לתת או לקחת

רבני שלום לעם תגובות: 0

לתת או לקחת – אוריאל לוף

רק דבר אחד הפריע לזרימת חייו של יאנוש, שהיה בחור מצליח וכשרוני ובן למשפחה משכילה שדאגה לחינוך קפדני עבור בניה. יאנוש חלם להתמקצע כאדריכל אבל ידע שבמולדתו הונגריה לא יוכל להתקבל לאף אוניברסיטה נחשבת בגלל היותו יהודי, ובכל זאת – הוא לא וויתר על החלום. הוריו שכרו מורים פרטיים שלימדו אותו את סודות המקצוע ברמה גבוהה והתוצאות שהפיק יאנוש דברו בעד עצמן. הוא היה בעל מעוף ויצירתיות שפתרו כל תקלה עוד לפני שצצה והלקוחות, אפילו האנטישמיים שבהם, חיפשו דווקא את שירותיו.

למרות העומס והביקוש לעבודותיו, מצא יאנוש גם זמן לחשוב ולנקות את הראש. הוא קיים דיונים עם עצמו ועם בני משפחתו במגוון נושאים פילוסופיים, והשתדל למלא את חייו בתוכן. כשסקר את חייו הוא הגיע למסקנה חותכת שרק דבר אחד הרס את השלמות שלהם - המוצא היהודי שלו. אם לא היה יהודי היו לו קשרים טובים יותר, השכלה ותעודה רחבות יותר והוא לא היה מרגיש מאוים מצידה של הממשלה האנטישמית ובת בריתה גרמניה הנאצית ההולכת ומתחמשת. אבל נו, מלבד הנקודה המציקה הזאת - הכול אצלו ממש מעולה.

השנים החולפות לא היטיבו את יחס ההונגרים ליהודי ארצם. מלחמת העולם השנייה פרצה, ולמרות שהונגריה עדיין לא הייתה חלק ממנה היא ניכרה היטב, לעומת זאת מסף ביתו של יאנוש והלאה לא היה לה סימן. יאנוש, שהתחתן בינתיים והתעשר ממשרד האדריכלים שפתח, ניהל את חייו בנחת ובשפע - וילה יקרה, מכונית יוקרה ונהג פרטי. על ארוחות המשפחה האריסטוקרטית עמלים צוות גדול של שפים, טבחים ומבשלות, האומנות מטפלות בילדים והעובדות האחרות אחראיות על התחזוקה השוטפת של הבית. בעצם, ההתנהלות כולה הזכירה אורח חיים מלכותיים יותר מאשר חיי רווחה רגילים.

לפעמים היה יאנוש מתבונן מהצד על כל השפע הזה וחש נקיפות מצפון. בתור ילד הוא היה קשור מאוד לסבתא שלו, שבין סיפור אחד לשני נהגה גם לטפטף עצות לחיים נכונים. 'אל תפנק ילדים, זה לרעתם ולרעתך' אמרה לו הסבתא: 'תזכור שבתוך כל ילד שוכן אדם פגיע, לפחות כמו מבוגר; ושבתוך כל מבוגר מסתתר ילד' יאנוש ידע מצוין שלא לנתינה מפנקת כזו התכוונה סבתו, אך כמו תמיד, מרוץ החיים לא נתן מספיק זמן כדי לעשות את השינוי שדרשו המסקנות.

ואז הגיעה המלחמה להונגריה. גרמניה נוכחה לדעת שבני בריתה ההונגרים מפנים לה עורף ופלשה אליה בסערה. גורל היהודים היה דומה לגורלם ביתר המדינות הכבושות: שילוח למחנות העבודה וההשמדה. אם יאנוש סבר שמעמדו יעניק לו חסינות מפני השילוח - הוא טעה, אבל מן הסתם לא נתן לו ניסיונו לשגות באשליות.

יאנוש ואשתו הצליחו להסתיר את ילדיהם אצל אחת מהאומנות, ורק את בנם הבכור השאירו בבית. כך נשלחו שלושתם למחנות בפולין, ושם נפרדו. יאנוש ובנו שובצו בעבודת כפיה במחנה הגברים והאם הועברה למחנה נשים סמוך.

הכינוי 'מחנה עבודה' הוא כינוי מטעה מאוד, משום שההבדל בין מחנה עבודה למחנה השמדה מתבטא בסך הכול בצורת המוות. שם זה רצח בתאי גזים ובמחנות העבודה הרצח הוא מתת תזונה ועבודה מפרכת, כאן מדובר במוות מיידי ושם במוות איטי ומייסר תוך סחיטה של כל מה שאפשר מהאדם הגווע.

גם יאנוש ובנו שנכנסו למחנה במצב בריאותי מצוין למדו על בשרם מה קורה במחנה העבודה. הם נדרשו להניח פסי רכבת כבדים כשהמזון והשתייה שהם מקבלים לא מספיקים אפילו לאדם שלא עובד כלל, תחת הצלפות החיילים השומרים וכשהבגדים שעליהם לא מגנים מהחורף הקפוא. מובן שבתנאים אלו היה סיכון מוגבר למחלות, שהתפרצו והשתוללו, והדבר היחיד שהחזיק אותם קצת היה לאכול מה שאפשר. יאנוש כאדם בוגר הצליח להתגבר על הבחילה שעוררו בו המזון והשתייה, אבל בנו לא היה מסוגל. הוא הקיא כל דבר שהכניס לפיו אפילו מתוך הזיות מחלת הטיפוס שתקפה אותו, ויאנוש שידע היטב שבנו לא ישרוד יותר מימים ספורים התעקש לטפטף לפיו מרק בתקווה שאולי יבלע קצת.

בוקר אחד שרר שקט מוזר. לא נביחות כלבים ושריקות חיילים רק מעט דיבורים שקטים מחוץ לצריף. התברר שבמחנה לא נשאר אף חייל גרמני. כמה שעות אחר כך הגיעו החיילים הרוסיים ושחררו את המחנה באופן רשמי.

רופא הגדוד הרוסי סרב לטפל בבנו של יאנוש, באומרו שכבר אין סיכוי להציל אותו ורק לבסוף הוא נכנע אחרי שיאנוש הפעיל לחץ גדול על המפקד הרוסי. אבל גם הלחץ לא עזר ובנו של יאנוש נפטר ממחלת הטיפוס ממש כמה שעות אחרי ששחררו החיילים הרוסים את המחנה...

***

בפרשה שלנו מספרת לנו התורה על ניסיון העקדה. אברהם אבינו מצווה לעקוד את בנו יחידו, למרות שיצחק היה הבן היחיד שנולד לו לאחר תשעים שנה, אברהם אבינו לא היסס ומקיים את ציווי הבורא. העמידה על ציווי הבורא והנאמנות לתורה ולמצוותיה, בסופו של דבר הם הדברים היחידים ששומרים עלינו. ואם לא רואים את זה בטווח הקצר, רואים את זה בטווח הארוך, בנו של יאנוש נפטר בזמן שחרור המחנה רק בגלל פינוק יתר שהורגל בו במקום להתרגל להישרדות ואמונה שהייתה נותן לו כוח ותקווה להחזיק מעמד לקראת השחרור המיוחל.

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר