יום של ישועות

רבני שלום לעם תגובות: 0

מסע אל העבר – יוסף רזניק

יום שני, א' בתשרי - יום של ישועות

ראש השנה הוא יום בריאת האדם, והוא גם היום שבו הקב'ה דן כל אדם ואת העולם בכללותו וקובע את גורלם לשנה הבאה. ביום זה תוקעים בשופר כמו בשעת המלכת מלך, כדי לקבל עלינו מחדש את מלכות ה', ובתקיעה זו יש גם זעקה ובקשה מה' שידון אותנו במידת הרחמים.

כיון שראש השנה הוא יום של התחדשות, אירעו בו בעבר הרבה ישועות. אמרו חכמים ששרה אמנו, רחל אמנו וחנה אמו של שמואל הנביא, נפקדו ביום זה לאחר שהיו עקרות. משום כך בראש השנה קוראים בתורה את פרשת 'וה' פקד את שרה' (בראשית כ'א), ובהפטרה קוראים על פקידת חנה (שמואל א', א'). בראש השנה יצא יוסף הצדיק מבית הסוהר במצרים והתמנה למשנה למלך, לאחר מאסר של 12 שנה (ראו תהלים פ'א, ד'-ז). בא' בתשרי פסקה גם עבודת הפרך של אבותינו במצרים, עד יציאת מצרים שהיתה בניסן. לפי אחת הדעות, גם הגאולה השלמה עתידה להיות בחודש תשרי.

יום חמישי, ד' בתשרי - טובה תורה מכל סחורה

ספר 'חיי אדם' היה ספר ההלכה הנפוץ ביותר בקרב יהודי אשכנז, בדורות שלפני הופעת ה'משנה ברורה'. מחבר הספר, הגאון רבי אברהם דנציג, נולד בפולין בשנת תק'ח (1748) ולאחר נישואיו עבר לוילנה וכיהן שם כרב ודיין באופן בלתי רשמי. הוא היה בקשר עם הגאון מוילנה (הגר'א) ובתו אף נישאה לנכדו של הגר'א. ה'חיי אדם' חיבר גם ספרי הלכה נוספים, וכן את 'תפילה זכה' הנאמרת בקהילות רבות בכניסת יום הכיפורים. יש טוענים כי הוא קרא לספרו 'חיי אדם' משום שלא רצה שיחברו 'קיצור' לספר (שהרי אי אפשר לקרוא לספר 'קיצור חיי אדם'...).

רבי אברהם התפרנס רוב ימיו ממסחר, אך את עיקר זמנו הוא השקיע בלימוד תורה. בהקדמה לאחד מספריו הוא כותב, שגם כאשר נסע בדרכים או ישב בחנות דעתו היתה על התורה. הזמר אהרן רזאל חיבר לדברים אלו לחן מרגש, בשירו 'דעתי עליה'. רבי אברהם הלך לעולמו בד' בתשרי תרכ'ח (1867).

יום שישי, ה' בתשרי - עסקה עם השטן

בשנים שקדמו למלחמת העולם השנייה, ניהל הצורר הגרמני היטלר ימ'ש מדיניות תוקפנית, כדי להשתלט על חבלי ארץ הסמוכים לגרמניה. לאחר שסיפח את אוסטריה, הוא דרש לקבל לידיו את חבל הסודטים שבצ'כוסלובקיה, שרבים מתושביו היו ממוצא גרמני.

צ'כוסלובקיה היתה מדינה חזקה, וביחד עם בעלות בריתה בריטניה וצרפת היה בכוחה להתנגד לגרמנים. אולם שתי מדינות אלו לא רצו להילחם, ולכן החליטו לוותר ולהפקיר את בעלת בריתם. ראשי ממשלות בריטניה וצרפת נפגשו עם היטלר, ובה' בתשרי תרצ'ט (1938) נחתם 'הסכם מינכן', שבו הוסכם שגרמניה תקבל את חבל הסודטים, ובתמורה 'התחייב' הצורר שזו דרישתו האחרונה. ראש הממשלה הבריטי נוויל צ'מברליין חזר ללונדון, נופף בפיסת הנייר וקרא 'הבאתי שלום לתקופתנו!'

במצב זה, לצ'כים הנבגדים (שכלל לא הוזמנו לוועידה) לא היתה ברירה אלא להיכנע. אך עד מהרה התברר שההתחייבות הגרמנית לא היתה שווה מאומה. הצבא הגרמני פלש וסיפח את צ'כוסלובקיה כולה, ולאחר שנה וחצי פלש גם לפולין. אז כבר לא היתה לבריטניה וצרפת ברירה אלא להכריז על מלחמה, שהיתה ארוכה וקשה בהרבה ממה שהיתה יכולה להיות קודם לכן. 'הסכם מינכן' הפך לסמל של מדיניות שגויה, שמנסה 'לפייס' את הרשע והתוקפן, לוותר לו ולהגיע עמו לפשרות, במקום להילחם בו ולהכניע אותו.

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר