: 'לכבוד הורי התלמיד אהוד שגיב, בעקבות מעקב צמוד אחר הישגיו של בנכם בתקופה האחרונה והתייעצות עם הצוות החינוכי הגענו למסקנה כי כישורו האינטלקטואלי ורמת ההבנה שבה הוא ניחן הם מעל לממוצע הכיתתי ועל כן אנו ממליצים להעבירו לבית ספר בעל רמה גבוהה יותר, שבו הוא יצליח למצות את יכולותיו!' אימא סיימה לקרוא את המכתב והכניסה אותו לתיקה הרגשתי שהיא כמעט רוקדת משמחה: 'תמיד ידעתי שאתה גאון אך לא שיערתי עד כמה!' החמיאה לי ואני התחלתי להסמיק. לא ידעתי מה לחשוב, מצד אחד ידעתי שהדברים רחוקים מאד מהמציאות, מצד שני התחלתי לחשוב שאם כל הסובבים אותי שזה אנשי הצוות החינוכי ואמי חושבים שיש לי יכולות מיוחדות, כנראה שבאמת יש בזה משהו.

לבסוף עברתי לבית ספר אחר שם פתחתי דף חדש והתחלתי להקשיב ולהשתתף בשיעורים, זה לא היה קל אבל התאמצתי ומהר מאוד ראיתי תוצאות מעודדות שגרמו לי להמשיך ולהשקיע בלימודים, כך התקבלתי לתיכון יוקרתי ומשם הייתה סלולה הדרך אל האוניברסיטה ולימודי הרפואה המסובכים שהפכו אותי לרופא, עד שהגעתי למשרת הפרופסור שאותה אני נושא היום. אבל אם אם חשבתם שזהו סוף הסיפור, עכשיו מגיע החלק המעניין' פרופסור שגיב לגם מהכוס שבידו והמשיך: 'לפני שבועיים הגעתי לבקר את אמי. היא כבר הייתה חולה מאוד ובקושי דיברה אך ברגע שנכנסתי אורו עיניה ולאחר שדרשה בשלומי ביקשה ממני לגשת אל הספריה העתיקה שבפינת החדר ולשלוף מהמדף העליון תיקיה ישנה שהייתה מאובקת מרוב השנים שחלפו עליה. הגשתי לה את התיקייה והיא שלפה משם דף צהבהב ופתחה בעדינות את קפליו שהיו על סף קריעה. 'האם אתה זוכר את המכתב של כיתה ג'?' שאלה אימא. 'בוודאי' השבתי: 'היה זה המכתב ששינה את חיי - המכתב שלו אני חייב את כל הצלחתי למרות עשרות השנים שחלפו' השבתי בלהיטות והיא אמרה לי: 'ובכן, בפעם הראשונה אני מרשה לך לקרוא בעצמך את המכתב' אמרה והושיטה לי את הדף הצהבהב: 'לכבוד הורי התלמיד אהוד שגיב' נכתב בראש המכתב כפי שזכרתי, אבל כאן המתינה לי הפתעת חיי - האותיות היו כמעט מחוקות לגמרי, אך לא היה ניתן לטעות בכתוב: 'אנו נאלצים להודיעכם כי לאחר התייעצות עם צוות בית הספר וגורמי החינוך הוחלט כי בנכם אהוד אינו מתאים לבית הספר מחמת קשיים רבים מהם הוא סובל וחוסר עניין קיצוני בחומר הנלמד' המכתב הסתיים באיחולי הצלחה, אבל אני כבר לא יכולתי להמשיך לקרוא לפתע הבנתי כי בית הספר ממש לא טעה, רק אימא החליטה בהחלטה של רגע להפוך את הקערה על פיה ולהשתמש במכתב כמקפצה להצלחה ולהבעת אמון ביכולותיי...

מאז אותו יום אני לא מפסיק לחשוב מה היה קורה אילו הייתה אימא קוראת בפני אז את המכתב האמיתי כפי שהוא, איפה הייתי היום?' פרופסור שגיב סיים את דבריו הנרגשים והביט בפני צוות בית החולים שסביבו: 'לעולם לא נוכל לדעת כמה היינו יכולים להרוויח אם באחת מהצמתים בחיינו היה מישהו שמאמין בנו באמת, אך מה שכן נוכל לעשות זה להאמין באנשים שמסביבנו וכמו אימא לתת להם את ההרגשה שהם יכולים להגיע רחוק, רחוק מאוד...'

* * *

בפרשת השבוע מכריז הקב'ה על כל אדם מישראל כחלק מעם סגולה ופונה אליו בפניה אישית 'לתתך עליון על כל הגויים אשר עשה לתהילה ולשם ולתפארת...' הקב'ה מכריז על כל אחד מאתנו שעצם היותך יהודי בן לעם הנבחר מעניק לך כוחות מיוחדים המסוגלים לרומם אותך גבוה, גבוה מאוד...

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר